הרווה לה טלייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרווה לה טלייה
Hervé Le Tellier
Hervé Le Tellier.jpg
לידה 21 באפריל 1957 (בן 64)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, סופר, משורר, מבקר ספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים המרכז להכנת עיתונאים של פריז, אוניברסיטת פריז 7 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • רומן רומנטי (2007)
  • Prix de l'Humour noir (2013) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרווה לה טלייהצרפתית: Hervé Le Tellier; נולד ב-21 באפריל 1957) הוא סופר ובלשן צרפתי, וחבר בקבוצת הספרות הבינלאומית, אוליפו, והנשיא הרביעי שלה. זוכה פרס גונקור לשנת 2020 עבור ספרו "אנומליה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לה טלייה נולד בפריז. החל את דרכו כעיתונאי מדעי והצטרף לאוליפו בשנת 1992.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 הוא זכה לתשומת לב משמעותית עם פרסום ספרו Les amnésiques n'ont rien vécu d'inoubliable' בצרפת, אוסף של אלף משפטים קצרים מאוד המתחילים ב"אני חושב ש".

הרומן המורכב Le voleur de nostalgie נכתב כמחווה לסופר האיטלקי איטלו קלווינו.

בשנת 2002 החל לפרסם בלה מונד על בסיס יומי כרוניקה סאטירית קצרה בשם "נייר זכוכית". הוא ייסד, יחד עם פרדריק דפים ואחרים, את "אגודת החברים של ז'אן בפטיסט בוטול" כדי לקדם את הפילוסוף הפיקטיבי הזה ואת בית הספר שלו ל"בוטוליזם".

בשנת 2006 פרסם מסה בשם "האסתטיקה של אוליפו", המציגה נקודת מבט אישית מאוד על ספרות תחת אילוצים, מזווית לשונית.

ספרו "אנומליה" זיכה אותו בפרס גונקור לשנת 2020. הוא החבר הראשון באוליפו שזכה בפרס זה.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]


באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קפלת הסיקסטין, תורגם על ידי איאן מונק, הוצאת ארכיון דלקי, 2011
  • אלף פנינים (לאלף אגורות), תורגם על ידי איאן מונק, הוצאת ארכיון דלקי, 2011
  • מספיק על אהבה, תורגם על ידי אדריאנה האנטר, עיתונות אחרת, 2011
  • התערבותו של אדם טוב, בתרגומה של אדריאנה האנטר, עיתונות אחרת
  • Electrico W, תורגם על ידי אדריאנה האנטר, עיתונות אחרת
  • כל המשפחות המאושרות, תורגמה על ידי אדריאנה האנטר, עיתונות אחרת
  • "אגדות נוזלים", תורגם על ידי קול סוונסן, מהדורות הריבוע השחור.

בשיתוף פעולה עם אוליפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קומפליום אוליפו, הוצאת אטלס, 1998
  • מסעות חורף, הוצאת אטלס, 2000.

בשיתוף פעולה עם אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפאווים בראש, האנתולוגיה, בימוי. ברטרנד ג'רום ופרנסואז טרוסארד, גלימרד, 2007
  • מילון הפאוונים בראשו, דיר. פרנסואז טרוסארד, גלימרד, 2007
  • קריאות מאת רומיין גארי, עורך. פרנסואה אובל, מהדורה משותפת Le Magazine littéraire -Gallimard, 2011
  • צ'יין, עם פיליפ די פולקו, Textuel Éditions
  • Contes de Perrault, שכתוב של כיפה אדומה, תחת הכותרת La Petite Rétrospective rouge, Editions Belfond, 2015.

יצירות לתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Siréplikmacsimum, 1996
  • La Magie nakafé, "קהל צעיר", עם עמנואל ברוילארד, 2002
  • Le Roi-Caillou, "קהל צעיר", עם עמנואל ברוילארד, 2003
  • לה לוסטר, עם עמנואל ברוילאר, 2006
  • בטכניקולור, עם רמי שנייל, 2006
  • מאדאם קולברט, קומדיה, עם רמי שנייל, 2007
  • הקרב על גרגובי, קומדיה, עם רמי שנייל, 2008
  • אמנזיאקים לא חוו שום דבר קומדי בלתי נשכח, עם אטיין קוקרו ואיזבל קגנאט, שעובד בשנת 2011 על ידי פרדריק צ'רבוף
  • La Chapelle Sextine, קומדיה, עיבוד בבימויו של ז'אן בז'יר, 2015
  • אני ופרנסואה מיטראן, קומדיה, עם אוליבייה ברושה, מנג'מין גילארד, 2016
  • ארוחת הערב שלי עם ווינסטון, קומדיה, מאת ועם ז'יל כהן, 2019

יצירות אופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיתוף פעולה עם פרנסואה ריבק, Le Regard de Lyncée, אופרת פופ-רוק, 2001
  • שיתוף פעולה עם פרנסואה ריבק, Qui est fou, אופרת פופ-רוק, 2003
  • עם ברונו גינר, פיון לוקח סיור ב-D9, האופרה הקאמרית על המובנט בלאן החדש, 2012.

יצירות וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רפליס, 26 דקות, עם ז'אן-בפטיסט דקבל, 1999
  • חוצה את פריז, 15 דקות, עם ז'אן-בטיסט דקבל, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרווה לה טלייה בוויקישיתוף