הקרן הבריטית המרכזית לסעד יהודי עולמי
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
הקרן הבריטית המרכזית לסעד יהודי עולמי - הפועלת תחת השם World Jewish Relief [1], היא ארגון צדקה יהודי בריטי. הארגון הוקם ב-1933 לתמיכה וסיוע ליהודי גרמניה תחת השלטון הנאצי ומילא תפקיד מרכזי בארגון הקינדר-טרנספורט שסייע בהצלת כ-12,000 ילדים גרמנים ואוסטרים מאירופה הנאצית, רובם יהודים. לאחר מלחמת העולם השנייה הביא הארגון לבריטניה 732 ילדים ניצולי שואה; 300 מהם נודעו בשם ילדי וינדרמיר. הארגון פועל כאחד מארגוני הסיוע המובילים בבריטניה, ועובד עם קהילות יהודיות ולא-יהודיות. הארגון מפעיל כיום תוכניות במדינות ברית המועצות לשעבר אך גם במזרח אירופה, אפריקה ואסיה.
מימון ותחילת פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות פגישה של מנהיגי הקהילה היהודית בבריטניה עם חברי פרלמנט בשנת 1933, נוסד הארגון ונקרא במקור הקרן הבריטית המרכזית ליהדות גרמניה (CBF). הפגישה הייתה ביוזמתם של נוויל לסקי ולאונרד מונטיפיורי (אנ') שהיה נשיא ההתאחדות האנגלו-יהודית. השניים היו יושבי ראש משותפים של ועדה שאיחדה את מאמצי ועד שליחי הקהילות וההתאחדות האנגלו-יהודית. יחד עמם היה גם אוטו שיף, יהודי גרמני ממשפחה בולטת (בעיקר דודו, הנדבן יעקב שיף) שעבר לבריטניה ב-1896 והיה פעיל בסיוע לפליטים ומהגרים במשך עשרות שנים, לאחר שהוענק לו תואר OBE עבור מאמציו לסייע לבלגים במהלך מלחמת העולם הראשונה.
החברים המייסדים כללו את הברון סיימון מרקס, יו"ר ומנכ"ל מרקס אנד ספנסר, סר רוברט ווילי כהן, מנכ"ל חברת האנרגיה של, ליונל ואנתוני דה רוטשילד, שותפים מנהלים של רוטשילד ושות', וד"ר חיים ויצמן, שלימים יכהן כנשיא מדינת ישראל הראשון. חבר מוביל אחר, סר אוסמונד ד'אביגדור-גולדסמיד, אמר כי באמצעות ה-CBF, "יהודים מכל גוני אמונה ודעות פוליטיות איחדו מאמציהם לסייע ליהדות גרמניה".
במקור נועד הארגון לספק תמיכה ליהודים שיצאו מגרמניה והיגרו למנדט הבריטי בארץ ישראל, לדוגמה במימון פרויקטים באוניברסיטה העברית, בטכניון ובאיגוד מכבי העולמי כדי שארגונים אלה יוכלו לספק למהגרים כישורים וניסיון בארצם החדשה.
עד למועד פרסום הבקשה לתרומות, בעיתון ג'ואיש כרוניקל ב-26 במאי 1933, נאספו 61,900 פאונד מ־42 תורמים. עד לסוף 1933 נאספו כמעט 250,000 פאונד. שנת הניבה 176,000 ליש"ט נוספים.
בשל בעיות מימון, הארגון הפנה מאמציו מארץ ישראל לבריטניה. עד 1935, הארגון יחד עם ועד הפליטים היהודיים (JRC) מימנו תוכנית שהציבה חוקרים יהודים באוניברסיטאות בריטיות שהיו מוכנות לקלוט חברי סגל וסטודנטים לתארים מתקדמים. שתי התוכניות סייעו להצבת יותר מ-200 איש באוניברסיטאות, כולל ארנסט בוריס צ'יין, שעבודתו על פניצילין זיכתה אותו לאחר מכן בפרס נובל.
בשנת 1936, רוברט ווילי כהן וחברים נוספים בהנהגת הארגון הביעו כעס על ארגון עליית הנוער שקלט נערים יהודים והציבם בסביבה לא דתית בארץ ישראל.
באותה השנה, הארגון, יחד עם הג'וינט הקימו את המועצה ליהדות גרמניה, שביצעה חלק ניכר מהפעולות להגירת יהודי גרמניה לפני המלחמה. מטרת הארגונים הייתה לגייס 3 מיליון פאונד כסיוע להגירת 66,000 יהודים מגרמניה.
כתוצאה מהאנשלוס הגרמני-אוסטרי ב-1938, אלפי פליטים רצו להגר מאוסטריה. בשל העלייה הצפויה בהיקפי הפליטים היהודים, המועצה ליהדות גרמניה, אותה ייצג נורמן בנטוויץ', השתתפה בועידת אוויאן בצרפת בניסיון שלא צלח להקל על מדיניות הגירה מצד מנהיגי העולם.
אירועי ליל הבדולח מאוחר יותר באותה שנה החמירו את משבר הפליטים, והכבידה על ארגוני הסיוע השונים. המועצה ליהדות גרמניה הצליחה בסופו של דבר לשכנע את משרד הפנים של בריטניה לקלוט יהודים ללא קשר לתמיכה וגיבוי כלכלי, וכתוצאה מכך 68,000 יהודים נרשמו להגירה טרם המלחמה. CBF מצדה עבדה עם הארגון לא ממשלתי "הצל את הילדים", להקמת ועדה שסייעה ל-471 ילדים יהודים ונוצרים להגיע לפנימיות בבריטניה.
קינדר-טרנספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב - קינדר-טרנספורט
בנובמבר 1938 נפגשו מנהיגים יהודים עם ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין כדי לשכנעו לאשר לילדים יהודים מגרמניה לעלות לארץ ישראל. הפגישה הובילה להעלאת הנושא לדיון בישיבת הממשלה ובריטניה שינתה את מדיניותה ואפשרה כניסת ילדים יהודים לארץ ישראל.
לאחר שהובטחה תמיכה ממשלתית, הארגון החל במאמץ חילוץ הילדים. הוקמה תנועה לטיפול בילדים מגרמניה; יחד עם קרן בולדווין (בראשה עמד ראש הממשלה לשעבר סטנלי בולדווין) גייסה התנועה 545,000 ליש"ט (שווה ערך לכ־28.8 מיליון ליש"ט ב-2013).
אותרו אלפי משפחות יהודיות ואחרות ברחבי בריטניה שהסכימו לארח ילדים יהודים לתקופת המלחמה. בנוסף, הוקמו מקומות אכלוס זמניים בתוך מחנות קיץ שלא היו בשימוש בחוף הדרומי של אנגליה, ובוצע תיאום מול ארגונים הולנדים להעברת ילדים מגרמניה לבריטניה. מאמציהם נתמכו על ידי חרטראודה וייסמילר-מאייר, שנפגשה עם אדולף אייכמן, ושכנעה אותו לאפשר לילדים ללא ליווי לצאת לבריטניה. עד פרוץ המלחמה חילץ הארגון 9,354 ילדים מגרמניה, 90% מהם יהודים.
במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניסיונות לחלץ יהודים מהארצות הכבושות נכשלו לאחר פרוץ המלחמה.
עם זאת, ארגון הסעד המשיך לתמוך בילדים שכבר פונו והחל בפרויקטים חדשים. לאחר המלחמה, הארגון סייע לפליטים להגשת תביעות להשבת רכוש משפחותיהם. בשנת 1939, ארגון הסעד יחד עם המועצה ליהדות גרמניה שכרו בבריטניה נכס ובו שני אתרי קמפינג תמורת 350 פאונד לשנה ופתחו שם מחנה לגרמנים צעירים שהוגדרו בסיכון לגירוש, מחנה קיצ'נר בריצ'בורו [2]. כ-3,500 איש היו שם כשפרצה המלחמה, ורבים מהם היו בוודאי נרצחים בשואה אם היו בגרמניה. המחנה פורק ב-1940, ורבים מהגברים התגייסו ונלחמו למען בריטניה. חלק מהם הגיעו לפלוגה הבריטית שפונתה מדנקרק במבצע דינמו ב-1940.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון הסעד הקים ומימן את הוועד היהודי לסיוע בחו"ל לתמיכה בשורדי שואה ובמיוחד בניצולי מחנה הריכוז ברגן בלזן.
בשנת 1947, בני נוער להם סייע הארגון זכו לקבלת אזרחות בריטית, והארגון סייע בהגשת תביעות להשבת רכוש משפחותיהם של הפליטים.
732 ילדים יתומים ניצולי שואה הועברו בסיוע ארגון הסעד לבריטניה לאחר המלחמה, תחילה לווינדרמיר, ולאחר מכן ל-22 אכסניות ברחבי המדינה.
פעילות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
פירוק ברית המועצות ב-1991 מיקד את מאמצי הסיוע של הארגון לתמיכה בשני מיליון היהודים שהיו בה.
בשנת 1995 שינה הארגון את שמו מ-CBF לארגון הסעד היהודי וב-2007 אוחד עם ארגון הסיוע היהודי.
מאז תחילת שנות ה-90 הארגון מתמקד ומממן טיפול בשלושה סוגים עיקריים של פרויקטים: מענה לצרכים מיידיים של קהילות בסיכון, הבטחת פרנסה בת קיימא לחסרי כל ומתן מענה לאסונות בינלאומיים.
מתן מענה לצרכים מיידיים: הארגון פועל עם קהילות בסיכון בעיקר באוקראינה, מולדובה, בלארוס וגאורגיה, שלעיתים קרובות תלויות בפנסיות או זכויות רווחה זעומות.
פרנסה בת קיימא: תוכנית פיתוח הפרנסה של הארגון הושקה בשנת 2009, ופועלת כיום במולדובה ואוקראינה וגם עם שותפים ברואנדה כדי למתן הכשרה לילדי רחוב. מאז 2016 הארגון מפעיל תוכניות הכשרה ותעסוקה לפליטים שהגיעו לבריטניה. הארגון נחשב לספק הגדול ביותר של תמיכה תעסוקתית לפליטים שיושבו מחדש. בהמשך הושקה תוכנית להתמודדות אקלימית בבנגלדש, מיאנמר ונפאל.
תגובה לאסונות: הארגון מוביל את הקהילה היהודית הבריטית לסיוע באסונות בינלאומיים, לאחרונה פעל בהאיטי, מוזמביק ומדינות במזרח אפריקה. בשנת 2011 פעל ביפן, לסייע לילדים בעקבות הצונאמי. לאחר שיטפונות 2010 בפקיסטן, הארגון עבד עם שותפים לספק צרכים מיידיים לקהילות עקורות במחוז באג ולשקם בתים שניזוקו או נהרסו. כמו כן סייע בעקבות רעידת האדמה בהאיטי ב-2010 לאספקת שירותים רפואיים לנזקקים, ובקניה עם שותפים כדי לספק שירותי מזון לאלה הסובלים ממשבר המזון במזרח אפריקה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הבית של הארגון
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רישום העמותה, באתר register-of-charities.charitycommission.gov.uk
- ^ מחנה קיצ'נר
