גיולה קרודי

גיולה קרודי
Krúdy Gyula

דיוקן הסופר מאת פרנץ מרטון, 1928. נמצא במוזיאון לספרות ע"ש שנדור פטפי באובודה, בודפשט
לידה	21 באוקטובר 1878 נירג'האזה, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	12 במאי 1933 (בגיל 54) בודפשט, ממלכת הונגריה
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות קרפשי
שפות היצירה	הונגרית
תקופת הפעילות	מ-1897
צאצאים	Zsuzsa Krúdy

גְיוּלה קרודי או דְיוּלה קרודי (בהונגרית: Krúdy Gyula;‏ 21 באוקטובר 1878 – 12 במאי 1933) היה סופר ועיתונאי הונגרי. נחשב לנציג של המגמות המודרניסטיות בפרוזה ההונגרית, הרומנים שלו "החמנית" ו"פרס ליום הנשים" יחד עם הסיפור "חלום החיים" תארו את חיי בודפשט בתחילת המאה ה-20. בספרים אחרים תיאר קרודי את חיי הפרובינציה בהונגריה של סוף האימפריה האוסטרו-הונגרית.

ביוגרפיה

גיולה קרודי נולד בצפון-מזרח הונגריה, בעיר נירג'האזה, במשפחת בני אצולה זעירה. אביו, גיולה קרודי, היה עורך דין ואמו, יוליאנה צ'אקאני, עבדה כעוזרת בבית משפחתו. ההורים התחתנו רק אחרי לידת ילדם השמיני, כשלגיולה מלאו 17 שנים. בילדותו ובנעוריו התעצבה אישיותו תחת השפעת האידיאליים של התחייה ההונגרית וצביונם של החיים והסביבה הרב-תרבותית בפרובינציה של האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא למד בבתי ספר בסאטו מארה (סטמר) (כיום בצפון-מערב רומניה), בפודולין (כיום בסלובקיה) ובעיר הולדתו, נירג'האזה. קרודי פרסם עוד מנעוריו כתבות וסיפורים קצרים בעיתונים.

אחרי לימודי התיכון, ביקש קרודי להקדיש את עצמו לקריירה של עיתונאי וסופר, למורת רוחו של אביו שרצה שילמד משפטים. קרודי עבד שנים אחדות כעורך בעיתונים בפרובינציה - בדברצן ובאוראדיה (נאג'ואראד), והחל משנת 1896 התיישב בבודפשט. עבד תקופה כעורך בעיתון "ניוגט".

ב-27 בדצמבר 1899 התחתן בבודפשט, ברובע ארז'בטווארוש, עם הסופרת והמורה היהודיה בלה (אנבלה) שפיגלר, בת של הרב ד"ר גיולה שמואל שפיגלר מבלשגיארמט ושל תרז לבית פולאק. בלה שפיגלר הייתה יותר מבוגרת ממנו וכתבה בכינוי העט "שטנלה". אביו נישל אותו מהירושה והסופר פרנס את אשתו הראשונה ואת שלושת ילדיו, מכתיבת סיפורים ורומנים. הרומנים פורסמו בפרקים ביומונים ובכתבי עת בפיליטון.

קרודי היה כותב פורה, ופקד בקביעות את עולם הבוהמה וחיי הלילה של בירת הונגריה. התחתן פעמיים, ניהל רומנים רבים, היה מעורב לא פעם אחת בפרשיות דו-קרב, אהב מרוצי סוסים ומשחקי קלפים. כסופר הצליח לזכות בתמלוגים נכבדים, אותם היה מוציא במהירות. הירבה לטייל אך רק בתחומי האימפריה.

ספרו, "נעורי סינבד" משנת 1911 הביא לו הצלחה רבה. קרודי השתמש בדמות של סינבד, שחלק את שמו עם אחד מגיבורי אלף לילה ולילה, פעמים חוזרות לאורך הקריירה שלו כיוצר. אלטר אגו אחר של הסופר – קזמייר רזדא (Kazmer Rezeda) – היה גיבורם של כחצי תריסר רומנים, לרבות "הכרכרה האדומה" (1913). הפרוזה של קרודי מצטיינת בליריות מעודנת וביסודות עתירי חלומות שמבליטים את הספק ויחסיות הזמן.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, עם התפרקות האימפריה, הפך קרודי לפסימי ומאוכזב. נישואיו הראשונים התפרקו, והוא נטה להימורים. בשנת 1933, בגיל 55, מת קרודי בבודפשט, כתוצאה מאירוע מוחי.

אחרי מותו נשכחו ספריו, עד שבשנת 1940 פרסם הסופר שנדור מאראי את הספר "סינבד חוזר הביתה" – סיפור אמנותי על ימיו האחרונים של קרודי. יצירה זו עוררה עניין מחודש של קוראים ביצירותיו.

חייו האישיים

מנישואיו לבלה שפיגלר נולדו לו שלושה ילדים: גיולה (נולד ב-1900), אילונה (נולדה ב-1902) ומריה (נולדה ב-1907). בשנת 1919 התגרש מבלה שפיגלר והתחתן ב-12 ביולי 1919 ברובע פרנצווארוש עם אישה בת 17, צעירה בהרבה ממנו, ז'וז'אנה רוז'ה, בתם של יאקאב רוז'ה ורגינה לבית קָלֶמֶן. מנישואין אלו, נולדה להם בת בשם ז'וז'אנה קרודי (1992-1919).

פרסים ואותות הוקרה

• 1914 - חבר באגודת "שנדור פטפי"
• 1930 - פרס באומגרטן לספרות

הנצחה

הסופר בשנת 1929

• אוסף ספריו בעשרים כרכים פורסם בשנים 1978–1989 הוצאה לאור לספרות יפה Szépirodalmi Könyvkiadó בבודפשט.
• נפתחה תערוכה קבועה על חיי הסופר במוזיאון ההונגרי למסחר ולתיירות, הממוקם באובודה, במקום שבו חי הסופר בשלוש שנותיו האחרונות.

מבחר ספריו

רומנים

• 1900 - Az aranybánya (מכרה הזהב)
• 1906 - A podolini kísértet (רוח הרפאים מפודולין)
• 1912 - Francia kastély (הטירה הצרפתית)
• 1913 - A vörös postakocsi (כרכרת הדואר האדומה)
• 1914 - Palotai álmok
• 1917 - Őszi utazások a vörös postakocsin (מסעות סתיו בכרכרת הדואר האדומה)
• 1918 - Napraforgó (החמנית)
• 1919 - Asszonyságok díja (הפרס ליום הנשים)
• 1920 - N.N.
• 1921 - Mit látott Vak Béla szerelemben és bánatban (מה ראה בלה ואק באהבתו ובצערו?)
• 1921 - Nagy kópé (שוטר גדול)
• 1922 - Hét bagoly (שבע ינשופות)
• 1922 - Az utitárs (החבר לדרך)
• 1928 - Valakit elvisz az ördög (את מישהו לוקח השד)
• 1930 - Boldogult úrfikoromban
• 1931 - A kékszalag hőse (גבור הרצועה הכחולה)
• 1933 - Purgatórium (פורגטוריום)
• 1933 - Rezeda Kázmér szép élete (החיים הקסומים של קאזמר רזדה)

סיפורים

• 1897 - Üres a fészek (הקן ריק) - סיפורים ראשונים
• 1911 - Szindbád ifjúsága és utazásai (צעירותו ומסעותיו של סינדבאד)
• 1915 - Szindbád: A feltámadás (סינדבאד:התחייה)
• 1916 - Aranykéz utcai szép napok (הימים היפים ברחוב אראנקז)
• 1922 - Őszi versenyek (תחרויות סתיו)
• 1931 - Az élet álom (חלום החיים)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גיולה קרודי בוויקישיתוף

• גיולה קרודי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מאמר בניו יורקר, 1 בדצמבר 1986 John Lukács The Sound of a Cello
• Thomas Storey The Outside Within - 10 Great Hungarian Writers
• כתבי גיולה קרודי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)