הנוסעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנוסעת
Пассажирка
הנוסעת, בגרנד אופרה ביוסטון, 2014
הנוסעת, בגרנד אופרה ביוסטון, 2014
מלחין מייצ'יסלב ויינברג
ליברטיסט מייצ'יסלב ויינברג ואלכסנדר מדביידב
מבוסס על הסכת רדיו מאת זופיה פוזמיש
סוגה אופרה דרמטית
מספר מערכות 2
שנה 2010 (בכורה)
מקום התרחשות העלילה אונייה לברזיל, אושוויץ
תפקידים
  • מרתה - אסירה פוליטית במחנה אושוויץ
  • ליזה - סוהרת לשעבר במחנה אושוויץ, נשואה לוולטר
  • ולטר - בן הזוג של ליזה
  • תדאוש - אסיר באושוויץ
  • קטיה - אסירה פוליטית באושוויץ, מואשמת כפרטיזנית

הנוסעתרוסית: Пассажирка) היא אופרה מאת המלחין היהודי-פולני מייצ'יסלב ויינברג והליברטיסט אלכסנדר מדביידב, העוסקת בקצינת אס אס לשעבר שמפליגה עם בעלה לברזיל, ורואה בין הנוסעים אסירה פוליטית מאושוויץ שלא הייתה אמורה לשרוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959 כתבה זופיה פוזמיש, אסירה פוליטית ניצולת אושוויץ, תסכית רדיופוני בעקבות מפגש עם תיירת גרמנייה בכיכר הקונקורד בפריז אשר הזכירה לה את אחת הסוהרות שלה באושוויץ. המפגש הציף בה את הטראומה והזוועות מהמחנה, וכשחזרה לביתה שבפולין החלה לעבוד על מחזה הרדיו שבבסיסו מפגש בין סוהרת לשעבר באושוויץ, לבין אחת האסירות שהיו תחת מרותה.[1]

בשנת 1968 כתב המלחין מייצ'יסלב ויינברג יחד עם הליברטיסט אלכסנדר מדביידב עיבוד אופרה ברוסית לתסכית, בהזמנת תיאטרון הבולשוי הרוסי. ההופעה בוטלה עקב חוסר החשיבות שייחסו הרשויות לנושא, וויינברג, שמת ב־1996, לא זכה לראותה על במה. האופרה נשמעה לראשונה בציבור כשזכתה לביצוע קונצרטנטי בתיאטרון סטניסלבסקי במוסקבה ב־2006. ארבע שנים אחרי כן היא הועלתה בבכורה עולמית בפסטיבל ברגנץ שבאוסטריה, לפי בימוי של דייוויד פאונטני, ובהמשך בשלל בתי אופרה בולטים בארצות הברית ובאירופה. בשנת 2019 הועלתה האופרה גם בישראל, תחת האופרה הישראלית.[2]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 על אוניית נוסעים.

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולטר, דיפלומט גרמני, ואשתו הצעירה ליזה, נמצאים בדרכם לברזיל שם הוא אמור לעבוד בתפקיד רשמי. על האונייה מבחינה ליזה בנוסעת שנראית לה מוכרת: אסירה פוליטית במחנה אושוויץ, שם שירתה כסוהרת בתור קצינת אס.אס. לידה בטוחה שהיא כבר מתה, וההלם מהזיהוי מביא אותה לגלות לבעלה בפעם הראשונה כי היא הייתה שומרת במחנה - והגילוי גורם למשבר ביחסים שלהם.

האופרה עוברת לסיפור המחנה, שם לומדים כי "הנוסעת" היא מרתה, אסירה פולניה שליזה, השומרת, סימנה כמישהי שתוכל לעזור לה לשלוט באסירים האחרים, בהן נשים שהגיעו מכל רחבי אירופה. קטיה, שנאשמת כי היא פרטיזנית רוסיה, מגיעה לאחר חקירה אכזרית וליזה מוצאת פתק בפולנית שעשוי להרשיע אותה. ליזה מצווה על מרתה לקרוא את הפתק ומרתה קוראת אותו כאילו הוא מכתב אהבה שנכתב אליה על ידי ארוסה תדאוש, שהיא מאמינה שהוא נמצא כאסיר במחנה.

על הספינה ליזה וולטר מנסים להתמודד עם הרקע המאיים על היחסים שלהם.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשגחתה של ליזה האסירות מסדרות פרטים שונים שנלקחו מהאסירים. קצין מגיע ודורש כינור כיוון שהמפקד ציווה לארגן קונצרט בו אחד האסירים יהיה חייב לנגן את הוואלס האהוב עליו. ליזה מביאה כינור אבל הקצין אומר שהוא ישלח את האסיר עצמו שאמור לנגן בקונצרט להביא את הכינור. האסיר הוא תדאוש. הוא ומרתה נפגשים לרגע קט לפני שליזה מפריעה להם. היא מאפשרת להם להמשיך את הקשר הקצר ומקווה שתוכל לנצל את הרשות שהיא נותנת להם לטובתה בעתיד. ליזה מתעמתת עם תדאוש בסדנה בה הוא עובד ומייצר קישוטים מכסף עבור הקצינים הגרמנים. אחד הקישוטים הוא של דמות המדונה וליזה מזהה אותה כמרתה. ליזה מציעה לתדאוש להיפגש עם מרתה אך הוא מסרב. הוא לא רוצה להיות חייב לליזה מאום.

במגורי האסירות חוגגים את יום הולדתה של מרתה. היא שרה שיר על אהבתה למוות. ליזה מפריעה למסיבה ומספרת למרתה שתדאוש סירב להצעה שלה לראות אותה אבל מרתה לא מתרגשת: אם זו הייתה החלטתו של תדאוש סיבותיו לבטח עמו. איבט מנסה ללמד אסירה רוסייה זקנה צרפתית וקטיה שרה שיר על רוסיה. לפתע השומרים נכנסים פנימה: זהו זמן הסלקציה. מספרים מוכרזים וחלק מהאסירות מובלות החוצה. ליזה אומרת למרתה שהזמן שלה עוד לא הגיע: היא תאפשר לה לחזות בקונצרט של תדאוש.

על הספינה ליזה וולטר מסכימים ביניהם כי גם אם "הנוסעת" היא אכן מרתה, הם יתעלמו מהעניין והם מחליטים להצטרף לנשף הריקודים בסלון הספינה. אך ליזה מזדעזעת כאשר "הנוסעת" ניגשת ללהקת הנגנים ולפתע הם מתחילים לנגן את הוואלס של המפקד מהמחנה.

בחזרה לסיפור במחנה, הגיעה השעה לקונצרט וכל הקצינים והאסירים מתקבצים. תדאוש לא מנגן את הוואלס המצופה אלא נעימה אחרת. האירוע מופסק בזעם והכינור מנותץ. תדאוש נגרר לתאי המוות.

אפילוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפילוג, אנו נותרים עם מרתה וזיכרונותיה – הבקשה שלה שכל אלו שסבלו לא יישכחו לעולם.[3]

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרתה – אסירה פוליטית במחנה אושוויץ
  • ליזה – סוהרת לשעבר במחנה אושוויץ, נשואה לוולטר
  • ולטר – בן הזוג של ליזה
  • תדאוש – אסיר באושוויץ
  • קטיה – אסירה פוליטית באושוויץ, מואשמת כפרטיזנית

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019 עלתה האופרה בישראל, תחת האופרה הישראלית, יחד עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. הבמאי המקורי דייוויד פאונטני הגיע לישראל לפקח על ההפקה, ואליו הצטרף רוב קרלי כבמאי מחדש. על התזמורת ניצח סטיבן מרקיורי, ואיתן שמייסר ניצח על מקהלת האופרה.[4]

תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרתה – אדריין מיקש, אירה ברטמן
  • ליזה – דווידה קראנאס, עידית זמיר
  • ולטר – דייוויד דנהולט, פטר מארש
  • תדאוש – מורגן סמית, עודד רייך
  • קטיה – אלה וסילביצקי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנוסעת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמית סלונים‏, פלנטה אחרת, אופרה אחרת: אושוויץ הוקם מחדש בתל אביב, וזה מצמרר כמו שזה נשמע, באתר וואלה!‏, 1 במאי 2019
  2. ^ יעל שוב, ‏סיפורה המרתק של אופרת השואה "הנוסעת", באתר "Time Out ישראל", 21 באפריל 2019
  3. ^ עלילת האופרה 'הנוסעת', באתר האופרה הישראלית
  4. ^ צוות האופרה 'הנוסעת', באתר האופרה הישראלית