הנריק מאיור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנריק מאיור
Major Henrik
אין תמונה חופשית
לידה 17 ביולי 1889
סלונטה, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בספטמבר 1948 (בגיל 59)
פרובינסטאון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Markbreiter Henrik עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הנריק מאיור, בשם קודם מַרקברייטר, בשם אמן:שיצוּ או סיקוהונגרית: Major Henrik, נאג'סלונטה, 17 ביולי 1889 - פרובינסטאון, 17. בספטמבר 1948[1]) היה גרפיקאי, צייר, קריקטוריסט יהודי-הונגרי מפורסם בעל שם עולמי. אחיו הצעיר של במאי הקולנוע דז'ה מאיור.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד בסלונטה במשפחה יהודית, לאביו הסנדלר יונאש (יונה) מרקברייטר (18431915) ולאמו טרזיה פולק. הייתה לו אימרה בקרב בני משפחתו "כאשר נולד המיילדת הכינה תחילה סקיצה". כבר בילדותו בלט ברישומיו ובהומור שלו, הוא לא יכול היה לדמיין קריירה שונה מזו שבחר בה. הוא למד ציור והיה תלמידו של קארוי פרנצי באוניברסיטה ההונגרית לאמנויות. הוא פרסם את הקריקטורות הראשונות שלו בגיל 19 בעמוד הראשון של המגזין ההומוריסטי פידיבוס (Fidibusz 1917-1908). ציוריו בני כמה הקוים התחילו מגמה חדשה לגמרי בקרב האמנים מקומיים של הז'אנר. עם תיאורו ההומוריסטי, התכליתי של המסר הציורי, ורישומיו של כמה שורות או אפילו ללא טקסט, הנריק מאיור זכה לפופולריות רבה בעולם העיתונות ההונגרית כבר בגיל צעיר מאוד. הוא סימן את רישומיו כ"מאיור" או כ"שיצו". עד מהרה היה מועסק בכל מגזיני הבדיחות של התקופה, בעיתונים בולטים רבים. שיצו היה מהיר, שנון, חביב ומכבד, בנוסף הוא היה עמית טוב ושפך במהירות שפע של רישומים. הפרפר, הפיקולו, הקריקס-קראקס, הינשוף, הפילש, האישטוק המשוגע, האסקיזה, ומגזין ההומור המוביל בורשסם ינקו (Borsszem Jankó) פרסמו בשמחה את איוריו. מערכת העיתון "עולם התיאטרון" הייתה ביתו, ומכאן, ומבית הקפה היפני, "טסו" איוריו וציוריו לדפי המגזינים. במהלך הצלחותיו המאוחרות, הוא גם שלח באופן קבוע ציורים למגזין "עולם התיאטרון" מחו"ל. בשנת 1915 ערך תערוכת יחיד במוזיאון ארנסט.

כמאייר זריז, הוא הופיע בקביעות בחיי הלילה של הקברט.[2] זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה קיבל צו גיוס לצבא והוצב בטימישוארה, ברגימנט פרשים כחייל. בסוף 1915 נפצע והועבר לבית החולים "סנט יאנוש החדש" בבודפשט. בהחלמתו, אך עדיין במחלקה, הותר לו לצייר והוא צייר ללא לאות.[3] הוא צייר למגזין הבדיחות "חמור" (Szamár), שיצא לאור בשנת 1917, ומאוחר יותר למגזין השמאל "אפריל" (1918-1919). לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית היגר לפריז בשנת 1919 והתפרנס מדיוקנאות. בשנת 1921 הוזמן להולנד כמאייר של עיתון הטלגרף. בזמן שהוא עצמו חי בחו"ל פרסם בקביעות ובכמויות גדולות בעיתונים הונגריים. הוא שלח בדואר את עבודותיו שהיו זמינות בזמן על שולחן כל מערכת ומערכת כגון: עיתון, קולנוע פשט, שליח התיאטרון, חיי תיאטרון, עיתונים מעופפים, קברט הונגרי, מהדורה חדשה, היום, קולנוע, עיתון בתמונה, אופנה, עיתון שבועי, חברה, עיתון יוצא דופן, עולם חדש, עיתון קטן. רישומיו הופיעו בטורים של המגזינים לאנטוש, זמנים חדשים, זמנים, דשא המחנה, האלמנך היהודי הונגרי, ויום ראשון בתמונה והיללו את פועלו הפורה.[4]

בהמשך פרסם את רישומיו בלונדון ובשנת 1925 עבד שוב באמסטרדם. בשנת 1926 נסע לארצות הברית, שם עבד כמאייר פוליטי וכקריקטוריסט פופולרי במושבת הקולנוע בהוליווד. משנת 1926 הוא פרסם לעיתים קרובות באחד העיתונים האמריקאים החשובים ביותר בואניטי פייר (כתב עת, 1913) (שפירוש שמו:יריד ההבלים) המשגשג עד היום. מוקדם יותר באותה השנה קיבל את פניו נשיא ארצות הברית והוא צייר קריקטורה של הנשיא בחצר הבית הלבן. בשנת 1927 צייר דיוקן של כמה אישים מפורסמים אחרים בניו יורק, כולל דיוקן של צ'רלי צ'פלין. הוא ארגן תערוכה והוציא אלבום מעבודותיו המצוירות שתיארו אישים אמריקאים בולטים. בשנת 1948, זמן קצר לפני מותו, בירך את קוראיו של המגזין "מה העניין של פשט" (Pesti Izé) מאמריקה ושלח כמה ציורים לעיתון. על מותו הבלתי צפוי דווחו כל העיתונים האמריקאים המובילים.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצעות תפיסתו הגרפית של הנריק מאיור, קצב עבודתו המהיר, ויכולת העבודה הפורה שלו, מספר רישומיו הוא כמה אלפים. איש לא יכול היה לרשום או לקטלג את עבודתו. על הכמות הגדולה של הציורים מעידה היטב העובדה שרק 800 מהם הועברו למיקרופילם בשנת 1986 בגלריה הדיוקנאות הלאומית של מוסד סמיתסוניאן.[5] מספרים שלעיתים קרובות ניגשו אליו עורכי מגזינים בית הקפה היפני בבודפשט וביקשו ממנו: "שיצו - אני צריך איור של 10x5 ס"מ למקום ריק בעיתון, אנחנו יכולים לשלם עליו x כתר, אבל הייתי רוצה לחכות לו".

הוא כתב את ספרו הראשון עם אחד משחקני תיאטרון הקומדיה של בודפשט, עם ג'רג' קירתי. קירתי היה לא רק שחקן דרמטי מוערך ופופולרי מאוד בתיאטרון הקומדיה, אלא הוא גם הכין מסכות משלו לעצמו למערכונים. מכאן היה זה צעד קטן להתחיל לצייר את עמיתיו ולהשלים זאת בקריקטורות של הנריק מאיור. זו הייתה פצצה בעולם האמנים והפך לפרסום הטוב ביותר האפשרי עבור מאיור המתחיל. נפתחו בפניו דלתות שנפתחו רק לעיתים רחוקות בפני צעירים ובבת אחת מצא את עצמם ממש באמצע עולם האמנות. פרידייש קארינתי, אנדרה אדי, אנדרה נאגי, מייסד ז'אנר הקברט ההונגרי, כמו גם הסופרים גזה גארדוני, שאנדור ברודי וגיולה קרודי הסתובבו בקרבתו כמעט כל יום.[6] הוא הכין איורים לכרך "פרדס תפוזים בקוטב הצפוני", ואחר כך בשנת 1921 פרסם את הכרך "הומור קולנועי" עם עמיתו הגדול לאיור וקריקטורות ליפוט גדה. האלבום שיצא בשנת 1930 בשם "אמני איור הונגרים" כבר ציין אותו כקריקטוריסט ההונגרי הידוע והמפורסם בעולם.

עבודתו האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא הפך לאמן פופולרי באמריקה ועבודתו שרדה בהרבה את מותו הפיזי של המאסטר בעולם החדש. "האמיתות" שסיפר כטיפוס הקומיקאי הרווק השנון והמעודן שיצר, "הפילוסוף הגאה" (מאיור מעולם לא התחתן ולא נותרו ילדים ממנו), הפכו לסוג של פילוסופיה כחלק מסדרה שהופיעה בפרסומות לאורך זמן. כולם ידעו שמסתכלים על הפרסומות, לא בשל נושא הפרסום אלא בגלל הרישומים של מאיור.[7]

הקריירה האמריקאית שלו, כמו במולדתו, נבעה מכישרונו. אימרה פאן[8] סיפר על האגדה שמאיור נסע לעולם החדש עם עיפרון וכיס ריק ונכנס למערכת של העיתון האמריקני הגדול ביותר, עמד מול העורך הראשי ואמר שהוא קריקטוריסט הונגרי. כשנשאל מה הביא, מה הוא יכול להראות, הוא מצדו הציג את העיפרון שלו, וכעבור דקה הניח את האיור המצויר של העורך. הוא עשה כמה רישומים נוספים של אלה שנמצאים בחדר. בין אם זה היה המקרה ובין אם לא, כבר לא ידוע בוודאות, דבר אחד כן ידוע: באמריקה הוא היה המאייר המוכר והפופולרי, ואחד הבודדים שכולם שמחו לראות בערבים, בהקרנות סרטים, בקבוצות חברים. הקריקטורות של דמויות אמריקאיות בולטות הפכו אותו לפופולרי מאוד. מאיורים אלה נפתחו תערוכות בכמה מקומות באמריקה. הוא צייר דיוקנאות של אלברט איינשטיין, ג'ורג' ברנרד שו, פרנקלין דלאנו רוזוולט, הנרי פורד, בין היתר, והוציא כמה אלבומים של רישומיו באמריקה. ידוענים של עולם הקולנוע באותה תקופה גם לא יכלו להימנע מעפרונות הציור הסאטיריים שלהו. בנוסף למירנה לוי, ליליאן גיש, מריון דייוויס, אדולף מנג'ו, קתרין הפבורן, אוליביה דה האבילנד, מרלן דיטריך, אן הרדינג, האמפרי בוגארט, פרד אסטייר, לסלי הווארד, הוא צייר גם את מלכת הולנד.[9] הוא היה חבר פופולרי וחיוני במושבת הקולנוע ההונגרית בלוס אנג'לס. כשנפטר מאיור, הפילוסוף והפסיכולוג החברתי המפורסם אריך פרום שיבח את עבודתו במילים מעריכות מאוד.[10] את הקיצים הוא בילה בביתו בפרובינסטאון, שם גם נפטר.[11]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Henrik Major headstone, Provincetown.jpg

כרכים עצמאים או כתיבה משותפת:

  • אאורל קרפטי, הנריק מאיור: המורשת שלי - בודפשט, 1909, הוצאת זינגר וולפנר
  • ג'רג' קירתי, הנריק מאיור: קומיקאים, 1912.
  • מייג'ור הנריק: פנופטיקון (עם הקדמה מאת דז'ה קוסטולאני) - 1913, מקוונת
  • Gyula Krúdy: ימים יפים ברחוב הזהב (עם האיורים של מייג'ור) - Békéscsaba, מהדורת טבעון
  • ליפוט גדה, הנריק מאיור: הומור קולנועי (1921)
  • Hollywood with "Bugs" Baer and Henry Major - Published 1938 by Lithographed by Daniel Murphy & Company, Inc.
  • מאיור הנריק פנופטיקון : שבעים קריקטורות - בודפשט, 1977,

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמני איור הונגרים - בודפשט, 1930.
  • איסטוואן בקש: אוצר האנקדוטה ההונגרי האחרון - בודפשט, 1966.
  • דז'ה קלר: בני דורנו ובני גורלנו - בודפשט, 1971.
  • שאנדור אינצ'ה: חיי התיאטרון שלי - בודפשט, 1987 - ISBN 963 564 246 6
  • ג'רג' קלמן : נתונים וחתימה של קריקטוריסטים הונגריים 18482007 (2007) ISBN 9789630634274

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסדר כרונולוגי, עם שמות כתבי העת והפרסומים ההונגריים וזמן הפרסום[4]

  • פידיבוס (1908–1917)
  • העיתון (1909)
  • עלונים מעופפים (1909)
  • פרפר (1909)
  • פיקולור (1909–1911)
  • אסקיזה (1910)
  • עיתון התיאטרון (1908–1917)
  • פשטי מוזי (1911–1915)
  • קברט הונגרי (1912)
  • שליח התיאטרון (1912–1916)
  • בורשסם ינקו (1912–1930)
  • רוויו חדש (1912), (1913)
  • קריקס-קראקס (1912)
  • פיקולו (הלשונית החדשה) (1912)
  • קברט הונגרי (1913)
  • חיי התיאטרון (1912–1938)
  • השליח של פשט (1913–1921)
  • קולנוע (1913)
  • מא (1914)
  • ינשוף עם אוזן (1914)
  • עיתון תמונות (1915)
  • תיאטרון ואופנה (1916–1921)
  • עיתון השבוע (1917)
  • מגזין בדיחות (1917–1918)
  • חמור (1917)
  • אפריל (1918–1919)
  • החברה (1918–1919)
  • עיתון יוצא דופן (1918)
  • אישטוק המשוגע (1918)
  • עולם (1919)
  • כרוניקה קטנה (1919)
  • הדור החדש (1919)
  • מפיסטופלס (1919)
  • תיאטרון (1920–1922)
  • אלמנך יהודי הונגרי (1922)
  • עולם התיאטרון (1922)
  • דוח יוז'ף חלמי (1922)
  • ברווז (1922–1924)
  • שליח פאזל (1925)
  • שליח של פשט (1925–1926)
  • פנורמה (וינה) (1925)
  • ערב היום (1925–1926)
  • מגזין לנטוש (1930)
  • זמנים חדשים (1930–1932)
  • אלבום היובל לחיי התיאטרון (1935)
  • אלבום פשטי הירלאפ (1938)
  • יום ראשון בתמונות (1938–1939)
  • מדורה (1939)
  • מה העניין של פשט (1948)

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1915 - תערוכת יחיד מוזיאון ארנסט
  • 1947 - תערוכת יחיד, ניו יורק
  • 1987 - "Like and Unlike: Caricature Portraits by Henry Major and Herman Perlman" - Smithsonian Intézet, Washington, D.C. USA

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנריק מאיור בוויקישיתוף

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://www.geni.com/people/Henry-Henrik-Major-Markbreiter/6000000008896678364
  2. ^ Az Est Hármaskönyve 1928 / 438 oldal
  3. ^ Ma Este c. hetilap, IV. évfolyam 1. szám, 1926 január 7 / 40-41 oldal M.W.G. szignóval: Major Henrik, aki a hollywoodi mozikirálynőket megörökítette...
  4. ^ 1 2 Gyöngy Kálmán: Magyar karikaturisták adat- és szignótára 1848-2007 (2007., Ábra Kft.) ISBN 9789630634274
  5. ^ http://www.aaa.si.edu/collections/henry-major-papers-6820
  6. ^ Róluk készült rajzait publikálta a Füles, I. évfolyam 5 száma, 1957, március 3.
  7. ^ http://gayphilosopher.blogspot.co.uk/
  8. ^ Pán Imre: Magyar rajzolók külföldön / Magyar Rajzolóművészek Albuma, 1930 - Kiadja a Könyvbarátok Szövetsége
  9. ^ Ma Este c. hetilap, IV. évfolyam 1. szám, 1926 január 7 / 40-41 oldal M.W.G. szignóval: Major Henrik, aki a hollywoodi mozikirálynőket megörökítette...
  10. ^ "Archivált másolat". אורכב מ-המקור ב-2015-04-19. בדיקה אחרונה ב-19 באפריל 2015. 
  11. ^ http://1.bp.blogspot.com/_G5SkueOdpOw/TDZ1lzS9lhI/AAAAAAAAB-4/4o2LUNDSRwo/s1600/p2new-majorDSCN9925_%28600x800%29_%282%29.jpg