גיולה קרודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גיולה גרודי, דיוקן מאת פרנץ מרטון, 1928. נמצא במוזיאון לספרות ע"ש שנדור פטפי באובודה,בודפשט.

גיולה קרודיהונגרית: Krúdy Gyula;‏ 21 באוקטובר 1878, נירג'האזה - 12 במאי 1933, בודפשט) היה סופר ועיתונאי הונגרי. נחשב לנציג של המגמות המודרניסטיות בפרוזה ההונגרית.[1], הרומנים שלו "החמנית" ו"פרס ליום הנשים" יחד עם הסיפור "חלום ההחיים" תארו את חיי בודפשט בתחילת המאה ה-20. בספרים אחרים תיאר קרודי את חיי הפרובינציה בהונגריה של סוף האימפריה האוסטרו-הונגרית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיולה קרודי נולד בשנת 1878 בצפון-מזרח הונגריה, בעיר נירג'האזה, במשפחת בני האצולה הזעירה. אביו, גיולה קרודי, היה עורך דין ואמו, יוליאנה צ'אקאני, עבדה כעוזרת בבית משפחתו. ההורים התחתנו רק אחרי לידת ילדם השמיני, כשלגיולה מלאו 17 שנים. בילדותו ובנעוריו התעצבה אישיותו תחת השפעת האידיאליים של התחייה ההונגרית וצביונם של החיים והסביבה הרב-תרבותית בפרובינציה של האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא למד בבתי ספר בסאטו מארה (סטמר) (כיום בצפון-מערב רומניה), בפודולין (כיום בסלובקיה) ובעיר הולדתו, נירג'האזה. קרודי פרסם עוד מנעוריו כתבות וסיפורים קצרים בעיתונים.

אחרי לימודי התיכון, ביקש קרודי להקדיש את עצמו לקריירה של עיתונאי וסופר, למורת רוחו של אביו שרצה שילמד משפטים. קרודי עבד שנים אחדות כעורך בעיתונים בפרובינציה - בדברצן ובאוראדיה (נאג'ואראד), והחל משנת 1896 התיישב בבודפשט. עבד תקופה כעורך בעיתון "ניוגאט". ב-27 בדצמבר 1899 התחתן בבודפשט, ברובע אליזבטווארוש, עם הסופרת והמורה היהודיה בלה (אנבלה) שפיגלר, בת של הרב ד"ר גיולה שמואל שפיגלר מבלשגיארמט ושל תרז לבית פולאק. בלה שפיגלר הייתה יותר מבוגרת ממנו וכתבה בכינוי העט "שטנלה". אביו נישל אותו מהירושה והסופר פרנס את אשתו הראשונה ואת שלושת ילדיו, מכתיבת סיפורים ורומנים. הרומנים פורסמו בפרקים ביומונים ובכתבי עת בפיליטון. קרודי היה כותב פורה, ופקד בקביעות את עולם הבוהמה וחיי הלילה של בירת הונגריה. התחתן פעמיים, ניהל רומנים רבים, היה מעורב לא פעם אחת בפרשיות דו-קרב, אהב מרוצי סוסים ומשחקי קלפים. כסופר הצליח לזכות בתמלוגים נכבדים אותם היה מוציא במהירות. הירבה לטייל אך רק בתחומי האימפריה "צעירותו של סינבאד" בשנת 1911 הביאה לו הצלחה וקרודי השתמש בגבור זה, סינבאד, שנשאל מסיפורי אלף לילה ולילה פעמים חוזרות לאורך הקריירה שלו כיוצר. אלטר אגו אחר של הסופר – קזמייר רזדא (Kazmer Rezeda) – היה גיבורם של כחצי תריסר רומנים, לרבות "הכרכרה האדומה" (1913).

התפרקות האימפריה בתום מלחמת העולם הראשונה הייתה בשבילו כמו סוף העולם. הפך בהמשך ליותר פסימי ומאוכזב. אחרי שלקה באירוע מוחי, הסופר מת בעוני בשנת 1933 בגיל 55. הפרוזה של קרודי מצטיינת בליריות מעודנת וביסודות עתירי חלומות שמבליטים את הספק ויחסיות הזמן.

שנים מספר אחרי מותו ספריו נשכחו, עד שבשנת 1940 הסופר שנדור מאראי פרסם את הספר "סינבאד חוזר הביתה" – סיפור אמנותי על ימיו האחרונים של קרודי. יצירה זו עוררה את עניין הקוראים ביצירותיו והביאה אותם בחזרה אל שוק הספרים.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנישואיו לבלה שפיגלר נולדו לו שלושה ילדים: גיולה (נולד ב-1900), אילונה (נולדה ב-1902) ומריה (נולדה ב-1907). בשנת 1919 התגרש מבלה שפיגלר והתחתן ב-12 ביולי 1919 ברובע פרנצווארוש עם אישה בת 17, צעירה בהרבה ממנו, ז'וז'אנה רוז'ה, בתם של יאקאב רוז'ה ורגינה לבית קָלֶמֶן. מנישואין אלו, נולדה להם בת בשם ז'וז'אנה קרודי (1992-1919).

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1914 - חבר באגודת "שנדור פטפי"
  • 1930 - פרס באומגרטן לספרות

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר בשנת 1929
  • אוסף ספריו בעשרים כרכים פורסם בשנים 1989-1978 הוצאה לאור לספרות יפה Szépirodalmi Könyvkiadó בבודפשט.
  • נפתחה תערוכה קבועה על חיי הסופר במוזיאון ההונגרי למסחר ולתיירות, הממוקם באובודה, במקום שבו חי הסופר בשלוש שנותיו האחרונות.

מבחר ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1900 - Az aranybánya (מכרה הזהב)
  • 1906 - A podolini kísértet (רוח הרפאים מפודולין)
  • 1912 - Francia kastély (הטירה הצרפתית)
  • 1913 - A vörös postakocsi (כרכרת הדואר האדומה)
  • 1914 - Palotai álmok
  • 1917 -Őszi utazások a vörös postakocsin (מסעות סתיו בכרכרת הדואר האדומה)
  • 1918 Napraforgó (החמנית)
  • 1919 - Asszonyságok díja (הפרס ליום הנשים)
  • 1920 - N.N.
  • 1921 - Mit látott Vak Béla szerelemben és bánatban (מה ראה בלה ואק באהבתו ובצערו?)
  • 1921 - Nagy kópé (שוטר גדול)
  • 1922 - Hét bagoly (שבע ינשופות)
  • 1922 - Az utitárs (החבר לדרך)
  • 1928 - Valakit elvisz az ördög (את מישהו לוקח השד)
  • 1930 - Boldogult úrfikoromban
  • 1931 - A kékszalag hőse (גבור הרצועה הכחולה)
  • 1933 - Purgatórium (פורגטוריום)
  • 1933 - Rezeda Kázmér szép élete (החיים הקסומים של קאזמר רזדה)

סיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1897 - Üres a fészek (הקן ריק) - סיפורים ראשונים
  • 1911 - Szindbád ifjúsága és utazásai (צעירותו ומסעותיו של סינדבאד)
  • 1915 - Szindbád: A feltámadás (סינדבאד:התחייה)
  • 1916 - Aranykéz utcai szép napok (הימים היפים ברחוב אראנקז)
  • 1931 - Az élet álom (חלום החיים)

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Őszi versenyek (שירי סתיו)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גיולה קרודי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Thomas Storey