הכוכב הכחול (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכוכב הכחול
Planetblue.jpg
כרזת הסרט
בימוי גור בנטביץ'
הפקה
תסריט
  • גור בנטביץ'
  • זוהר דינר
  • אורלי ליברמן
שחקנים ראשיים אלון אבוטבול
זהר דינר
נירית כצנשיין
מוזיקה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ישראל (1995)
משך הקרנה 86 דקות
שפת הסרט עברית
planetgur.com/planet.htm
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סלוגן הסרט

הכוכב הכחול הוא סרט קולנוע ישראלי, אשר בוים על ידי הבמאי והתסריטאי גור בנטביץ', ויצא לאקרנים בשנת 1995.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מתרחשת בעיר תל אביב, על רקע פתיחת התחנה המרכזית החדשה.

הסרט עוסק בסיפורו של בחור צעיר בשם מולי (אלון אבוטבול), אשר מגיע לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב על מנת לצאת משם באוטובוס לטיול בקהיר, אך רגע לפניכן מאבד את התרמיל שלו.

מאותו הרגע מתחיל מולי במעין מסע סוריאליסטי אשר כולל ביקורים לא צפויים במספר אתרים, חלקם בדיוניים, ברחבי ישראל ובמפגש עם טיפוסים משונים. במהלך המסע פוגש מולי את זהר (זהר דינר) ואת נירית (נירית כצנשטיין), נקלע למאורות סמים, ובסופו של דבר מוצא את עצמו בכוכב הכחול.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט משולבים קטעי אנימציה, חלקם פסיכדליים, והוא מלווה בקטעי מוזיקה פסיכדלית ואוונגרדית של הלהקות "גונג" ו"המהפכה המיותרת". עלילתו של הסרט איננה ליניארית, ואף מעורפלת לעיתים, והתחושה שהסרט מעביר היא של בלבול והזיה.

הסרט עוסק, אף אם באופן עקיף, בחוויות הקשורות לשימוש בסמים. בסרט לא מוצגים סמים באופן מובהק, אך הדמויות עוסקות לאורך כל הסרט בניסיון להשיג פקעות של פרח בדיוני בשם "אירוס מלכישוע מצוי", על מנת להכין מהן סם כלשהו. סם זה, לאחר צריכה נכונה שלו, הוא זה שמעביר את המשתמש בו אל "הכוכב הכחול" – אותו מקום לא מוגדר אליו שואפות הדמויות בסרט להגיע.

זהר דינר מופיע גם בסרט נוסף של בנטביץ', "משהו טוטאלי", שוב בתור דמות בשם "זהר", אשר חולקת מאפיינים דומים עם הדמות שגילם ב"כוכב הכחול".

עם הזמן, הפך הסרט לסרט פולחן, והוקרן בימי שישי בחצות בסינמטק תל אביב במשך שבע שנים. כמו כן, הוקרן הסרט בסינמטקים ובבתי קולנוע שונים ברחבי ישראל, וצבר קהל מעריצים נאמן. יוצרי הסרט מיצבו אותו כ"סרט שוליים", והוא זכה לפרסום מפה לאוזן ובאמצעות כרזות וסטיקרים בעלי אופי פיראטי ומחתרתי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]