זאדאר
| |||||||
 | |||||||
| מבט מהפורום לכיוון כנסיית דונאטוס הקדוש | |||||||
| מדינה |
 קרואטיה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | מחוז זאדאר | ||||||
| ראש העיר | Božidar Kalmeta | ||||||
| תאריך ייסוד |
384 לפנה״ס  | ||||||
| שטח | 194 קמ"ר | ||||||
| גובה | 5.0 מטרים | ||||||
| אוכלוסייה | | ||||||
| ‑ בעיר | 70,779 (31 באוגוסט 2021) | ||||||
| קואורדינטות | 44°06′51″N 15°13′40″E / 44.1141666666667°N 15.2277777777778°E | ||||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||||
| https://www.grad-zadar.hr/ | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
| |||||||
  | |||||||
זאדאר (בקרואטית: Zadar, בלטינית: Iader, באיטלקית: Zara) היא עיר בקרואטיה, השוכנת לחוף הים האדריאטי. אוכלוסייתה מוערכת ב-75,782 נפש (נכון ל-2011) והיא העיר החמישית בגודלה בקרואטיה. כ-93% מאוכלוסייתה נחשבים לקרואטים. העיר מהווה מרכז מנהלי של מחוז זאדאר ושל אזור החוף הדלמטי הצפוני.
מול העיר מצויים האיים אוגליאן ופשמן, ובינם לבין העיר משתרע מיצר זאדאר. העיר בנויה על מצוק השוכן על חצי אי. בים שליד המצוק מפוזרים איים רבים השייכים לארכיפלג הקורנטי.
מערכת הביצורים של זאדאר מתקופת השלטון של הרפובליקה של ונציה הוכרזה כחלק מאתר המורשת העולמית מפעלי ההגנה הוונציאניים בין המאות ה-16 וה-17: סטטו דה טרה ומערב סטטו דה מאר ב-2017, יחד עם עוד אתרים באיטליה, מונטנגרו וקרואטיה.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות עדויות על התיישבות מוקדמת של העיר, על ידי ליבורנים. העיר ידעה שלטונות שונים במהלך ההיסטוריה: בתקופת האימפריה הביזנטית הייתה זאדאר בירת מחוז דאלמטיה. למרות היותה עיר נוצרית-ביזנטית, היא הותקפה במסגרת מסע הצלב הרביעי. ב-10 בנובמבר 1202 אף הוטל עליה מצור על ידי הלוחמים הוונציאנים. העיר נבזזה על מנת לממן את מסע הצלב. ב-18 בפברואר 1358 נחתם בעיר הסכם שלום, הסכם זאדאר, בין הרפובליקה של ונציה לבין הונגריה בשליטת המלך לאיוש הראשון, ששם קץ ליריבות בין הצדדים ואיפשר את פריחתה של הרפובליקה של רגוזה. ב-6 בדצמבר 1813 נכבשו "הפרובינציות הצרפתיות של איליריה" על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית וזאדאר הפכה לחלק מאימפריה זו.
במהלך המאה ה-20 עברה מספר פעמים בין שלטון איטלקי ויוגוסלבי: במסגרת ברית לונדון הייתה אמורה העיר לעבור ולהיות עם תום מלחמת העולם הראשונה חלק מאיטליה. עם זאת, הוסכם שנית במסגרת חוזה סן-ז'רמן (1919). ב-1920, במסגרת הסכם רפאלו, עברה לידיים איטלקיות, אך ההסכם בוטל ב-1924 והיא חזרה לידי ממלכת יוגוסלביה. לאחר מלחמת העולם השנייה, במסגרת חוזה פריז, הפכה לחלק מיוגוסלביה (ולאחר התפרקות יוגוסלביה – לחלק מקרואטיה).
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועדון הכדורסל ק.ק זאדאר נחשב לאחד המובילים באזורי יוגוסלביה לשעבר ומשתתף בליגה האדריאטית. בעיר פועל גם מועדון כדורגל בשם נ.ק. זאדאר ומועדון כדורסל נוסף בשם בוריק זאדאר.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיעוד לנוכחות סוחרים, רופאים ובנקאיים יהודים בעיר קיימת החל מהמאה ה-14. במהלך המאה ה-16 תועדה במקום קהילה מאורגנת. בסוף המאה ה-19 היו בזאדאר אירועים אנטישמיים ומספר בני הקהילה הלך ופחת עד להפסקת הפעילות הקהילתית. ב-1910 התגוררו בעיר 55 יהודים וב-1938 מנתה הקהילה 49 נפשות.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של זאדאר (בקרואטית)- זאדאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
זאדאר (קרואטיה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מפעלי ההגנה הוונציאניים בין המאות ה-16 וה-17: סטטו דה טרה ומערב סטטו דה מאר, באתר אונסק"ו (באנגלית).
- ^ הקהילה היהודית בזאדאר, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 151-150.
 | |
|---|---|
|
| הריביירה הקרואטית | ||
|---|---|---|
| ערים | דוברובניק • ספליט • רוביני • רייקה • טרוגיר • זאדאר • אופטיה • פורץ' • פולה • שיבניק | 
|
| איים | צרס • קרק • מלייט • ראב • פאג • ויס • לושין • דוגי אוטוק • בראץ' • הוואר • קורצ'ולה • קורנטי | |
| ערכים אחרים | מפרץ קוורנר • דלמטיה • הים האדריאטי • ולביט • איסטריה • האלפים הדינריים | |