המצור על דוברובניק
 | ||||||||||||||||||
| בנין הרוס בעיר העתיקה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העצמאות של קרואטיה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 1 באוקטובר 1991 – 31 במאי 1992 (34 שבועות ו־6 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | דוברובניק | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
42°38′29″N 18°06′31″E / 42.641346°N 18.108644°E | |||||||||||||||||
| עילה | הכרזת עצמאות על ידי קרואטיה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון קרואטיה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
,_Flag_of_Serbia_(1947%E2%80%931992).svg){kind=small}
המצור על דוברובניק, הוא מצור שהוטל על העיר דוברובניק, על ידי הצבא הלאומי של יוגוסלביה בעת מלחמת העצמאות של קרואטיה, בשל הכרזת העצמאות של קרואטיה, בניסיון לבלום את התפרקות יוגוסלביה. המצור נמשך מאוקטובר 1991 עד מאי 1992, אז הוסר במתקפת נגד של הצבא הקרואטי. שחרור השטח שהוחזק בידי הצבא היוגוסלבי הושלם ביולי של אותה שנה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הכרזת העצמאות של קרואטיה, החלה התקפת הצבא הלאומי של יוגוסלביה (סרבית Југословенска народна армија; Jugoslovenska narodna armija) על המדינה. לפני התפרקות יוגוסלביה הייתה נוכחות הצבא היוגוסלבי באזור דוברובניק קטנה יחסית בשל היותה יעד תיירותי ובשל התפיסה כי נוכחות צבאית אינה עולה בקנה אחד עם ענף התיירות. בשל כך העיר לא הייתה במוקד הלחימה בחודשים הראשונים לאחר תחילתה, אך ב-1 באוקטובר 1991 התקדם הצבא היוגוסלבי מכיוון מונטנגרו ובוסניה-הרצגובינה וכבש את אזור העיר, ובכלל זה גם את העיר צאבטט ואת שדה התעופה של דוברובניק. כוחות אלה מנו כ-7,500 עד 20,000 חיילים של הצבא היוגוסלבי עצמו ושל כוח ההגנה של מונטנגרו. למולם ניצבו כ-1,500 חיילי חטיבת החי"ר ה-163 של צבא קרואטיה, ואליהם נוספו לאחר מכן כ-300 חיילי גדוד החי"ר ה-9 של כוחות ההגנה של קרואטיה (HOS - Hrvatske obrambene snage).
מבחינת קרואטיה היה מיקומה של העיר בעייתי לארגון הגנה יעילה והבטחת אספקה. העיר שוכנת בקצה הדרומי של המדינה ומוקפת גבעות והרים מצפון וממזרח; העורף הטריטוריאלי שלה צר והיא כלואה בין בוסניה הרצגובינה לים. בנוסף לכך העיר וסביבתה מנותקים גאוגרפית מיתר המדינה על ידי הפרוזדור לים שנשלט על ידי בוסניה הרצגובינה בסמוך לעיר נאום. עם זאת הצבא היוגוסלבי לא הצליח לכבוש את העיר, ובמקום זאת תפס עמדות בגבעות שמסביב לה והטיל עליה מצור.
המצור[עריכת קוד מקור | עריכה]
המצור משך את תשומת הלב הבינלאומית בשל תמונות הפצצת העיר העתיקה[1], ובשל כך שמדובר באתר מורשת עולמית. ב-6 בדצמבר 1991 ניחתה על העיר ההפצצה הכבדה ביותר, אשר גבתה את חייהם של 13 אזרחים לפחות ופצעה 60 אחרים[2]. הפצצת העיר נמשכה עד סוף שנת 1991, מועד בו נכנסה לתוקפה הפסקת האש האחרונה. עיקר כוחות הצבא היוגוסלבי נסוגו לבוסניה הרצגובינה, והצבא הקרואטי ניצל זאת ויצא להתקפה שהביאה להסרת המצור מהעיר ב-26 במאי 1992. מבצעים נוספים שחררו את יתר השטח בו החזיק הצבא היוגוסלבי עד סוף יולי 1992. לפי הערכת הצלב האדום נהרגו 114 אזרחים כתוצאה מההפצצות.
נזקי המצור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנזק לעיר היה ניכר והוערך בכמעט 10 מיליון דולר. 563 מ-824 בנייני העיר העתיקה נפגעו (יותר משני שלישים), ותשעה בניינים עלו באש ונהרסו לחלוטין. חומות העיר לבדן ספגו 111 פגיעות ישירות[3]. בשל הפגיעה החמורה בגגות הרעפים הנטויים של העיר היה הצורך בשיקום הנזקים באופן מיידי, בעיקר כדי למנוע את הצפת הבניינים בגשמי החורף שעמד בפתח. עוד הוחלט שלטובת שימור אופייה של העיר, ייערך השיקום בטכניקות מסורתיות ותוך שימוש בחומרי בנייה מסורתיים. עם זאת, רעפי העיר הישנים יוצרו במפעלי קופרי (Kupari) שכבר לא היו קיימים, ולא ניתן היה להשיג רעפים באיכות צבע זהה לקיימים. בשל הדחיפות נעשה שימוש ברעפים ממספר מקורות שונים, ומאז מוחלפים רעפיהם המסורתיים של בתי העיר ברעפים מודרניים כדי להשיג אחידות בגווניהם. בעיה דומה התעוררה בעניין ריצוף הגיר של רחובות העיר, וכדי להתגבר עליה נעשה שימוש באבן גיר ממקורות לא מסורתיים במקומות בהם אבן זו אינה חשופה לעין. עד 1999 הושקעו בשיקום העיר למעלה מ-7,000,000 דולר, וכבר לא ניכרים בה נזקי המלחמה[3].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לסרט המתאר את ההפצצות, ראו "קישורים חיצוניים".
- ^ The battle of Dubrovnik, UN Commission Report on the battle
- ^ 1 2 Icty - Tpiy :
