מרחב מחיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחידות נאציות רוצחות אזרחים פולניים, 1939
אזרחים פולניים מגורשים על ידי יחידות אס.אס, דצמבר 1942

מרחב מחיהגרמנית: Lebensraum, "לֶבֶּנְסְרַאוּם") הוא מרכיב חשוב באידאולוגיה הנאצית ואחד מהעקרונות הפוליטיים המרכזיים שהובילו את אדולף היטלר לכיבושים במזרח אירופה.

מרחב המחיה היה אחד המניעים למדיניות ההתרחבות של גרמניה הנאצית, אשר שאפה להתרחב ולהשיג שטחים נוספים למען האומה הגרמנית באזורי פולין ומאוחר יותר ברית המועצות. בספרו, מיין קאמפף, תיאר היטלר בפירוט את אמונתו שהעם הגרמני זקוק למרחב מחיה, כאשר כיוון ההתפשטות הראוי הוא לעבר מזרח-אירופה, אל שטחי הדגן של אוקראינה ומקורות הנפט והמחצבים של הקווקז. המזרח מאוכלס ברובו באוכלוסייה סלאבית שעל פי הדוקטרינה הנאצית הייתה מגזע "נחות" לעומת הגזע הארי ובחלקים רבים משטחו מצויים גם יהודים רבים, שאותם ראה היטלר כאיום על הרייך השלישי.

ב-22 באוגוסט 1939, מספר ימים לפני הפלישה הגרמנית לפולין אמר היטלר: "מטרת המלחמה אינה רק להגיע לקוים מסוימים אלא ההשמדה הפיזית של האויב. לפיכך העמדתי יחידות הרג בכוננות - לעת עתה רק במזרח - עם הוראות להרוג ללא רחמים גברים, נשים וילדים ממוצא פולני. רק כך נשיג את מרחב המחיה אותו אנו צריכים. מי אחרי הכל, מדבר היום על השמדת הארמנים?" (מתוך נאום The Obersalzberg Speech).

לצורך הגדלת האוכלוסייה הארית שתוכל ליישב את שטחי מרחב המחיה הוקם פרויקט לבנסבורן.

היחס לאוכלסייה הסלאבית במזרח אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחות פולניות מגורשות מאזור מערב פולין שנועד להסתפח לגרמניה, 1939

הייתה זו מדיניות נאצית מוצהרת להרוג, לגרש ולשעבד פולנים, רוסים ועמים סלאבים אחרים, שאותם החשיבו כנחותים, ולאכלס מחדש את הארץ בעמים גרמניים. האוכלוסייה הסלאבית אמורה הייתה להיות מושמדת באמצעות הרעבה שיטתית ובכך ליצור עודף של תנובה חקלאית, אשר תאפשר להאכיל את גרמניה ולהחליף בגרמנים את האזורים שמיושבים בסלאבים.

את המדיניות הזו לא הספיקו הנאצים ליישם במלואה, אך בימי מלחמת העולם השנייה נספו שלושה מיליון אזרחים פולנים לא-יהודים (בנוסף לשלושה מיליון יהודים פולנים) בזמן הכיבוש הנאצי החל משנת 1939. מיליונים נוספים נרצחו בשטחי ברית המועצות לאחר הפלישה הנאצית למדינה בשנת 1941.

הכיבוש הנאצי של פולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט נאצי בפולין: "הכניסה לפולנים אסורה!"

לאחר פלישת הצבא הנאצי לפולין בספטמבר 1939 חילקו הגרמנים את שטחי פולין אותם כבשו לשני חלקים. החלק המערבי ובו -10 מיליון איש סופח מיידית לרייך השלישי, ואזור מרכז פולין המשיך להתנהל תחת משטר כיבוש צבאי. בחלק המערבי נקטו הנאצים בצעדים מיידים ל"גרמניזציה" של הטריטוריה החדשה. הם גירשו מיד לאחר הכיבוש פולנים שהתגוררו במערב פולין באזור ורתגאו שנועד להסתפח לגרמניה הנאצית.

הנאצים רצחו 15,000 אנשי אינטליגנציה פולנית, שהוצאו להורג על פי רשימה שהוכנה מראש. ב-8 במרץ 1940, עיגנו הנאצים את הנחיתות הגזעית של הפולנים בחוק. הם קבעו כי עובד פולני " שיש לו יחסי מין עם גבר או אישה גרמנים, או כל מי שמתקרב אליהם בכל דרך לא ראויה אחרת, ייענש על ידי מוות."[1] הגסטפו הצטווה לאתר כי מי שנחשד בעבירה של חילול גזע (Rassenschande).

בזמן הכיבוש הנאצי של פולין גורשו מבתיהם שני מיליון פולנים נוצרים, כאשר בתיהם ורכושם נתפסו על ידי הגרמנים. עיתונים, ספריות ומוזיאונים נסגרו והוטלו הגבלות חוקיות על השימוש בשפה הפולנית. מטרת הנאצים הייתה למחוק כל זכר לתרבות הפולנית באותם אזורים, וליישב במקום הפולנים שעזבו גרמנים אתניים. גם באזור מרכז פולין נקטו הנאצים במדיניות שיטתית של גירוש ורצח.

הכיבוש הנאצי בברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבויי מלחמה מברית המועצות במחנה מטהאוזן

לאחר שפלשה גרמניה לברית-המועצות ביוני 1941 במבצע ברברוסה הורחבה מדיניות הטרור שיושמה בפולין גם לאזורים הכבושים החדשים. יחידות האיינזצגרופן הצטוו לרצוח בנוסף ליהודים גם מי שכונו "פעילים קומוניסטים". במסגרת הניסיון להרחיב את מרחב המחיה ננקטו מספר פעולות נוספות כלפי האוכלוסייה המקומית. מיליונים מבני העם הרוסי, האוקראיני ועמים אחרים בברית המועצות גורשו מבתיהם, נשלחו למחנות עבודה בכפייה ונרצחו.

הנאצים רצחו יותר מ-3 מליון שבויי מלחמה של הצבא האדום, מרביתם באמצעות ירי, הפקרתם לכפור והרעבתם למוות. היחס לשבויי המלחמה מברית המועצות היה שונה לחלוטין מהיחס לשבויי מלחמה שנתפסו בקרבות נגד צבאות המערב.

מקורות הרעיון ויישומו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון שלפיו לעם הגרמני אין די מרחב קדם בהרבה לניסוחו בידי אדולף היטלר. את המונח "מרחב מחיה" במשמעות זו טבע לראשונה המלומד הגרמני פרידריך ראצל ב-1897, והוא שימש כסיסמה בגרמניה לאיחוד הארץ ולהשגת מושבות, בדומה למודל האנגלי והצרפתי. הרעיון התפתח בעקבות רעיונות דרוויניסטיים ומדעיים אחרים של התקופה, שעסקו באופן שבו אורגניזמים ממלאים נישות אקולוגיות. רעיונות דומים עדיין נמצאים בשימוש בתחומי הביולוגיה והגאוגרפיה.

ראצל האמין שההתפתחות הטכנולוגית והתרבותית של עם תלויה במצבו הגאוגרפי, ושעם אשר הסתגל בהצלחה למיקום אחד ימשיך באופן טבעי למיקום אחר. לטענתו, התרחבות זאת, שמטרתה ניצול שטחים זמינים, היא מאפיין טבעי והכרחי לכל גזע בריא.

אמונות אלה קודמו על ידי מלומדי התקופה כולל קארל האוסהופר ופרידריך פון ברנהרדי. בספרו של פון ברנהרדי משנת 1912 "גרמניה והמלחמה הבאה" הרחיב ברנהרדי את התאוריה של ראצל, ולראשונה זיהה את מזרח אירופה כמקור אפשרי לשטחי מילואים. אידאולוגיית מרחב המחיה הייתה סיבה חשובה לפתיחתו של מבצע ברברוסה ביוני 1941. הנאצים קיוו להפוך חלק גדול מהשטחים הסובייטיים לאזורי התיישבות לגרמנים.

חזון "גרמניה הגדולה" על פי רעיונות מרחב המחיה שנקבעו במסמכים נאציים

בפיתוחו את הרעיונות האלה, הציע התאורטיקן הנאצי אלפרד רוזנברג שהארגון האדמיניסטרטיבי הנאצי בארצות שיכבשו הגרמנים יחולק לנציבויות (Reichskommissariat) הבאות:

שטחי הנציבויות ימשכו עד הרי אורל. הישויות האדמיניסטרטיביות היו אמורות להיות השלבים המוקדמים בעקירתם של רוסים ועמים סלאבים רבים והחלפתם במתיישבים גרמניים. רוזנברג גם פחד מסכנת "מדיניות ההתרחבות רוסית/סובייטית" וקרא ל"פעולה חמושה מונעת" מול איום זה.

כאשר השתלטו כוחות גרמניים על שטחים סובייטים הם הקימו במהרה משטרי כיבוש-נציבויות אוסטלנד וקומיסריון הרייך אוקראינה. המכשול הגדול ביותר שעמד בפני יישומו המלא של רעיון מרחב המחיה היה תבוסתה של הארמייה השישית בקרב סטאלינגרד. אחרי תבוסה משמעותית נוספת של הגרמנים בקרב קורסק ב-1943 ונחיתת הכוחות של בעלות הברית בסיציליה, פסקו כל תוכניות מרחב המחיה.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרחב מחיה הוא שמו של מחזה שנכתב על ידי ישראל הורוביץ, ובו קנצלר גרמניה מתעורר מסיוט ומחליט, בפתאומיות, להזמין 6 מיליון יהודים לחיות בגרמניה כפיצוי על השואה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Robert Gellately (8 March 2001). Backing Hitler: Consent and Coercion in Nazi Germany. Oxford University Press. p. 155. ISBN 978-0-19-160452-2