המוזיאון לאמנויות יפות באודסה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גלריה  |
| כתובת |
אוקראינה |
| מיקום |
אודסה |
| מדינה |
אוקראינה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1805–1828 (כ־23 שנים) |
| תאריך פתיחה רשמי |
6 בנובמבר 1899 |
| קואורדינטות | 46°29′36″N 30°43′44″E / 46.4934°N 30.7288°E |
|
www | |
 | |
  | |
המוזיאון הלאומי לאמנויות יפות אודסה או המוזיאון הלאומי לאמנות אודסה (באוקראינית: Одеський національний художній музей) הוא אחת מגלריות האמנות העיקריות של העיר אודסה באוקראינה. המוזיאון נוסד בשנת 1899.[1] הוא שוכן בארמון פוטוצקי, בעצמו מיצג של אדריכלות של ראשית המאה ה-19. המוזיאון מכיל כיום יותר מ-10 אלף יצירות אמנות, כולל ציורים של כמה מהאמנים הרוסים והאוקראינים הידועים ביותר מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. למוזיאון ניתן להיכנס בחינם בכל יום ראשון האחרון של החודש.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארמון שבו שוכן כיום המוזיאון הוא אחד הארמונות העתיקים ביותר של אודסה. הוא הוזמן על ידי סוורין פוטוצקי, חבר פרלמנט פולני לשעבר, שלאחר חלוקת פולין נשבע נאמנות לצאר רוסיה והפך בסופו של דבר לדיפלומט רוסי ידוע ולשגריר בממלכת נאפולי. פוטוצקי היה גם בעל אדמות עשיר ואחד מנכסיו, הכפר סברינובקה על שמו הכיל מחצבה מאבן גיר בהירה, ממנה נבנו גם הארמון וגם רוב מבני הציבור של אודסה.[3]
הבנייה החלה ב-1805, בפיקוחו של פרנצ'סקו בופו,[4] אדריכל איטלקי ידוע ומחברם של ארמונות ומבני ציבור רבים באודסה ובחצי האי קרים. בניית הבניין הראשי הייתה מוכנה כבר ב-1810, אם כי עקב מלחמות נפוליאון העבודות על העיצוב הפנימי לא החלו עד 1824 והסתיימו רק ב-1828.[5]
הבניין הנאו-קלאסי הוא בית מגורים טיפוסי של התקופה, עם שתי קומות, אכסדרה גדולה עם טימפנון הנתמך בשישה עמודים קלאסיים. הבניין הראשי מחובר לאגפים הצדדיים על ידי גלריות חצי עגולות, היוצרות חצר כבוד בחזית הארמון. מאחוריו נוצר גן נוף קטן בסגנון אנגלי, עם מערה רומנטית. עיצוב הפנים הוא בעיקר תערובת אקלקטית של סגנונות שונים שהיו פופולריים בתחילת המאה ה-19.
סוורין פוטוצקי, שמת ב-1829, לא ראה את הארמון השלם. במקום זאת, הוא עבר בירושה לקרובתו הרחוקה, אולגה פוטוצ'קה, בתו של סטניסלב שצ'סני פוטוצקי. פוטוצ'ה נישאה ללב נרישקין. למרות שהארמון נשאר רכושה האישי, לפעמים הוא מכונה בטעות ארמון נארישקין. בשנת 1888 נמכר הבניין לראש עיריית אודסה, גריגוריוס מראסליס, אשר מכר אותו לאחר מכן בשנת 1892 לאגודת אודסה לאמנות.[1][4] לקח עוד 9 שנים להשלים את האוסף הראשון. לבסוף, "מוזיאון אודסה לאמנויות" נפתח ב-6 בנובמבר 1899.[1] ליבת האוסף הראשוני נוצרה על ידי ציורים שנתרמו למוזיאון על ידי האקדמיה הקיסרית לאמנויות סנקט פטרבורג. בשנות ה-20 של המאה ה-20, שם המוזיאון שונה ל"מוזיאון האמנות העממית". לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא נפתח מחדש כ"גלריה לאמנות אודסה".[1] הוא קיבל את שמו הנוכחי בשנת 2021.
במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה, המוזיאון הכין את עצמו לפגיעה אפשרית בבניין ובאוספים.[6]
בשנת 2022 נכלל המוזיאון ברשימת מוסדות התרבות שהפכו למשתתפים במוזיאון לשינוי, וקיבלו יחד מענק בסכום כולל של 98,000 דולר אמריקאי.[7]
ב-5 בנובמבר 2023 נגרם לבניין המוזיאון נזק משמעותי בעקבות תקיפה אווירית רוסית.[8] תמונות מתוך המתקן הראו יצירות אמנות שנתלשו מקירות וחלונות שפוצצו בהפצצות מהאוויר. המוזיאון, שחגג 124 שנים להיווסדו ביום הפיגוע, אמר שאף אחד מהאוספים שלו לא הושמד אך הוא ייסגר עד להודעה חדשה.[9]
אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוסף של המוזיאון הלאומי לאמנויות יפות אודסה מכסה את כל צורות האמנות: ציור, רישום, פיסול, אמנויות דקורטיביות ובממוצע יותר מ-10,000 יצירות. בתערוכה, הממוקמת ב-26 אולמות, מוצגות עבודות צייר מהמאות ה-16–20 ודיוקנאות חילוניים מהמאה ה-17.
יש לציין יצירות רבות של איוואן אייווזובסקי וכמה ציורים מוקדמים של וסילי קנדינסקי. יש גם אוסף גדול של תנועת הנודדים, כמו גם ציורים ויצירות אמנות אחרות מאת, בין היתר, איוואן קראמסקוי, אלכסיי סאווראסוב, יצחק לויתן, איוואן שישקין, ארכיפ קוינג'י, איליה רפין, וסילי סוריקוב, אלכסנדר בנואה, ולנטין סרוב, מיכאיל ורובל, ניקולאי רוריך, בוריס קוסטודייב, קונסטנטין סומוב.
המוזיאון מציג אוסף גדול של יצירות מאת בית הספר המקומי לציור – TURH (ברוסית ТЮРХ), שנציגיו העיקריים הם: קיריאק קוסטנדי, יבגני בוקובצקי, גראסים גולובקוב, טיט דבורניקוב, פטר גנסקי, גנאדי לדיז'נסקי, אלכסנדר סטיליאנודי, פיוטר נילוס וניקולאי קוזנצוב.
ב-30 בנובמבר 2022 תמכה מועצת העיר אודסה בהחלטה לפרק ולהעביר זמנית את האנדרטה למייסדי אודסה למוזיאון הלאומי לאמנויות יפות של אודסה.[10]
מערה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחת למוזיאון הלאומי לאמנות מוקמו כמה מרתפים וגלריות חללים, באחד מהם נבנתה מערה תת-קרקעית מתחת לחלק המרכזי של הבניין. ב-1960 של המאה הקודמת, מומחים של סדנאות שיקום אודסה המבוססות על מסמכים היסטוריים ביצעו שיקום יסודי של המערה. כיום המערה נגישה לביקור והיא חלק מטיול המוקדש להיסטוריה של הארמון.[11]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המוזיאון לאמנויות יפות באודסה (באוקראינית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 "Odesa Fine Arts Museum (OFAM): About us". ofam.org.ua. 2021. ארכיון מ-2021-05-06. נבדק ב-2023-11-06.
- ^ "Free entrance day schedule". 2019. ארכיון מ-2022-03-08. נבדק ב-2019-12-21.
- ^ Eduard Meissner, pp. 362-364
- ^ 1 2 Brumfield & Ananich, p. 187
- ^ Ivchenko, p. 656
- ^ "Ukraine: The race to save the country's artistic treasures". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-03-04. ארכיון מ-2022-03-06. נבדק ב-2022-03-06.
- ^ "Одесса и ЮНЕСКО: взаимоотношения в военном контексте - odessa-future.com.ua" (ברוסית). 2022-08-03. ארכיון מ-2023-05-13. נבדק ב-2023-05-13.
- ^ Fenert, Abbey (6 בנובמבר 2023). "Mayor: Russian strike damages Odesa art museum". The Kyiv Independent. ארכיון מ-6 בנובמבר 2023. נבדק ב-6 בנובמבר 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Russia strikes Odesa, damaging museum, injuring 8". France 24. 6 בנובמבר 2023. ארכיון מ-6 בנובמבר 2023. נבדק ב-6 בנובמבר 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Odesa deputies back decision to dismantle monument to Catherine II". Ukrinform (באנגלית). 30 בנובמבר 2022. ארכיון מ-30 בנובמבר 2022. נבדק ב-30 בנובמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה)
"Odesa City Council finally agreed to demolish the monument to Catherine (Одеська міськрада нарешті погодилася знести пам'ятник Катерині)". Ukrainska Pravda (באוקראינית). 30 בנובמבר 2022. ארכיון מ-30 בנובמבר 2022. נבדק ב-30 בנובמבר 2022.{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Museum Grotto". 2019. ארכיון מ-2014-08-30. נבדק ב-2019-12-14.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "המוזיאון לאמנויות יפות באודסה".