שבוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שבוע הוא יחידת זמן בת שבעה ימים. השבוע מהוה יחידת זמן מחזורית בין המחזור היומי למחזור החודשי. השבוע משמש כמחזור מקובל בעולם כולו לצורכי עבודה ועסקים, ובפרט משמש כמחזור לקביעת ימי עבודה ומנוחה.

שבוע הוא יחידת זמן מלאכותית (להבדיל מיממה, למשל, שהיא יחידת זמן טבעית), משום שמספר ימי השבוע הוא מספר שרירותי; ואכן, בתקופות שונות ובמקומות שונים בעולם היו הגדרות שונות לשבוע.

מחזור רציף של שבעה ימים שאינו תלוי במחזוריות הירח הונהג כנראה לראשונה ביהדות, לכל המאוחר במאה ה-6 לפני הספירה.[1]

מקור השבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר השערות בנוגע למקורו של המחזור השבועי.

פרידריך דליטש ואחרים הציעו שהשבוע מגיע ממחזור קדום שהוא חלוקת-משנה של המחזור החודשי, המבוסס על הירח.[2] לפי הצעה זו, בשלב מסוים השבוע נותק ממקורו החודשי והפך ליחידה בלתי תלויה. בבבל העתיקה אכן ציינו את הימים השביעיים לחודש (7, 14, 21, 28) כימים חסרי מזל. ימים חודשיים מיוחדים צוינו גם בתרבויות קדומות אחרות.[1]

לעומת זאת, נילס-אריק אנדריסן (אנ'), ג'פרי טיגאי (אנ') ואחרים הציעו שהשבת מוזכרת גם בשכבות קדומות מאוד בתנ"ך, ומצאו את הדמיון לשיטה הבבלית חלש. בבבל אין תיעוד על שמות מיוחדים לימים, והמשמעות של הימים המיוחדים לא ברורה מספיק. לכן הם הציעו שהמחזור בן שבעת הימים משקף מסורת ישראלית עצמאית.[3][4][5][6] טיגאי כותב,

"הדבר ברור שבעמים שכנים שהיו בעמדה להשפיע על ישראל - ואכן השפיעו במגוון תחומים - אין מקבילה לשבוע השבת הישראלי. זה מוביל למסקנה ששבוע השבת, שהוא ייחודי לישראל כמו השבת ממנה הוא נובע, הוא יצירה ישראלית עצמאית."[6][7]

שבועות באורכים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבויות שונות נהגו מחזורים אחרים דמויי-שבוע. ברומא העתיקה נהג מחזור עסקי בשם נונדינה (אנ') באורך שמונה ימים, בצרפת שאחרי המהפכה היה ניסיון לייסד שבוע בן עשרה ימים, ובברית המועצות הקומוניסטית היה ניסיון קצר לייסד שבוע בן חמישה ימים.

התפשטות השבוע בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבוע היהודי אומץ על ידי הנוצרים הראשונים. בתחילת המאה ה-1 לספירה, בימי אוגוסטוס קיסר, מוזכרים לראשונה ימות השבוע ברומא העתיקה,[8] שם הם נקראים על שמות הכוכבים כמו באנגלית של ימינו. משם כנראה התפשט השבוע לכל רחבי האימפריה הרומית ולעולם כולו (בין השאר בעזרת הנצרות והאסלאם).

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון של מנוחה ביום השביעי, או שבת, הוא אחד הרעיונות המרכזיים בתנ"ך. הוא חוזר בכל אחד מחמשת חומשי התורה. בפרט, השבת מופיעה בעשרת הדיברות. בנוסף, השבת מוזכרת בכמה מספרי הנביאים (למשל ישעיהו נ"ו, ירמיהו י"ז, יחזקאל כ') והכתובים.

התורה מזכירה כמה נימוקים לשמירת השבת:

בעשרת הדיברות בחומש שמות, הטעם לשמירת השבת הוא חיקוי האל: כשם שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי (לפי סיפור בריאת העולם בחומש בראשית), כך האדם מצווה לנוח ביום השבת.

לעומת זאת בעשרת הדיברות בחומש דברים הנימוק מבוסס על יציאת מצרים ולא על בריאת העולם, והטעם הוא סוציאלי - למען מנוחת העבדים וכלל משק העבודה.

ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו התייחס אל חלוקת השבוע הנהוגה אצל היהודים בספריו, שנכתבו במאה ה-1 לספירה ביוונית לטובת קהל קוראים יווני-רומי: "מספר הקנים (של המנורה) היה שבעה לכבוד שבעת ימי השבוע אשר ליהודים".[9]

רבי יהודה הלוי רואה ביחידת הזמן של השבוע רמז על היות מוצא האנושות כולה מאדם אחד. "השמעת על אומה החולקת בדבר השבוע המוכר לכולנו, המתחיל ביום ראשון ונשלם ביום השבת? וכיצד הודו בזה אנשי סין ואנשי איי המערב? ... סיבת הדבר בהיות כל האנשים בנים לאדם או לנח וקביעת השבוע נמסרה להם בקבלה מאביהם הראשון". (הכוזרי א' נ"ז-נ"ח).

ימות השבוע

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנוצרים, שקיבלו על עצמם את הברית הישנה, רואים את עצמם מחויבים גם הם לשבוע בן שבעת הימים. הנוצרים הראשונים שמרו את יום השבת, אבל בתהליך הדרגתי במאות הראשונות לספירה עברו רוב הנוצרים לציין את יום ראשון כיום המנוחה. החלוקה הנוצרית של התנ"ך לפרקים (המקובלת גם על היהודים, לצורכי ייחוס) מפסיקה את פרק א' של בראשית בסיום היום השישי, לטשטש את יחודו של יום השבת.

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם, יום המנוחה הוא יום שישי בשבוע, המכונה "יום ההתכנסות" (בערבית: יום אל-ג'ומעה يوم الجمعة), והוא היום המוקדש לתפילה ציבורית חגיגית במסגד. במדינות מוסלמיות מקובל יום שישי כיום המנוחה השבועי לעובדים, על-פי הדגם של יום ראשון בארצות נוצריות, או שבת בישראל. עם זאת, בדת האסלאם עצמה אין איסור על מלאכה ביום שישי או בחגי האסלאם. המסורת היהודית-נוצרית שעל-פיה שבת האל ממלאכתו בתום בריאת העולם אינה מקובלת באסלאם, והיא נתפסת במסורת המוסלמית כהאנשה מיותרת של האל. בפועל, ממליצים אנשי דת מוסלמיים על הפסקת העבודה בימי שישי כדי לאפשר למוסלמים לקיים את המצוות הקשורות ביום זה.

שמות ימות השבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות שמות ימות השבוע מתאימים למספרם הסודר, כמופיע בסיפור הבריאה בבראשית פרק א'. זאת פרט ליום השביעי שעוד בתנ"ך קיבל שם ייחודי - שבת.

בשפות האירופיות, שמות ימי השבוע קשורים לכוכבים ולאלים, שריד לעידן הפוליתאיסטי של טרום הנצרות. כך למשל באנגלית, יום ראשון נקרא Sunday – יום השמש, יום שני הוא יום הירח, יום שלישי נקרא על שם האל הנורדי טיר, יום רביעי על שם האל אודין ("וודן" באנגלית עתיקה), יום חמישי שייך לאל הרעם תור ויום שישי לפריה אלת האהבה. גם בשפות הרומאניות מתקיים קשר כזה, כך שיום שני נקרא באיטלקית Lunedì - יום הירח, יום שלישי Martedì - יומו של מארס (מאדים), יום רביעי Mercoledì - יומו של מרקוריוס (כוכב חמה), וכך מוקדש יום חמישי לכוכב יופיטר (צדק), יום שישי לוונוס (נוגה) ושבת לכוכב שבתאי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Eviatar Zerubavel (אנ')The Seven Day Circle: The History and Meaning of the Week, University of Chicago Press, 1989-03-15. (באנגלית)
  2. ^ 1939PA.....47..175C Page 175, adsabs.harvard.edu
  3. ^ Niels Erik A. Andreasen, The Old Testament Sabbath: A Tradition-historical Investigation, Society of Biblical Literature, 1972. (באנגלית)
  4. ^ Byron E. Shafer, Review of The Old Testament Sabbath: A Tradition-Historical Investigation, Journal of Biblical Literature, 93, עמ' 300–301, 1974 doi: 10.2307/3263102
  5. ^ WILLIAM W. HALLO, New Moons and Sabbaths: A Case-study in the Contrastive Approach, Hebrew Union College Annual, 48, עמ' 1–18, 1977
  6. ^ 6.0 6.1 Tigay, Jeffery H., Shavua, Mo'adei Yisra'el: Time and Holy Days in the Biblical and Second Commonwealth Periods (Heb.), ed. Jacob S. Licht:, עמ' 22 - 23, 1998
  7. ^ ALLEN FRIEDMAN, Unnatural Time: Its History and Theological Significance, The Torah U-Madda Journal, 15, עמ' 95–111, הציטוט מתוך עמ' 104-105, 2008
  8. ^ Peter Keegan, Gareth Sears, Ray Laurence, Written Space in the Latin West, 200 BC to AD 300, A&C Black, 2013-09-12. (באנגלית)
  9. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ז, פרק ה, פסקה ה; תרגום יעקב נפתלי שמחוני.