הקורפוס האלפיני (איטליה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקורפוס האלפיני
Fregio alpini (per personale in servizio permanente).png
פרטים
מדינה ממלכת איטליהממלכת איטליה  ממלכת איטליה
שיוך הצבא המלכותי האיטלקיהצבא המלכותי האיטלקי  הצבא המלכותי האיטלקי
סוג גיס
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1 באפריל 1942
פירוק היחידה בשלהי אפריל 1943
מלחמות מלחמת העולם השנייה:
קרב סטלינגרד
מבצע סטורן קטן
נתוני היחידה
כוח אדם 52,380
ציוד עיקרי 226 תותחים ב-47 סוללות
פיקוד
מפקדים גָבְּרִיאֶלֶה נָאשִׁי
מבנה ארגוני של הקורפוס האלפיני בעת הלחימה בחזית המזרחית

הקורפוס האלפיני של הצבא האיטלקי, או הגיס האלפיני של הארמייה השמיניתאיטלקית: Corpo d'Armata Alpino), היה גיס איטלקי שלחם בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה לצד מדינות הציר במסגרת הארמייה השמינית של הצבא האיטלקי והשתתף בקרב סטלינגרד. במהלך מבצע סטורן קטן לחם הקורפוס בקרב הקרבה לחילוץ חיילי הארמייה האיטלקית שכותרה והצליח לפרוץ את המצור תוך אובדן מרבית חייליו.

רקע - היחידות האלפיניות בצבא איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחידות האלפניות בצבא האיטלקי הן יחידות עילית של חיל הרגלים, המאומנות בלוחמה הררית בתנאי מזג אוויר קיצוניים. היחידה הראשונה הוקמה ב-1872 ומטרתה הייתה להגן גבולה הצפוני של ממלכת איטליה שגבל עם צרפת והאימפריה האוסטרו-הונגרית. מ-1888 נותבו הכוחות האלפינים גם למשימות מחוץ לגבולות איטליה. במהלך מלחמת העולם השנייה מנה הכוח האלפיני שש אוגדות שלחמו במלחמת איטליה-יוון, במערכה בבלקנים, במערכה בצפון אפריקה ובחזית המזרחית.

הקמת הקורפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 באפריל 1942 הוקמה הארמייה השמינית של הצבא האיטלקי לאחר החלטתו של בניטו מוסוליני להעמיק את המעורבות באיטלקית בחזית המזרחית. ביולי הגיעו כוחות החלוץ לחזית נהר דון והגנרל איטלו גריבולדי החליף את ג'ובאני מסה בפיקוד על הכוחות האיטלקים. הארמייה חולקה לשלושה גייסות שאחד מהם היה הקורפוס האלפיני אשר נחשב לכוח עילית. הגנרל גבריאלה נאשי מונה למפקד הקורפוס.

מבנה הקורפוס וציודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיס הורכב משלוש אוגדות שמנו 17,460 חיילים כל אחת. האוגדה האלפינית השנייה - טרידנטינה והאוגדה האלפינית השלישית - ג'וליה, שכללו 2 רגימנטים של חיל רגלים קל, רגימנט ארטילרייה וכוחות עזר כל אחת. האוגדה האלפינית הרביעית – קונאו, שכללה 2 רגימנטים של חיל רגלים קל וכוחות עזר ובמהלך לחימתה בחזית המזרחית לא כללה רגימנט ארטילריה. בנוסף כלל הגיס 11 סוללות ארטילריה שהוכפפו למפקד הקורפוס וצוידו ב-32 תותחים בקוטר 105 מילימטרים ו-13 תותחים בקוטר 149 מילימטרים.

קרב סטלינגרד ופירוק הקורפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך קרב סטלינגרד הוצב הקורפוס כ-270 קילומטרים מהעיר סטלינגרד בקו הגנה שכלל גם כוחות הונגרים ורומנים. במהלך "מבצע סטורן קטן" תקפו שתי ארמיות סובייטיות את כוחות הארמייה השמינית האיטלקית. ארמיית המשמר הראשונה של הצבא האדום תקפה את מרכז ההגנה האיטלקית ובינואר 1943 תקפה הארמייה השישית של הצבא האדום את קווי ההגנה של הקורפוס האלפיני, אשר בשל נחיתותו המספרית ולמרות לחימתו העזה לא עמד במתקפה. בסך הכל כותרו בידי כוחות הצבא האדום כ-130,000 חיילים איטלקים ומביניהם רק הקורפוס האלפיני היה ברמת חיילות בת התמודדות עם הכוחות הסובייטים העדיפים.

הקורפוס האלפיני ניהל קרב הקרבה עקוב מדם מול הכוחות הסובייטים העדיפים, הצליח לפרוץ את הכיתור וליצור נתיב מילוט לחיילי הארמייה האיטלקית. מחיר הנפגעים ומניין הנשבים מקרב חיילי הקורפוס היה גבוה מאד ובסיום הקרב הוא חדל מלתפקד כיחידה לוחמת אורגאנית. האוגדה הרביעית נמחקה לחלוטין, רק 4,250 מחיילי האוגדה השנייה ו-1,200 מחיילי האוגדה השלישית שרדו את המתקפה והצליחו לסגת מאזור הקרבות. בסך הכל הצליחו להיחלץ מהכיתור כ-45,000 מחיילי הארמייה השמינית. באפריל 1943 הוחזרו החיילים האיטלקים למולדתם ולא שבו להילחם עוד במסגרת הארמייה השמינית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]