גאורגה טטרסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גאורגה טטרסקו

גאורגה טטרסקורומנית: Gheorghe Tătărescu;‏ 21 בדצמבר 1886 - 28 במרץ 1957) היה מדינאי רומני, שכיהן פעמיים כראש ממשלת רומניה וכיהן גם בתפקידי שר שונים בממשלת רומניה, דיפלומט בשירות רומניה וחבר בקמרילה של קרול השני, מלך רומניה, חבר האקדמיה הרומנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאורגה טטרסקו נולד במשפחה כבנם של גנרל ניקולאה טטרסקו ואשתו, ספרנצה, שניהם צאצאי משפחות בויארים ותיקות. הוא למד משפטים ובסיום לימודיו נסע לצרפת, להמשך לימודים בפריז, שם השלים דוקטורט במשפטים וכלכלה פוליטית בנושא „La régime électoral et parlamentaire en Roumanie” (משטר הבחירות והפרלמנטריות ברומניה), עבודה שטענה למען זכות בחירה אוניברסלית.

ב-1912 נרשם כחבר במפלגה הלאומית ליברלית ועם סיום לימודיו עבד זמן קצר כעורך דין במשרד ההדרכה הציבורית והמשיך בפעילות פובליציסטית, שתחילתה בתקופת לימודיו. בהיותו קצין במילואים גויס למלחמת הבלקן השנייה, אולם בגלל בריאותו הרופפת הוצב בעורף.

ב-1916 התחתן טטרסקו עם ארטיה פיטשטאנו ועם כניסת רומניה למלחמת העולם הראשונה גויס ובגלל בריאותו הרופפת הוצב בעורף, בהדרכה ולבסוף שוחרר. בבחירות הכללית ב-1919 הופיע כמועמד מפלגתו גורז' ונכנס לפרלמנט הרומני. ב-1922 מונה כתת-מזכיר מדינה במשרד הפנים עם תפקיד של מתאם המשטרה והז'נדרמריה ושיפר את ניהולם. טטרסקו חיזק את מעמדו בתוך מפלגתו וב-1931 נבחר למזכיר הכללי של המפלגה.

בשנות השלושים של המאה העשרים התפתח שסע במפלגה הלאומית ליברלית בין הוותיקים המונהגים על ידי דינו ברטיאנו וקונסטנטין אנג'לסקו ובין הצעירים המונהגים על ידי טטרסקו וויקטור יאמנדי. לאחר רצח יון ג. דוקה בסוף 1933, המפלגה בחרה כמועמד לראשות הממשלה בקונסטנטין ברטיאנו, אולם קרול השני, מלך רומניה, שהיה בקיא בנושא ומודע לאהדתו של טטרסקו, הטיל עליו את הרכבת הממשלה החדשה. בנוסף לתפקיד ראש הממשלה, כיהן טטרסקו בראש משרדים נוספים ובהם משרד הפנים, משרד ההגנה, משרד החימוש ומשרד התעשייה והמסחר. בבחירות של דצמבר 1937 המפלגה הלאומית ליברלית ויתר המפלגות לא הצליחו להשיג את 40% התמיכה הדרושים להרכבת ממשלה, לכן המלך הטיל זאת על אוקטביאן גוגה ובהמשך הכריז על דיקטטורה מלכותית והחלפת החוקה. טטרסקו התמנה לשר חוץ בממשלתו של מירון קריסטיה ולאחר פירוק המפלגות התמנה ליועץ מלכותי. בדצמבר 1938 התמנה לשגריר רומניה בפריז עד אוגוסט 1939. חודשיים אחרי רצח ארמנד קלינסקו מונה שוב לתפקיד ראש הממשלה וכיהן בתפקיד עד 4 ביולי 1940, כאשר פרש. בתקופת המדינה הלאומית-לגיונרית והדיקטטורה של יון אנטונסקו היה בפרישה באחוזתו, אך לאחר מכן חזר לפוליטיקה והרכיב מפלגה ליברלית חדשה עם אוריינטציה שמאלית, שזכתה ב-75 מושבים בבחירות. הוא כיהן כסגן ראש ממשלה ושר חוץ בממשלתו של פטרו גרוזה עד שהקומוניסטים הדיחו את המלך והשתלטו לחלוטין על רומניה. טטרסקו ויתר שרי מפלגתו הודחו והוא פרש מהחיים הציבוריים ובשנה שלאחר מכן השלטון הקומוניסטי קבע לא אזור מגורים כפוי.

לאחר תקופת מה באחוזתו בגורז', נעצר בתחילת מאי 1950 ונכלא בסיגט. ב-1955, לאחר שהסכים לעבוד עבור הממשל בוועד למען חזרה למולדת, שוחרר מכלאו. שנתיים מאוחר יותר נפטר בבית חולים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גאורגה טטרסקו בוויקישיתוף