קידושין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצוות קידושין
(מקורות עיקריים)
מקרא דברים, כ"ב, י"ג; כ"ד, א'
משנה מסכת קידושין
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק א'
שולחן ערוך שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ו
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה רי"ג
ספר החינוך, מצווה תקנ"ב
קידושין בכסף (טבעת), 1952

קידושין או אירוסין (בכתיב המקראי: ארושין) היא מצווה על אדם לקדש לו אישה לפני שהוא רשאי לשאתה. לאחר הקידושין, האישה נחשבת כאשת איש ואינה יכולה להינשא לאחר, אך יכולה להישאר ברשות אביה ורוב החובות ההדדיים בין בני הזוג אינם מתקיימים. השלב הבא, שהוא כניסת האישה לרשות בעלה, נקרא "נישואים".

תקופת האירוסין הייתה במקורה תקופה ארוכה שנועדה לאפשר לבני הזוג להתכונן לקראת חייהם החדשים. בתקופת המשנה והתלמוד, היה נהוג לחכות שנה בין הקידושין לנישואין. בימי הביניים אוחדו שני השלבים, עקב מקרים שבהם נעלמו החתנים בין שלב הקידושין לנישואין, והשאירו את נשותיהם עגונות וחסרות כל. מאז מתקיימים הקידושים והנישואים במקביל באמצעות כניסה סמלית תחת החופה, בטקס הידוע כחופה וקידושין.

טרמינולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל השינויים הרבים שחלו בתהליך יצירת הנישואים לאורך הדורות, השתנתה משמעותם של כמה מונחי יסוד. להלן פירוט משמעותו של כל מונח על פי תקופה:

הפגשת בן/בת הזוג התחייבות להתחתן קניין (נתינת טבעת) חופה/חתונה
המונח במקרא אירוסין לקיחה
המונח במשנה שידוכין קידושין נישואין
המונח כיום שידוכים אירוסים קידושין נישואים

שלוש דרכי קידושין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה, (קידושין, א,א) קיימות שלוש דרכים שונות לביצוע הקידושין:

  • כסף - האיש נותן לאישה במתנה כסף או שווה כסף, לכל הפחות בשווי פרוטה.
  • שטר - האיש נותן לאישה שטר אירוסין, כעין חוזה הסכמה על הקידושין.
  • ביאה - האיש מתייחד עם האישה ובא עליה (מקיים עמה יחסי אישות). אולם, אסרו חכמים לקדש אישה בביאה, משום הפריצות שהדבר עלול לגרום. בגמרא מסופר כי האמורא רב הלקה אדם שקידש בביאה.[1]

כיום נהוג לקדש בטבעת ללא תוספת אבן טובה.

דעת החתן והכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-מנת שהקידושין יחולו, לא די במעשה הפיזי אלא דרושה גמירות דעת של המקדש והמתקדשת, כלומר ששניהם ירצו בכך ויהיו מודעים לתכליתו של המעשה. האיש נדרש להבהיר את מטרת המתנה שנתן וכן את מטרת הביאה כך שכוונתו תהיה ברורה, וגם שתיקת האישה תוכל להחשב להסכמה לקידושין. מבחינה הלכתית אין הבדל בלשון ההצהרה כל עוד היא ברורה, ואמירה כמו "התקדשי לי" תקפה. כיום נהוג לומר "הרי את מקודשת לי", ולפרט "בטבעת זו" ולהוסיף "כדת משה וישראל".

בשטר אין צורך בכל אמירה, אלא הבעל כותב לאשתו "הרי את מקודשת לי", ונותנו לה. בשונה מכל השטרות בהם המקנה כותב את השטר ונותנו לקונה, כאן הבעל הקונה את האשה בקניין אישות, כותב את השטר, כאמור בפסוק "כי יקח איש אשה", שעל הבעל לעשות את קניין האישות ולא על האשה.[2] כמו גט, על השטר להכתב לשמה.

נחלקו האמוראים אם כבר בעת כתיבת השטר על השטר להכתב מדעתה של האשה, או שמספיק שהיא מביעה הסכמה בעת קבלת השטר. לפי רבא ורבינא, אין צורך ששטר הקידושין יכתב מדעתה כמו שאין הגט נכתב מדעתה, והבעל יכול לכתוב את השטר בלי שהיא יודעת ורק אחרי זה לתת לה אותו. לפי דעתו של רב פפא ורב שרביא, על השטר להכתב מדעתה, מכיוון שתמיד נדרשת בשטר דעתו של המקנה, וכאן האשה מקנה את עצמה לבעל, ואם לא נכתב מדעתה הוא פסול,[3] וכך נפסק להלכה.[4]

עדי קידושין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנאי נוסף הוא נוכחותם של שני עדים כשרים שיראו את מעשה הקידושין. כדי שהעדים יוכלו להעיד על כוונותיהם של בני הזוג, האיש נדרש להבהיר בפיו את מטרתו, ואילו האישה יכולה לבטא את הסכמתה גם בשתיקה.

כאשר הקידושין נעשים בביאה, די לעדים לראות שבני הזוג מתייחדים בחדר סגור המכונה חדר ייחוד, ואין הם צריכים לראות את גופו של מעשה (דבר האסור ממילא על-פי ההלכה). כאשר הקידושין נעשים בכסף או בשווה כסף, כנהוג בימינו, על המתנה להיות בעלת ערך של פרוטה לפחות (שערכה הוא כערך 25 מיליגרם כסף טהור, בצמוד לערך הכסף היציג).

קידושין באמצעות שליח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לבצע קידושי כסף ושטר באמצעות שליח. האיש יכול למנות שליח לקדש, והאישה יכולה למנות שליח לקבל את הקידושין. (משנה קידושין, פרק ב משנה א). כך שתאורטית שליחו של הבעל יכול לקדש את האישה באמצעות שלוחה, ללא נוכחות שני הצדדים.

השלב בו נדרשים עדים כשרים הוא שלב מסירת הכסף או השטר, אך אין חובה לעדים בשלב מינוי השליחים.

קידושין כאלו נדירים ביותר בימינו, שכן נהוג כיום להצמיד את הקידושין לנישואין, שבהם יש צורך בנוכחות החתן והכלה. מקרה מפורסם שבו נערכו קידושין בצורה זו היה בין יגאל עמיר ולריסה טרימבובלר, שאושרו כתקפים על ידי בית הדין הרבני בירושלים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קידושין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות דף נב עמוד א.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ט', עמוד א'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ט', עמוד ב'.
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אישות, הלכות ג, פרק ד'.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.