היינריך אלחנן יורק-שטיינר
 | |
| לידה |
3 באוגוסט 1859 סניצה, סלובקיה  |
|---|---|
| פטירה | 17 בפברואר 1934 (בגיל 74) |
| מקום קבורה |
בית הקברות טרומפלדור |
  | |
היינריך אלחנן יוֹרְק-שְׁטַיְינֶר (בגרמנית: Heinrich York-Steiner) היה שם העט של היינריך שטיינר (3 באוגוסט 1859, סניץ, הונגריה של הממלכה הדואלית – ב' באדר תרצ"ד, 17 בפברואר 1934, תל אביב, פלשׁתינה-א"י), נוסע, סופר, פובליציסט ופעיל ציוני.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היינריך שטיינר נולד בשנת 1859 בסניץ (Szenitz; כיום סניצה, Senica) שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום במערב סלובקיה) במשפחה יהודית מתבוללת. לאחר שאביו נפטר במגפת חולירה בשנת 1860, החל לעבוד כדי לעזור לאמו, התפרנסה מחנות מכולת. התחנך בבית ספר עממי, וכנער הגיע לבירה וינה, השתקע בה ועסק בה בנעוריו במסחר. מאוחר יותר החל לעסוק בכתיבת ספרות, שירה וביקורת אמנות. היה המו"ל והמנהל של מגזין האופנה Wiener Mode (שם הודפס בהמשך כתב העת הציוני "די ולט" בתשעת החודשים הראשונים לקיומו).
בעקבות פרסום ספרו של הרצל "מדינת היהודים", היה יורק-שטיינר לאחד מראשוני תומכיו של הרצל ולחבר התנועה הציונית. הוא נמנה עם חברי ועדת הארגון של הקונגרס הציוני הראשון (1897) וממייסדי כתב העת "די ולט". במהלך הקונגרס הראשון נבחר לשמש יו"ר הוועדה לקביעת תקנון ההסתדרות הציונית, בהמלצתה גובשו תקנות ההסתדרות. בשנת 1903 יצא בשליחות הרצל להקמת סניף של בנק אנגלו-פלשתינה בניו יורק. לאחר מכן התערערו יחסיהם באופן זמני בעקבות התנגדותו לתוכנית אוגנדה, אך הוא המשיך לשמש איש אמונו, ובשנת 1904 שימש נציגו בשיחות מול הוותיקן שבהן התקבלה הסכמה להתיישבות יהודית בארץ ישראל.
לאחר מותו של הרצל היה יורק-שטיינר מראשי קו הציונות המדינית בתנועה הציונית. לאחר שכשלו מאמציו ונבחרו תומכי הציונות המעשית להנהגת התנועה, פרש ממנהּ בשנת 1911. בסוף שנות ה-20 הצטרף לצה"ר והיה מתומכי הציונות הרוויזיוניסטית, אך לא היה פעיל במסגרתהּ.
במלחמת העולם הראשונה יצא בשליחות תנועת "הבונים החופשיים" לארצות הברית. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל, וכעבור שנה, ב-17 בפברואר 1934, נפטר בתל אביב ונטמן בבית הקברות טרומפלדור.
יורק-שטיינר חיבר סיפורים רבים, שחלק גדול מהם פורסם בעיתון "די ולט". עם סיפוריו הבולטים נמנים Der Talmudbauer (גרמנית: "האיכר התלמודי"; כותרת משנה: 'מחייהם של יהודים בפלשתינה'), שאותו פרסם כסיפור בהמשכים, Die Kunst als Jude zu leben ("האמנות לחיות כיהודי"), הנובלה Maskir ועוד. בסיפוריו עסק יורק-שטיינר בתרבות היהודית ובחיים היהודיים על בעיותיהם.
בתו, פלורה, נישאה לרופא ד"ר אלכסנדר מושקט.
אחיו, אדוארד אלפרד שטיינר (Edward Alfred Steiner; 1866–1956), היגר לארצות הברית, המיר את דתו לנצרות, והיה איש דת וסוציולוג שעסק בסוגיות של הגירה.
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Der Talmudbauer, Berlin: Jüdischer, 1904:
- Die tote Frau
- Maskir
- Der Talmudbauer (Aus dem Leben der Juden von Palästina)--Unterwegs: Marhulka
- Mater Dolorosa
- An der Klosterpforte
- Mendele Lohengrin (Die Geschichte eines Musikanten) Croccolo's Synagoge
- 'Die Kunst als Jude zu leben', Menorah 6,4 (1928), 212-219.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היינריך אלחנן יורק-שטיינר באתר WorldCat Identities
- יורק שטיינר, דבר, 18 בפברואר 1934 (נקרולוג)
- תל אביב: לויתו של א. יורק-שטיינר, דבר, טור 2, 19 בפברואר 1934
- קישורים לכתביו של יורק שטיינר (עמ' ראשון(הקישור אינו פעיל) – עמ' אחרון(הקישור אינו פעיל)), בספרייה הדיגיטלית Compact Memory (בגרמנית)
אלחנן הינריך יורק-שטינר (1859-1934), דף שער בספרייה הלאומית
מסיפוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 'האמנות לחיות כיהודי' (Die Kunst als Jude zu leben)
- 'האיכר התלמודי: מחייהם של יהודים בפלשתינה' (Der Talmudbauer) – סיפור בהמשכים בעיתון "די ולט", גיליונות 35–51 (בגרמנית): 1, 2(הקישור אינו פעיל), 3(הקישור אינו פעיל), 4(הקישור אינו פעיל), 5(הקישור אינו פעיל), 6(הקישור אינו פעיל), 7(הקישור אינו פעיל), 8(הקישור אינו פעיל), 9(הקישור אינו פעיל), 10(הקישור אינו פעיל), 11(הקישור אינו פעיל), 12(הקישור אינו פעיל), 13(הקישור אינו פעיל), 14(הקישור אינו פעיל), 15(הקישור אינו פעיל), 16(הקישור אינו פעיל), 17(הקישור אינו פעיל)
- 'האישה המתה (Die todte Frau)(הקישור אינו פעיל), בעיתון "די ולט" (בגרמנית)
- Maskir, Jahrbuch für Jüdische Geschichte und Literatur 2,1 (1899), 204–251 (בגרמנית)
- Talmud Ketzuba 110 b., Die Welt, 2,34 (1898) pp. 12-15