החי והצומח של ארץ ישראל
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | עורך ראשי, עזריה אלון |
| איורים | מספר מאיירים, העיקרי שבהם הוא טוביה קורץ |
| צילומים | צלמים רבים, עורך צילומים: עמיקם שוב |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | אנציקלופדיה מאוירת, ידיעת הטבע |
| הוצאה | |
| הוצאה | משרד הביטחון – ההוצאה לאור |
| תאריך הוצאה | ראשונה: 1983, שנייה: 1985 |
| עורך | עזריה אלון |
| מהדורות נוספות | |
| מספר כרכים | 12 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 000921357, 001218798 |
החי והצומח של ארץ ישראל – אנציקלופדיה שימושית מאוירת היא האנציקלופדיה לידיעת הטבע המקיפה ביותר שנכתבה על בעלי החיים והצומח בארץ ישראל. האנציקלופדיה נכתבה לציבור הרחב וקבעה לראשונה, בעזרת האקדמיה ללשון העברית, מאות שמות עבריים לבעלי חיים וצמחים בישראל.
הרקע לכתיבת האנציקלופדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד שנות ה-70 של המאה ה-20 הייתה הספרות שעסקה בחי ובצומח של ארץ ישראל דלה ביותר, והיא הקיפה רק חלק קטן מהחי והצומח. בשנות ה-70 וה-80 החלו להתפרסם מאמרים ועיתונים בעברית שהתווספו לספרים באנגלית, כגון Flora Palaestina שעסקה בצמחיית הבר של ארץ ישראל ו-Fauna Palaestina שעסקה בחלק מקבוצות החי, אך המידע היה עדיין חסר בתחומים רבים כגון חסרי-חוליות, החיים במים, זוחלים, דו-חיים, יונקים וצמחים חסרי פרחים ורובו התפרסם כמאמרים מדעיים שאינם נגישים לכלל האוכלוסייה. בתקופה זו החל לפעול נחמן אוריאלי למען אנציקלופדיה עברית פופולרית שתרכז את כל המידע על החי והצומח בישראל; הוא הצליח לשכנע את ההוצאה לאור של משרד הביטחון לתמוך כלכלית בפרויקט וקישר בינה לבין החברה להגנת הטבע. אף כי אוריאלי נפטר זמן קצר אחר כך לא נדם מפעלו, ועזריה אלון קיבל עליו את תפקיד העורך הראשי. ריכוז נושאים רבים כל כך באנציקלופדיה אחת דרש מחקר וארגון מחדש של הסיסטמטיקה והידע על ארץ ישראל. כל החומר בכרכים הוא מקורי ונכתב במיוחד לצורך הפרויקט. מעל ל-150 חוקרים השתתפו בכתיבה, כמעט כל קהילת חוקרי הטבע באותה התקופה, ומעל ל-200 צלמים ומאיירים.
לחלק מהחי והצומח, בעיקר לבעלי חוליות יבשתיים וצמחים בעלי פרחים, כבר היו שמות עבריים שנקבעו על ידי הוועד ללשון העברית (1928, 1946). ואולם, שמות רבים עדיין חסרו, ולשם כך נתכנסה ועדת משנה של האקדמיה ללשון העברית ל-24 ישיבות (1984–1989) וקבעה עוד מאות שמות עבריים. פרוטוקול הישיבות אבד מאז; והאנציקלופדיה נעשתה המקור הקובע לשמות רבים.[1]
למרות היקפה הרחב, לא ניתן היה במסגרת המדיה הכתובה להזכיר את כל מגוון החי והצומח בארץ ישראל. לכן בחרו עורכי כל פרק להכניס רק את הנציגים הבולטים והנפוצים ביותר. תחום התפוצה נקבע כארץ ישראל, ללא סיני, עבר הירדן או רמת הגולן.
כרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מבואות ומפתחות - עורך עזריה אלון
- חסרי חוליות יבשתיים - עורך גרשם לוי
- חרקים - עורך יהושע קוגלר
- החי במים - עורך לב פישלזון
- דו-חיים וזוחלים - עורך אברהם ארבל
- עופות - עורך עוזי פז
- יונקים - עורכים היינריך מנדלסון ויורם יום-טוב
- הצומח של ארץ ישראל - עורך יואב ויזל
- צמחים חסרי פרחים - עורכת ורדה רביב
- צמחים בעלי פרחים א' - עורכים דוד הלר ומיכה לבנה
- צמחים בעלי פרחים ב' - עורכים דוד הלר ומיכה לבנה
- צמחים ובעלי-חיים במשק האדם - עורך יצחק ארנון
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- החי והצומח של ארץ-ישראל לקריאה ברשת באתר כותר (בתשלום)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כרך 3, הקדמה.