הספר השני של היטלר
,_1961_edition.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אדולף היטלר  |
| שפת המקור | גרמנית |
| סוגה |
מחשבה מדינית |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1961 |
| סדרה | |
| ספר קודם |
מיין קמפף |
| הספר הבא |
Hitler’s Table Talk |
  | |
הספר השני של היטלר (בגרמנית: Hitlers Zweites Buch), שפורסם באנגלית בשם הספר הסודי של היטלר ולאחר מכן בשם הספר השני של היטלר, [1] הוא תמליל לא ערוך של מחשבותיו של אדולף היטלר על מדיניות חוץ, שנכתבו ב-1928. הספר נכתב לאחר מיין קאמפף ולא פורסם בחייו של היטלר.
גרהרד ויינברג משער שהספר השני לא פורסם ב-1928 מכיוון שמיין קאמפף לא נמכר באותה תקופה והמו"ל של היטלר, הוצאת פרנץ אהר, אמר להיטלר שספר שני יעכב את המכירות של מיין קאמפף אפילו יותר. [2] [3] הספר השני נכתב לאחר ההישגים הגרועים של המפלגה הנאצית בבחירות בגרמניה ב-1928, הישגים שהיטלר סבר כי נגרמו עקב חוסר הבנה של רעיונותיו מצד הציבור. [4]
תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מלחמה ושלום
- ההכרח של המאבק
- גזע ורצון במאבק על הכוח
- אלמנטים של מדיניות חוץ
- מדיניות החוץ הנאצית
- צרכים ויעדים של הגרמנים
- מדיניות הרייך השני
- כוח צבאי למטרת שיקום הגבולות
- חוסר תקווה במצב הכלכלי
- על הצורך במדיניות חוץ פעילה
- גרמניה ורוסיה
- מדיניות החוץ הגרמנית
- מטרות גרמניות
- אנגליה כבעלת ברית
- איטליה כבעלת ברית
- סיכום
מיין קאמפף והספר השני[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש קווי דמיון והבדלים בין מיין קאמפף והספר השני. כמו במיין קאמפף, גם בספר השני היטלר הכריז שהיהודים הם יריביו הנצחיים והמסוכנים ביותר. כמו במיין קאמפף, היטלר תיאר את מה שההיסטוריון הגרמני אנדריאס הילגרובר (Andreas Hillgruber) כינה Stufenplan, כלומר "תוכנית השלבים של היטלר". היטלר עצמו מעולם לא השתמש במונח Stufenplan, שטבע הילגרובר בספרו מ-1965, האסטרטגיה של היטלר (Hitlers Strategie). בתוכנית היו שלושה שלבים. בשלב הראשון, חימוש והתעצמות צבאית מסיבית, הפלת הכבלים של הסכם ורסאי, ויצירת בריתות עם איטליה הפשיסטית והאימפריה הבריטית. השלב השני נועד להיות סדרה של "מלחמות בזק" מהירות בשיתוף עם איטליה ובריטניה נגד צרפת ובעלות בריתה במזרח אירופה ובהן צ'כוסלובקיה, פולין, רומניה ויוגוסלביה. השלב השלישי יהיה מלחמה למחיקת מה שהיטלר החשיב כמשטר ה"יהודי-בולשביקי" בברית המועצות.
השלב הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד למיין קאמפף, בספר השני היטלר הוסיף שלב רביעי לתוכנית השלבים. הוא רמז שבעתיד הרחוק עשוי להתחולל מאבק על שליטה עולמית בין ארצות הברית לבין ברית אירופית הכוללת התאגדות חדשה של אומות, המורכבת ממדינות בודדות בעלות ערך לאומי גבוה. הספר השני מציע פרספקטיבה שונה על ארצות הברית מזו המתוארת במיין קאמפף. במיין קאמפף הכריז היטלר כי היריבה המסוכנת ביותר של גרמניה בזירה הבינלאומית היא ברית המועצות; בספר השני הכריז כי בטווח הקרוב ברית המועצות היא עדיין היריבה המסוכנת ביותר, אך בטווח הארוך, היריב הפוטנציאלי המסוכן ביותר הוא ארצות הברית. [5]
טיעון סביבת המחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשני הפרקים הראשונים היטלר טען שהאיזון בין אוכלוסייה ומשאבי טבע הוא המוקד העיקרי של כל אומה.
נקודת המוצא של הניתוח שלו היא "המאבק על ייצור המזון" כבסיס לאומה. מתוך צורך זה בשימור עצמי, פיתח היטלר את הרעיון המרכזי שלו לגבי היחס בין האוכלוסייה לגודל בית הגידול שלה. אם בית הגידול אינו יכול לספק משאבים מספיקים להישרדות, תתנוון האומה ותדעך. היטלר העלה את המאבק על בית גידול נאות לעיקרון מרכזי בהיסטוריה. היטלר ציין כי קרב זה מתחולל לעיתים קרובות באופן צבאי.
כפתרונות למאבק על מרחב המחיה, הציע היטלר מניעת הריון, הגירה של אוכלוסייה, הגדלת ייצור המזון והגדלת היצוא לשם קניית מזון נוסף. חלופות אלה מצא בעייתיות. פיקוח על ילודה והגירה, האמין, מובילות להיחלשות האומה, כי אנשים הם דם החיים האמיתי של האומה. הגידול בייצור המזון מוגבל ביסודו עקב כמות סופית של אדמה פורייה. יצוא גדול יותר לא מתאים, מכיוון שהוא מוביל לתחרות מוגברת בשוק עם מדינות אחרות, מה שהופך את גרמניה לתלויה באומות חיצוניות ולכן מוביל למצב שעמו גרמניה התמודדה בתחילת מלחמת העולם הראשונה ב-1914. היטלר חוזר על טיעונים אלו מספר פעמים בפרקים הבאים.
מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרקים האחרים פיתח היטלר את מחשבותיו על מדיניות החוץ הנציונל-סוציאליסטית העתידית לשירות המאבק על מרחב המחיה. כמו במיין קאמפף, טען היטלר שהיהודים הם המתנגדים הנצחיים והמסוכנים ביותר של העם הגרמני. הוא תיאר והרחיב את תוכניותיו הפוליטיות העתידיות.
היטלר הצהיר כי מדיניות החוץ הלאומית-סוציאליסטית אמורה להתבסס על לבנסראום עבור העם הגרמני:
"התנועה הנציונל-סוציאליסטית תמיד תיתן למדיניות החוץ שלה להיקבע על ידי ההכרח להבטיח את המרחב הדרוש לחיי העם שלנו. היא לא יודעת גרמניזציה או טבטוניזציה, כמו במקרה של הבורגנות הלאומית, אלא רק התפשטות העם. היא לעולם לא תראה בהכפפה של הצ'כים או הפולנים לגרמניה את מה שנקרא "גרמניזציה", חיזוק לאומי עממי, אלא רק את ההחלשה הגזעית של העם שלנו [כלומר, בכך יצא היטלר נגד השאיפה לגרמן את הצ'כים והפולנים]." [6]
יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבין כל האויבים הפוטנציאליים של גרמניה, שלימים הרכיבו את בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, היטלר דירג את ארצות הברית כמסוכנת ביותר. היטלר ראה את הממלכה המאוחדת כמעצמה "ארית" שותפה, שבתמורה לוויתור של גרמניה על שאיפות ימיות וקולוניאליות תיצור ברית עם גרמניה. צרפת, לדעתו של היטלר, "הכשילה" את עצמה במהירות. בהתייחס לברית המועצות, היטלר בז לעם הרוסי בטענה שהוא סלאבי ו"אונטרמנשן", "תת-אדם", חסר יכולת מחשבה אינטליגנטית. כתוצאה מכך, היטלר האמין שהעם הרוסי נשלט על ידי מה שנראה לו ככנופיה של מהפכנים יהודים צמאי דם אך חסרי יכולת.
בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר השני היטלר קרא לברית אנגלו-גרמנית המבוססת על כדאיות פוליטית כמו גם על התפיסה ששתי המעצמות הן בעלות ברית טבעיות עקב מוצאן האנגלו-סקסי המשותף. היטלר טען שהשאיפה הבריטית למאזן כוחות שיוביל לברית אנגלו-גרמנית לא תתנגש עם מטרתו שגרמניה תהיה המעצמה היבשתית הדומיננטית, כי לא נכון ש"אנגליה נלחמה בכל מעצמה הגמונית מיד", אלא הייתה מוכנה לקבל מדינות דומיננטיות שמטרותיהן היו "יבשתיות בלבד". [7] היטלר האמין שיש מאבק מתמשך בין "הפלישה היהודית" ו"המסורת הבריטית הישנה" לשליטה בממלכה המאוחדת, ולכן האמין שהסיכויים לברית אנגלו-גרמנית יהיו טובים בתנאי שבריטניה תתנגד ל"פלישה היהודית" בהצלחה. [8] היטלר טען:
"האינסטינקטים של האנגלו-סכסונים עדיין כה חדים וחיים, עד שאי אפשר לדבר על ניצחון מוחלט של היהדות. זו נאלצת עדיין להתאים את האינטרסים שלה לאלו של האנגלים. אם היהודי היה מנצח באנגליה, האינטרסים האנגלים היו נסוגים... [אבל] אם הבריטים ינצחו, עדיין יכול להתרחש שינוי ביחסה של אנגליה מול גרמניה." [9]
תרגום לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרגום מאת סלבטור אטנסיו (Salvator Attanasio) פורסם ב-1962, בשם "הספר הסודי של היטלר", עם הקדמה מאת טלפורד טיילור. [10] תרגום מאת קריסטה סמית' פורסם ב-2003, כספרו השני של היטלר, בעריכת גרהרד ויינברג. [11]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Publishers Weekly
- ^ Gerhard Weinberg. Hitler's Second Book: Ideas That Were Too Provocative for Publication (Television production). Graduate Center, CUNY: C-SPAN. Event occurs at 9:37. נבדק ב-2020-02-23.
Here we are necessarily in the realm of speculation.
- ^ Cf. Adam Tooze (2007): The Wages of Destruction: The Making and Breaking of the Nazi Economy. London. p. 13.
- ^ "Hitler's editor tells all | Double Take | The Guardian". amp.theguardian.com. נבדק ב-2023-03-30.
- ^ Hillgruber, Andreas. Germany and the Two World Wars, Harvard University Press: Cambridge, 1981 pp. 50–51
- ^ אדולף היטלר, הספר השני של היטלר, תרגום לאנגלית (עמ' 157), 1928 (מקור)
- ^ Eberhard, Jäckel, Hitler's World View A Blueprint for Power, Harvard University Press: Cambridge, Massachusetts, United States of America, 1981. p. 41
- ^ Leitz, Christian, Nazi Foreign Policy, 1933–1941 The Road to Global War, Routledge: London, United Kingdom, 2004. p. 35.
- ^ Leitz, Christian. Nazi Foreign Policy p. 35
- ^ "Hitler's secret book. Introd. by Telford Taylor. Translated by Salvator Attanasio | WorldCat.org". www.worldcat.org. נבדק ב-25 במרץ 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "A Light in History's Dark Houses | endeavors". endeavors.unc.edu. נבדק ב-25 במרץ 2023.
{{cite web}}: (עזרה)
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Eberhard, Jäckel, Hitler's World View A Blueprint for Power, Harvard University Press: Cambridge, Massachusetts, United States of America, 1981.
- Hillgruber, Andreas. Germany and the Two World Wars, Harvard University Press: Cambridge, 1981.
- Leitz, Christian, Nazi Foreign Policy, 1933–1941 The Road to Global War, Routledge: London, United Kingdom, 2004.
- Strobl, Gerwin, The Germanic Isle Nazi Perceptions of Britain, Cambridge University Press: Cambridge, United Kingdom, 2000.
- Weinberg, Gerhard L. (editor), Hitler's Second Book: The Unpublished Sequel to Mein Kampf, Enigma Books: New York, 2003, ISBN 1-929631-16-2.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Zweites Buch (תרגום לאנגלית) ב- Archive.org