הקמרילה של קרול השני, מלך רומניה
הקמרילה של קרול השני, מלך רומניה (ברומנית: Camarila lui Carol al II lea) הוא השם המקובל של החוג הפנימי של קרול השני, מלך רומניה. הקמרילה השפיעה על הכלכלה והפוליטיקה הרומנית ותפסה חלק ניכר מהכיסוי התקשורתי של התקופה.
הקמרילה עמדה במרכז התקפות האופוזיציה על ממשלו של המלך קרול השני ועם הדחתו הגיעה לקץ השפעתה וחלק מחבריה עזבו את רומניה יחד עם המלך.
חברי הקמרילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרכז הקמרילה עמדו בעלי תפקידים בארמון, פילגש המלך, אלנה לופסקו, תעשיינים ובנקאים גדולים ותופסי עמדות מפתח בממשל. בין חברי הקמרילה היו אנטישמיים ויהודים, חלק פעלו בשיתוף פעולה וחלקם זממו האחד נגד חברו. היו חברי קמרילה שהודרו והיו אחרים שצורפו.
פויו (קונסטנטין) דומיטרסקו (Puiu (Constantin) Dumitrescu), בנו של קולונל רומני, היה סטודנט בפריז בתקופה בה שהה שם הזוג קרול קאראימאן (השם של קרול השני בתקופה בה ויתר על ירושת המלוכה וגלה מארצו) ואלנה לופסקו. הוא ביצע עבור קרול שירותים אישיים וליווה אותו לבתי הימורים. עם שובו של קרול לרומניה והכתרתו ב-1930, ליווה אותו דומיטרסקו והפך למזכיר האישי של המלך ועמוד ראשי בקמרילה שלו. הוא זכור גם בגלל "פרשת המטפחות", כאשר אביו של דומיטרסקו (שקודם לדרגת גנרל על ידי המלך ומונה למפקד הז'נדרמריה) ובן דוד של אלנה לופסקו הפיקו מטפחות עם דיוקנו של המלך קרול וכל אנשי הצבא והמשטרה חויבו לרכוש מטפחת כזאת. בינואר 1934, לאחר הרצח של יון ג. דוקה, אולץ דומיטרסקו לעזוב את רומניה ומאוחר יותר, ב-1935, האב הועמד למשפט באשמת שחיתות ונידון לחמש שנות מאסר ומת בכלא - היו שמועות על הרעלה, אך לא נערכה בדיקה. באותה תקופה צונזרה התקשורת בכל הנוגע לדומיטרסקו, לכן לא ברור מה הייתה הסיבה להרחקתו, יש הקושרים זאת לעימות בינו ובין אלנה לופסקו ויש הקושרים זאת לתביעות של פוליטיקאים, שבאו במקום דוקה.
ארנסט אורדראנו, שהתמנה במקומו של דומיטרסקו, היה שחקן מרכזי בקמרילה ושיתף פעולה היטב עם אלנה לופסקו. הוא היה נאמן למלך וליווה אותו לאחר יציאתו לגלות ועד מותו.
הבנקאי היהודי אריסטידה בלנק סייע בסכומי כסף גדולים למלך קרול לפני שהיה מלך, בתקופה בה הודח מזכויותיו כבן משפחת המלוכה וחי בצרפת ללא שום הכנסה[1]. הסיוע של בלנק, שניתן ללא התניה כלשהי, הפך את בלנק לאחד המקורבים ביותר למלך לאחר המלכתו.
פרופסור נאה יונסקו היה פילוסוף ותאולוג נוצרי אורתודוקסי, אוהד התנועה הלגיונרית והמשטרים הפשיסטיים. הוא היה בעל קשרים טובים בגרמניה הנאצית ועזר לניקולאה מאלאקסה להשיג חוזים משתלמים איתה וקיבל ממנו תמורה יפה.
גבריאל מרינסקו היה במשך שנים מפקד משטרת בוקרשט ובהמשך גם תת-שר הפנים, שר הפנים ושר הממונה על הסדר הציבורי. נרצח בטבח ז'ילבה.
מקס אאושניט היה תעשיין יהודי ברומניה, מתחרה של ניקולאה מאלאקסה וחבר נכבד בקמרילה המלכותית עד שהמלך שינה את טעמו ודרש ממנו להעביר לו את הבעלות על עסקיו וכשסירב שלח אותו לבית סוהר.
ניקולאה מאלאקסה היה תעשיין רומני ממוצא יווני וחבר נכבד בקמרילה המלכותית, שהתחרה בהתמדה במקס אאושניט. כשאאושניט נתן למלך במתנה סוס מרוצים ערבי טהור גזע, נתן מאלאקסה למלך אורווה מודרנית מצוידת היטב.
מיכאיל מורוזוב היה ראש הסיגורנצה ועשה שירותים שונים למען המלך ופילגשו. נרצח בטבח ז'ילבה.
גאורגה טטרסקו, בן אצולה רומני בעל הכשרה של משפטן, פנה לפוליטיקה וקרבתו למלך הביאה אותו פעמיים לכס ראשות הממשלה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Camarila regală: Elena Lupescu împotriva lui Puiu Dumitrescu (אורכב 03.03.2016 בארכיון Wayback Machine) (ברומנית)
- Decăderea lui Gavrilă: Ingratul stăpân dă cu piciorul câinelui său credincios (אורכב 22.11.2015 בארכיון Wayback Machine) (ברומנית)
- Maretie si decadere (ברומנית)