הלב המסגיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הלב המסגיר
The Tell-Tale Heart
Clarke-TellTaleHeart.jpeg
מידע כללי
מאת אדגר אלן פו עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
שנת הוצאה ינואר 1843 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
איור מאת הארי קלארק, 1919

"הלב המסגיר" (באנגלית: The Tell-Tale Heart) הוא סיפור קצר מאת אדגר אלן פו שפורסם בשנת 1884. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של אדם המנסה לשכנע את הקוראים כי הוא אינו משוגע, בכך שהוא מתאר את הרצח שביצע.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הלב המסגיר" מסופר על ידי אדם חסר שם, המתעקש כי איננו מטורף, אך סובל ממחלה שמחדדת את חושיו עד כדי שיגעון. שותפו לדירה הוא אדם זקן, בעל עין אחת בהירה, המתוארת בידי המספר כ"עין של עיט". עינו של הזקן מביאה את המספר למצב של אי נוחות ולחץ כה קשים, עד שהוא מחליט לרצוח אותו. המספר מתעקש שאינו משוגע, ומספר כתימוכין לכך על הזהירות והדיוק בהם נקט בעת תכנון הרצח. במשך שבעה לילות, בחצות, נכנס המספר לחדרו של הזקן, ומאיר עם העששית על העין שלו. אך בכל פעם היא סגורה, והמספר מציין כי זאת הסיבה שלא היה ניתן "לעשות המלאכה", מכיוון שאין זה הזקן שהוא שונא, אלא רק את "עינו המרשעת".

בלילה השמיני, הזקן מתעורר לאחר שידו של המספר החליקה וגרמה לרעש. אך המספר לא נרתע, אלא לא זז ונשאר נחבא בחושך החדר. לאחר זמן מה הוא מחליט לפתוח את העששית מעט, ואלומת אור צרה נופלת בדיוק על העין של הזקן, חושפת שהיא פתוחה לרווחה. למשמע הלמות לבו החזקות והמהירות של האיש הזקן, מחליט המספר לזנק עליו. המספר חונק אותו בעזרת המיטה, עד שליבו מפסיק לפעום. לאחר מכן, הוא מבתר את הגופה, מחביא את חלקיה מתחת לרצפת העץ שבחדר, ומוודא שאין כל ראיות שמצביעות על הרצח.

אך זעקתו של הזקן העירה את השכנים, ואלו דיווחו למשטרה. המספר מזמין את שלושת השוטרים שמגיעים אליו להסתכל בביתו. הוא טוען שהצעקה שנשמעה הייתה שלו, בעת חלום רע, ושהזקן אינו במדינה כרגע. משוכנע שהשוטרים לא ימצאו דבר, הוא מביא כיסאות והם יושבים בחדר השינה של הזקן, בדיוק מעל מקום המחבוא של חלקי גופתו. השוטרים אינם חושדים בדבר.

פתאום, המספר מתחיל להרגיש אי נוחות, ומבחין בצלצול באוזניו. הצלצול מתחזק, ואתו הלחץ של המספר - שנתקף אימה כשהוא מבין שהוא שומע את ליבו של הזקן פועם מתחת לרצפה. השוטרים לא מבחינים בדבר. מפוחד עד טירוף מהחוזק ומהקצב של הלב הפועם מתחתיו, המספר נשבר, ומודה בפני השוטרים בפשע.

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הלב המסגיר" משתמש בשיטת "המספר הלא אמין". זאת אומרת, המספר אינו נייטרלי, אלא חלק מהסיפור - כך שהמאורעות מתוארים מנקודת מבט של אדם משוגע. כשהמספר מתאר את הרצח, הוא מתגאה במעשיו ובדרכי הפעולה שלו, ומביא אותן כהוכחה לשפיותו. אך בפועל, הראיות האלו משמשות למטרה הפוכה - הוכחה לכך שהוא אדם מטורף, חולה נפש, וסובל מסוג מסוים של פרנויה.

המספר של "הלב המסגיר", נתפס לרוב כזכר. בסיפור אין כל פעלים או תארים שיוכיחו את מינו של המספר, ומבקרים מסוימים מעלים את האפשרות שהדמות הראשית בסיפור היא אישה.

הסיפור חסר אקספוזיציה, ומתחיל בעיצומה של שיחה בין המספר לאדם לא ידוע. יכול להיות שהמספר מתאר את האירועים בפני סוהר ראשי של בית סוהר, שופט, רופא או פסיכולוג. האפשרות שמדובר ברופא או פסיכולוג מתקבלת על הדעת, מכיוון שנדמה כי כל מטרתו של המספר היא לשכנע את הנמען שהוא אינו מטורף - ובניסיון להוכיח זאת, נגרר לכל הפרטים הקטנים של הסיפור. המילה הראשונה בסיפור היא "אמת!" - נראה שהמספר מיד מודה במעשיו לפני מישהו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הלב המסגיר בוויקישיתוף
  • "The Poe Museum" - טקסט מלא של "הלב המסגיר", באנגלית.