החוף המזרחי (ארצות הברית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מדינות החוף המזרחי

החוף המזרחי (באנגלית: East Coast) של ארצות הברית הוא מושג גאוגרפי הכולל בתוכו, במובנו המצומצם, את המדינות השוכנות לחופו של האוקיינוס האטלנטי: מיין, ניו המפשייר, מסצ'וסטס, רוד איילנד, קונטיקט, ניו יורק, פנסילבניה, ניו ג'רזי, דלאוור, מרילנד, וירג'יניה, קרוליינה הצפונית, קרוליינה הדרומית, ג'ורג'יה ופלורידה. במובן הרחב כולל המושג גם את המדינה היבשתית ורמונט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארצות הברית שני חופים בשני צדדיה אחד במערב והשני במזרח, ומכאן נגזר שמו של חלק זה בארצות הברית לפי שהוא לאורך החוף המזרחי.

12 מושבות מתוך 13 המושבות, אלה שייסדו את ארצות הברית הן חלק מהחוף המזרחי, כיום יש שתי מדינות בלבד הנמצאות בחוף המזרחי שאינן חלק מאותן 12 שמרדו, מיין ופלורידה.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב2010, האוכלוסייה של המדינות שיש להם קו החוף בחוף המזרחי נאמדה ב 112,642,503 (שהם כ 36% מכלל האוכלוסייה במדינה).

מזג אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחוף המזרחי יש עונת טייפונים והוריקנים שפעילה מ-1 ביוני עד ל-30 בנובמבר.

תעבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכבישים המרכזיים בחוף המזרחי הוא הכביש הראשון והכביש המהיר 95 ויש גם נתיב ימי שמקשר לחופים האטלנטים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of the United States.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ארצות הברית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.