הפשיטה על זבריחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הפשיטה על זבריחה (Zeebrugge), נמלה של העיר ברוז' שבבלגיה, בחלקה הכבוש על ידי הגרמנים, נערכה ב-23 באפריל 1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, על ידי הצי המלכותי הבריטי. מטרת הפשיטה הייתה מניעת השימוש בנמל מן הצי הקיסרי הגרמני, אשר השתמש בו כבסיס לצוללות ולספינות קלות, שסיכנו את הספנות של מדינות ההסכמה בתעלת למאנש. הבריטים התכוונו לחסום את תעלת המבוא לנמל, המוליכה לרציפים בעיר ברוז', על ידי הטבעת ספינות בריטיות ישנות במקום. במקביל נערכה פשיטה קטנה יותר על נמל אוסטנד, שאף ממנו מוליכות תעלות לברוז'. בסופו של דבר, אם כי חלק מתוכנית הפשיטה הצליח, הגרמנים הצליחו בקלות יחסית להתגבר על הנזק.

רקע והכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחשבות על תקיפה שתמנע מן הגרמנים את השימוש בנמל החלו לעלות בחוגי הצי הבריטי כבר ב-1915, עת תת אדמירל רג'ינלד בייקון (Bacon), מפקד "פטרול דובר" (Dover Patrol), חלק של הצי הבריטי שהופקד על תעלת למאנש, חקר במפורט את היתכנותה. הרעיון הוצג רשמית בפני האדמירליות ב-1917 על ידי ג'ון ג'ליקו, מפקד הצי הגדול. המתכננים התכוונו לחסום את תעלת המבוא לנמל, שאורכה כ-14.5 ק"מ, המוליכה לרציפים בעיר ברוז', על ידי הטבעת ספינות בריטיות ישנות בפתחה. אחת הגרסאות של רעיון זה אומצה על ידי רוג'ר קיז (Keyes), יורשו של בייקון ב"פטרול דובר", ואושרה בפברואר 1918. כאשר אושרה התוכנית, החלו בצ'טהם (Chatham) ובפורטסמות' ההכנות אליה, כולל התקנת הספינות המתאימות: בצ'טהם הסיירות, ובפורטסמות' הצוללות והספינות הקטנות יותר. בהכנות אלה עסקו, בין היתר, כ-2,000 עובדים. חלק ניכר מתהליך התקנת הספינות היווה הסרת כל ציוד העשוי להועיל מן האוניות שנועדו להטבעה, ואשר ניתן לוותר עליו בפשיטה עצמה. בנוסף הוכנו שתי צוללות ישנות, מאוישות בצוות מתנדבים מצומצם: מפקד, קצין נוסף ועוד ארבעה אנשי צוות בכל אחת. הצוללות מולאו בחרטומן בחמישה טון חומר נפץ אמטול כל אחת, במטרה להרוס את המעבר, העשוי ברזל, המחבר בין שובר הגלים לחוף, ובכך למנוע מעבר תגבורות גרמניות לשובר הגלים. שלוש סיירות ממולאות בבטון, אשר לתחתיתן הוצמדו מוקשים, יועדו לתפקיד החסימה. כוחות מיוחדים קובצו והתאמנו לצורך המבצע.

בלילות שלפני הפשיטה, כמו גם בליל הפשיטה עצמו, הופגזו זבריחה ואוסטנד על ידי ספינות תותחים, והאחרונה - הקרובה יותר לקו החזית היבשתי, גם על ידי סוללות תותחי חוף. פעולות אלה נערכו גם בליל הפשיטה עצמו, כדי שלא להניח לגרמנים לצפות לאירוע חריג.

המזחים בברוז' והגישות מכיוון אוסטנד וזבריחה

ניסיונות ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באפריל 1918 הותקפה זבריחה מן האוויר, בתקווה שכתוצאה מן התקיפה יעלה עשן רב. בחסות העשן, יוכל הכוח הימי לבצע את משימתו מבלי לספוג אבדות כבדות. אלא שכיוון הרוח לא אפשר את ביצוע התוכנית, וההתקפה לא בוצעה. הספינות נקראו לחזור לאנגליה, כאשר זבריחה והצי התוקף, שמנה 77 ספינות מסוגים שונים, היו כבר בטווח ראייה הדדי. למחרת נעשה ניסיון נוסף. זו הפעם זרמי המים היו חזקים מכדי לאפשר לספינות הקטנות לעשות דרכן ליעד. אף ששני ניסיונות אלה לא צלחו, מנקודת ראות בריטית הייתה בהם בכל זאת תועלת בהיותם מעין "חזרה כללית", והופקו מהם מספר לקחים.

הפשיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 0:01 ב-23 בחודש נערך ניסיון נוסף, בד בבד עם פשיטה בכוח קטן יותר על נמל אוסטנד. הפשיטה על זבריחה, בה השתתפו כ-75 כלי שיט, החלה בהתקפה שנועדה הן להסחה, הן לגרימת נזק למתקני נמל, על שובר הגלים שאורכו כמייל (1,609.3 מ'). את ההתקפה הובילה הסיירת הישנה "וינדיקטיב" (Vindictive, בתרגום חופשי: "שוחר נקם"), שגררה שתי מעבורות שבמקורן פעלו בנהר המרזי, "איריס 2" (Iris II) ו"דפודיל" (Daffodil, "נרקיס"). אלה האחרונות נבחרו בשל היותן בעלות כושר הטענה רב, בשל יכולתן לשוט במים רדודים ובשל כושר תמרונן. בהתקרב צי הפשיטה לזבריחה שוחררו המעבורות לנוע בכוחות עצמן. בהגיען לזבריחה, "וינדיקטיב", "איריס" ו"דפודיל" הורידו כ-200 נחתים של הצי על שובר הגלים אשר בפתח התעלה המקשרת בין הנמל לעיר ברוז'. במקביל, ספינות תותחים פתחו בהפגזה, כסיוע וכהסחה לאוניות החסימה. כרבע שעה לפני שהנחתים, שמטרתם הייתה להרוס עמדות תותחים גרמניות, מחסנים ומתקנים, תוך השתלטות על שובר הגלים, ירדו לחוף, הרוח שינתה כיוונה, ופנתה כעת לכיוון הים. כתוצאה, מסך העשן שנפרש החל מ-23:40 על ידי ספינות נלוות, ואשר נועד להסתירם, התפזר. בנוסף, בשל הזרם החזק, קשה היה להציב את הכבשים שנועדו להנחתת הכוח. כבשים אחרים נפגעו באש הגרמנים. הגרמנים קידמו את פני הנחתים באש שגרמה לאבדות כבדות בקרב האחרונים בבואם לנחות, וכן פגעה, כאמור, בספינות המתקרבות. אחת מהן, המשחתת "נורת' סטאר" (North Star, כוכב הצפון), הוטבעה, ורוב אנשי צוותה חולצו על ידי משחתת אחרת. על שובר הגלים עצמו ההתנגדות הגרמנית הייתה פחותה.

אחת הצוללות, C3, הצליחה לפוצץ את המעבר שבין שובר הגלים לחוף, ומפקדה, לוטננט ריצ'רד סנדפורד (Sandford), זכה בעבור המעשה בצלב ויקטוריה, כיוון שהתעקש לכוון בעצמו את הצוללת למקום המיועד להתפוצצות, ורק אז לנטוש, במקום לנטשה במרחק בטוח, ולהניח לה להתכוונן אוטומטית על פי מסלול מוכתב מראש. הצוללת השנייה, C1, נתקלה בבעיות בעת שנגררה לפעולה, והגיעה מאוחר מכדי לקחת חלק בהתקפה. עם זאת, השאיפה להטביע שלוש סיירות ישנות, אשר מולאו בבטון: "תטיס" (Thetis), "איפיגניה" (Iphigenia) ו"אינטרפיד" (Interpid), באופן שיחסום את מבואות הנמל, הצליחה רק בחלקה. המדחף של "תטיס" הסתבך ברשת הגנה, והספינה, אשר נועדה להוביל את שתי האחרות, הוטבעה בטרם זמן, ואנשי צוותה חולצו על ידי סירה שיצאה לעזרתם. שתי האחרות הוטבעו בתעלה, ומעט אנשי הצוות שנותרו על הספינות לצורך ביצוע ההטבעה, חמקו חזרה בעזרת סירות מנוע (רוב אנשי הצוות ירדו עוד קודם מן הספינות). אלה ספגו אש ומספר אבדות בדרכם חזרה.

תיאור מאוייר של הפשיטה בכתב העת "מדע פופולרי" (Popular Sceince), יולי 1918

ניתוק מגע ונסיגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משהושלמו פיצוץ הצוללת והטבעת אוניות החסימה נקראו הנוחתים לעלות חזרה, כאשר האות לכך ניתן על ידי הצופר של "וינדיקטיב". ניתוק המגע, אשר נעשה בשעה 1:10, והעלייה חזרה לאוניות נעשו תחת אש גרמנית כבדה, אשר ניתכה גם על הספינות בהתרחקן. הבריטים נעזרו לצורך ניתוק המגע במסך עשן, כאשר הרוח, אשר בעת הנחיתה הייתה בעוכריהם, הייתה כעת בעזרם. הנסוגים עשו דרכם לדובר.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנזק שגרמה הפשיטה לנמל לא היה חמור ביותר: תוך כמה ימים הגרמנים הסיטו ממקומם שני מזחים וכך התאפשר בדוחק מעבר בתעלה למרות הספינות שהוטבעו בה. אף על פי כן התעמולה הבריטית האדירה את הפשיטה כניצחון, ותרמו לכך צלבי ויקטוריה שהוענקו לשמונה מהנוטלים חלק בפשיטה. מבין 1,780 משתתפי הפשיטות על זבריחה ואוסטנד, הבריטים סבלו 176 הרוגים, 412 פצועים ו-49 נעדרים, ש-35 מהם נהרגו כמעט בוודאות. אבדות הגרמנים היו שמונה הרוגים ו-16 פצועים. הפשיטה על אוסטנד נכשלה כליל, עת שתי אוניות החסימה: "בריליאנט" (Brilliant) ו"סיריוס" (Sirius), לא הגיעו כלל למקומן המיועד, כיוון שהמצוף המסמן את הכניסה לנמל הוזז ממקומו זמן קצר קודם לכן, מבלי שהבריטים יהיו מודעים לכך. כמו כן, כמו שאירע בזבריחה, שינוי כיוון הרוח חשף אותן לאש גרמנית עזה. הן הטביעו עצמן כמה מאות מטרים מיעדן, וצוותן חולץ על ידי כמה סירות מצי הפשיטה. נוסף ל"נורת' סטאר", כאמור, טבעו גם שתי סירות מנוע בריטיות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Books

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפשיטה על זבריחה בוויקישיתוף

כל האתרים באנגלית

סיפורו של זוכה צלב ויקטוריה בפשיטה:

הפשיטה באתר קרבות החזית המערבית: