הפילוסופים
.jpg) | |
| רוברטו רוסליני (משמאל) עם השחקן ז'אן סילבר (צר') כסוקרטס והשחקנית אן קאפריל (צר') כקסנתיפה | |
| בימוי |
רוברטו רוסליני  |
|---|---|
| הופק בידי |
Istituto Luce |
| מדינה |
איטליה, צרפת |
| סוגה |
סרט ביוגרפי, סרט דרמה, סרט היסטורי |
  | |
הפילוסופים (באיטלקית: I filosofi) היא טטרולוגיה של סדרת סרטים-ביוגרפיים בבימוי של במאי הקולנוע האיטלקי רוברטו רוסליני, ששודרה בשנים 1971–1974.[1] הפילוסופיהם היא קופרודוקציה צרפתית-איטלקית, שהופקה על ידי איסטיטאטו לוצ'ה (Istituto Luce). ארבע סרטי הסדרה הם באורך מלא, ומתעדים את חייהם של פילוסופים נבחרים, יחד עם התפתחות התיאוריות שלהם בפרספקטיבה פילוסופית.
- סוקרטס (Socrate) משנת 1971 אודות סוקרטס.
- בלז פסקל (Blaise Pascal) משנת 1972 אודות בלז פסקל.
- אוגוסטינוס מהיפו (Agostino d'Ippona) משנת 1972 אודות אוגוסטינוס.
- קרטזיוס (Cartesius) משנת 1974 אודות רנה דקארט.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1965 כתב רוסליני מניפסט על אובדן המגע בין אמנות למדע.[1] מצד אחד, השיפור שהביא המדע לחיינו עורר "תסיסה, אלימות, אדישות, עצבנות, ייסורים, אינרציה רוחנית, השלמה פסיבית. נראה שלאנשים היום במדינות מפותחות אין עוד תחושה של עצמי או של דברים". הוא סבר שהציוויליזציה נמצאת במשבר ולחלוטין לא מוכנה להתמודד עם אתגרי העתיד.[1] אמנות, לעומת זאת, הפכה "במאה השנים האחרונות להתרעמות. זהו ביטוי של חוסר נוחות מוסרית, אומללות, חוסר הבנה, אבל זה הכל. התרעמות זו מבוססת על סירוב לדעת את הוודאות; אנחנו מתלוננים כי אנחנו מתמודדים עם עולם שאת הארכיטקטורה שלו איננו מסוגלים לתפוס."[1] רוסליני האמין שאין לנו עוד את האלמנטים הבסיסיים של שפה לאמנות. "האמנות" שלנו הפכה "אינפנטילית ומושחתת".[1]