הצלצול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הצלצול
The Ring
The ring poster2.jpg
מבוסס על Ring עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי גור ורבינסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי וולטר פארקס, לורי מקדונלד עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ארן קרוגר
עריכה Craig Wood עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים נעמי ווטס
מרטין הנדרסון
דייוויד דורפמן
בריאן קוקס
דייוי צ'ייס
מוזיקה הנס צימר עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום בוז'אן בזלי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה דרימוורקס עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה דרימוורקס
הקרנת בכורה 18 באוקטובר 2002
משך הקרנה 115 דקות
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט אימה, סרט אימה פסיכולוגי, סרט בלשי, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט מותחן, ghost film עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 48,000,000‏$
הכנסות 249,348,933‏$
הכנסות באתר מוג'ו ring
פרסים פרס הקולנוע של MTV לנבל הטוב ביותר (דייבי צ'ייס) עריכת הנתון בוויקינתונים
סרט הבא הצלצול 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
www.ring-themovie.com
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הצלצולאנגלית: The Ring) הוא סרט אימה-מסתורין, אמריקאי, שיצא בשנת 2002 ומהווה רימייק לסרט האימה רינגו היפני שיצא בשנת 1998. שתי גרסאות הסרט (המקור היפני והרימייק האמריקאי) מבוססות על הנובלה Ringu מאת הסופר היפני קוג'י סוזוקי.

הסרט בוים על ידי גור ורבינסקי, ונכתב על ידי ארן קרוגר. השחקנים הראשיים בסרט הם נעמי ווטס ומרטין הנדרסון. שמו של הסרט באנגלית - The Ring - הוא רב משמעי, ומתייחס הן לצלצול הטלפון המבשר את מות הקורבנות, הן לטבעת האור המופיעה בקלטת ובכרזת הסרט והן למעגל ההולך ומתרחב של אנשים שמושפעים מקלטת הווידאו סביבה בנויה העלילה.

הסרט נחל הצלחה מפתיעה ביחס לסרטי אימה, והכניס למפיקיו 129 מיליון דולר בקופות הכרטיסים בארצות הברית ו-249 מיליון בכל רחבי העולם. בעקבות הצלחתו החל גל של הפקה-מחדש של סרטי אימה יפניים, ביניהם גם הטינה. בשנת 2005 יצא לאקרנים סרט ההמשך, הצלצול 2, שבויים על ידי הידאו נקטה, שביים את הסרט היפני המקורי. לפני צאתו יצא הסרט המקורי במהדורה מחודשת בדי וי די, אליה צורף סרט קצר בן 17 דקות שגישר על פערי העלילה בין שני הסרטים.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיאטל, שתי נערות בשם קייטי ובקה מדברות על קלטת וידאו מקוללת שכל מי שצופה בה, מת שבוע לאחר מכן. קייטי טוענת שהיא צפתה בקלטת עם חברים בשבוע שעבר ולאחר מכן נהרגת על ידי כוח בלתי נראה ובקה מתאשפזת בבית חולים פסיכיאטרי לאחר שהייתה עדה לכך.

בלוויה של קייטי, אמה מאיצה באחותה, עיתונאית בשם רייצ'ל לחקור את המוות של בתה. רייצ'ל חיה עם בנה איידן, שבעצמו מחזיק ביכולות על טבעיות מועטות. רייצ'ל מגלה שקייטי וכל חבריה מתו כולם באותו הלילה ושפניהם עוותו עם מותם. רייצ'ל נוסעת לאתר הנופש "הרי שאלטר", היכן שקייטי וחבריה נפשו ומוצאת שם את הקלטת. היא שוכרת את אותה הבקתה שקייטי וחבריה נפשו בה וצופה בקלטת, שמכילה תמונות מזעזעות למראה. כשהקלטת מסתיימת, רייצ'ל מקבלת שיחת טלפון שבה ילדה לוחשת לה "שבעה ימים" ומנתקת.

רייצ'ל נעזרת בנוח קליי, האקס שלה ואביו של איידן כדי ללמוד עוד על הקלטת. היא מראה את הקלטת לנוח ואז יוצרת ממנה עותק. במהלך השבוע שעובר, רייצ'ל מתחילה לסבול מתופעות על טבעיות ונרדפת על ידי ילדה רטובה בעלת שיער ארוך. החקירה אודות הקלטת מובילה את רייצ'ל אל אנה מורגן, מרביעת סוסים מהאי מוסקו שהתאבדה לאחר שהסוסים שלה הטביעו את עצמם למוות. רייצ'ל מגלה שאיידן צפה בקלטת ושנוח סובל מתופעות על טבעיות דומות לשלה.

רייצ'ל משאירה את איידן אצל אחותה ועולה על מעבורת לאי מוסקו כדי לתשאל את בעלה המנוח של אנה, ריצ'רד. במהלך השיט לאי, סוס שנמצא על המעבורת נבהל מרייצ'ל וקופץ למוות מהמעבורת. נוח הולך לבית החולים הפסיכיאטרי שבו אנה מורגן התאשפזה במטרה לקרוא את התיק הרפואי שלה. שניהם במקביל מגלים שלאנה הייתה בת מאומצת בשם סמארה שניחנה ביכולת להעתיק תמונות מראשה אל ראשים של אנשים אחרים ובכך גרמה להוריה המאמצים לאבד את שפיותם בהדרגה. רייצ'ל מנסה לתשאל את ריצ'רד בנוגע לסמארה, אך האחרון מכחיש שהוא ואנה אי פעם אימצו ילדה.

רייצ'ל מדברת עם דוקטור גרסניק, הרופאה באי שמספרת שסמארה אומצה כי אנה הייתה עקרה ולאחר מכן הם הופנו לבית חולים פסיכיאטרי, מניחה שסמארה עדיין שם. רייצ'ל מתגנבת לבית של הזוג מורגן ומוצאת קלטת שמציגה את אחד הטיפולים הפסיכיאטריים של סמארה, בו סמארה טוענת שאין לה שליטה על כוחותיה. רייצ'ל מתעמתת עם ריצ'רד והאחרון מתאבד באמבטיה לאחר שהבין שכוחותיה של סמארה עדיין קיימים. נוח מגיע והשניים הולכים לאסם של הזוג מורגן, היכן שריצ'רד בנה חדר שינה מאולתר עבור סמארה. הם מוצאים תמונה של עץ הצרובה על קירות האסם ורייצ'ל מזהה את אותו העץ מאתר הנופש "הרי שאלטר".

רייצ'ל ונוח חוזרים לבקתת הנופש ומגלים באר מוחבאת מתחת לרצפת הבקתה. רייצ'ל נופלת לבאר וחווה חיזיון שבו היא רואה את אנה משליכה את סמארה לבאר, לוכדת אותה בפנים. סמארה טובעת למוות שבוע לאחר מכן. גופתה של סמארה צפה במים ונוח מספר לרייצ'ל שעברו שבעה ימים מאז הצפייה שלה בקלטת. השניים קוראים לרשויות ושולחים את גופתה של סמארה לקבורה הולמת, בכך הם מאמינים שהם שמו סוף לקללה.

יום לאחר מכן, רייצ'ל מבטיחה לאיידן שהקללה נגמרה לאחר שסמארה שוחררה מהבאר. איידן מתחיל לדמם מאפו ומסביר לרייצ'ל שזאת הייתה טעות לעזור לסמארה ושהוא עדיין מקולל. בביתו של נוח, רוחה של סמארה, הנראית כגופה מרקיבה יוצאת ממסך הטלוויזיה והורגת את נוח. רייצ'ל מגיעה לשם ומגלה את גופתו המעוותת של נוח, חוזרת לביתה והורסת את הקלטת בהתקף זעם לאחר שלא הבינה למה נוח נהרג והיא לא. היא מבינה שהיא נשארה בחיים כיוון שהכינה עותק מהקלטת ואיידן ראה אותה, כך הקללה ריחפה מעליה. רייצ'ל מבינה שכך סמארה בעצם ממשיכה את מעגל ההרג שלה באמצעות צפייה בוידאו והפצתו הלאה כדי להינצל ממוות.

רייצ'ל עוזרת לאיידן להכין עותק מהקלטת ולאחר מכן איידן שואל אותה מה יקרה לאדם הבא שהם יראו לו את הסרט. רייצ'ל שותקת.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעמי ווטס - רייצ'ל.

מרטין הנדרסון - נוח.

דייוויד דורפמן - איידן.

דייוי צ'ייס - סמארה.

אמבר טמבלין - קייטי.

רייצ'ל בלה - בקה.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט החל את הפקתו לפני שהתסריט הושלם. הכותב ארן קרוגר כתב שלוש סקיצות של התסריט לפני שסקוט פרנק הצטרף להפקה והשלים את התסריט, אך לא קיבל על כך הוקרה. הבמאי גור ורבינסקי רצה ליצור גרסה אמריקאית לסרט "רינגו" לאחר שוולטר פארקס שלח לו קלטת וידאו עם הסרט "רינגו", אותו ורבינסקי תיאר כמסקרן.

המפיק ניל אדלשטיין הציע את מלאכת הבימוי לדייוויד לינץ', אבל האחרון סירב. כתוביות הסיום המקוריות מציגות את הירושי טאקאשי (הכותב של "רינגו"), אולם שמו הוסר בגרסה הסופית.

היוצרים שאפו לשמר את המינימליזם שאפיין את "רינגו" ומיקמו את העלילה בעיר סיאטל שבארצות הברית בעקבות "האווירה הרטובה והמבודדת שבה". ורבינסקי גם הודה שהוא לא רצה ללהק כוכבים מוכרים במטרה לגרום לסרט לקבל חשיפה לבד גם ללא "שמות גדולים" ברשימת השחקנים ותיאר את הביקורות הקוטלות שקיבל ממעריצי הסרט המקורי. למרות זאת הוא ציפה שמעריצי אימה וותיקים יתחברו לסרט וישוו אותו בחיבה למקור.

סרטי המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט המשך, "הצלצול 2" יצא לאקרנים ב-2005. סרט קצר בשם "הצלצול" שוחרר ב-2005 ועלילתו מגשרת בין הסרט הראשון לשני.

בשנת 2017 יצא סרט ההמשך "הצלצול 3".

הבדלים בין "הצלצול" ל"רינגו"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסרט האמריקאי הוספו לקלטת מספר קטעים אשר לא היו בסרט היפני המקורי, כגון הסצנה עם העץ הבוער.
  • בסרט היפני המקורי, ראו את האנשים משותקים לחלוטין, בעוד בסרט האמריקאי הוסיפו להם עוות פנים.
  • בגרסה היפנית "סמארה מורגן" נקראת "סאדאקו יאמאמורה", שמה של סאדאקו שונה כדי ששמה יתאים לגרסה האמריקאית. בנוסף, סאדאקו הייתה נערה מתבגרת בת 18 במותה שנרצחה בידי אביה החורג שנישא לאימה הביולוגית של סאדאקו, ורצח את סאדאקו לאחר סדרה של אירועי מוות שקרו בגינה (כפי שמתואר בסרט "רינגו 0" שהוצא כפריקוול לסרט המקורי) ואילו סמארה הייתה ילדה צעירה, שנרצחה בידי אימה המאמצת שלא היה לה שום קשר משפחתי אל סמארה, בעקבות מחלת הנפש שהיא לקתה בה בגלל כוחותיה של הילדה המאומצת.
  • בנוסף על הבדלי הגיל, השם וסיפור הרקע גם האישיות של סאדאקו שונה לחלוטין מזו של סאמרה. לפני מותה של סאדאקו היא תוארה בנערה טובת לב, תמימה וחברותית. ניגוד גמור לאופי של סאמרה שתוארה כילדה שקטה, מופנמת ואפלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]