העסקה בזנות בכפייה
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה. | |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
העסקה בזנות בכפייה (מכונה גם זנות בלתי רצונית או זנות מחייבת), היא זנות או עבדות מינית המתרחשת כתוצאה מכפייה של צד שלישי. המונח "זנות כפויה" מופיע באמנות בינלאומיות והומניטריות, כגון אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי, אך יישום האמנה התבצע באופן לא עקבי. "זנות כפויה" מתייחסת לתנאי שליטה באדם שנכפה על ידי אחר לעסוק בפעילות מינית.[1][2]
מצב משפטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]זנות כפויה אינה חוקית על פי החוק המקובל בכל המדינות, זאת בשונה מזנות מרצון, שעשויה להיות בעלת מעמד חוקי במדינות שונות, הנעות בין היותה בלתי חוקית לחלוטין ועונשה מוות ועד להיותה חוקית ומוסדרת כעיסוק.
בעוד החוקיות של זנות מבוגרים משתנה בין תחומי שיפוט, העסקת ילדים בזנות אינה חוקית כמעט בכל מדינות העולם.
בשנת 1949 אימצה העצרת הכללית של האו"ם את האמנה לדיכוי הסחר בבני אדם ולניצול זנות של אחרים (אנ'). אמנה זו החליפה מספר אמנות קודמות שכיסו היבטים מסוימים של זנות כפויה, וכן עוסקת בהיבטים אחרים של זנות. האמנה קובעת כי יש להטיל עונשים על פיתוי לזנות וכן על אחזקת בתי בושת. נכון לדצמבר 2013, האמנה אושררה רק על ידי 82 מדינות. אחת הסיבות העיקריות לכך שהיא לא אושררה על ידי מדינות רבות היא שהמונח המשפטי 'וולונטרי' (רצוני) מוגדר באופן רחב במדינות עם תעשיית מין חוקית. לדוגמה, במדינות כמו גרמניה, הולנד, ניו זילנד, יוון וטורקיה, צורות מסוימות של זנות וסרסרות הן חוקיות ומוסדרות כעיסוקים מקצועיים.
התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית ביטל את העבדות במדינה, וקבע כי גם זנות כפויה היא סוג של עבדות: "אנו רואים זנות כפויה ועבדות משתלבות זו בזו, כי הן דומות. כאשר העבדות הייתה בלתי חוקית, הן הוכרחו לעבודות פרך, ואנו רואים נשים נאלצות לבצע פעילויות מיניות עבור ה'אדונים' או ה'סרסורים' שלהן".
זנות קטינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – זנות קטינים
זנות קטינים נחשבת מטבעה לזנות ללא הסכמה ונצלנית, מכיוון שקטינים, בשל גילם הצעיר, אינם יכולים להסכים מבחינה חוקית. ברוב המדינות זנות קטינים אינה חוקית ללא קשר לגיל ההסכמה הקבוע בחוק.
מדינות החברות בפרוטוקול האופציונלי על מכירת ילדים, זנות ילדים ופורנוגרפיה של ילדים (אנ') נדרשות לאסור על זנות קטינים. הפרוטוקול מגדיר קטין כאדם מתחת לגיל 18, "אלא אם כן גיל-בגרות מוקדם יותר מוכר על פי חוק המדינה". הפרוטוקול נכנס לתוקף ב-18 בינואר 2002, ונכון לדצמבר 2013, 166 מדינות אשררו את מחויבותן לפרוטוקול, ועוד 10 מדינות חתמו אך עדיין לא אשררו אותו.[3]
האמנה בדבר הצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים, 1999 (אמנה מס' 104) (אנ') של ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) קובעת כי "השימוש, השגת או הצעתו של ילד לזנות" היא אחת "הצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים". אמנה זו, שאומצה ב-1999, קובעת שמדינות שאישרו אותה חייבות לבטל את הנוהג בדחיפות. הוא נהנה מהקצב המהיר ביותר של אישורים בתולדות ה-IAO מאז 1919.
בארצות הברית, חוק ההגנה על קורבנות סחר ואלימות משנת 2000 (אנ'), מסווג כל "אקט מיני מסחרי [שנגרם] בכוח, הונאה או כפייה, או שבו האדם המופעל לבצע מעשה כזה לא הגיע לגיל 18 שנים" הינו "צורה חמורה של סחר בבני אדם".[4]
במדינות עניות יותר, זנות ילדים נותרה תופעה רווחת. תיירים מהעולם המערבי נוסעים למדינות אלו כדי לעסוק בתיירות מין עם ילדים (אנ'). תאילנד, קמבודיה, הודו, ברזיל ומקסיקו זוהו כמוקדים מובילים של ניצול מיני של ילדים.[5]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Report of the Special Rapporteur on systematic rape". Unhchr.ch. אורכב מ-המקור ב-12 בינואר 2013. נבדק ב-7 בספטמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Katyal, Neal Kumar (1993). "Men Who Own Women: A Thirteenth Amendment Critique of Forced Prostitution". The Yale Law Journal. 103 (3): 791–826. doi:10.2307/797084. ISSN 0044-0094. JSTOR 797084.
- ^ "Optional Protocol to the Convention on the Rights of the Child on the sale of children, child prostitution and child pornography". United Nations Treaty Collection. אורכב מ-המקור ב-13 בדצמבר 2013. נבדק ב-15 בדצמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Victims of Trafficking and Violence Protection Act of 2000". US State Department. 28 באוקטובר 2000. אורכב מ-המקור ב-12 במרץ 2009. נבדק ב-17 בפברואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Emilio Godoy (13 באוגוסט 2007). "RIGHTS-MEXICO: 16,000 Victims of Child Sexual Exploitation". IPS. אורכב מ-המקור ב-26 במרץ 2012.
{{cite web}}: (עזרה)