הרולד מור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרולד מור
LTG(R) Hal Moore at West Point 10 May 2010.JPG

גנרל הרולד מור, 2010
נולד 13 בפברואר 1922 (בן 93)
בארדסטון, קנטאקי
חייל
השתייכות Seal of the US Department of the Army.svg צבא ארצות הברית
תקופת שירות 1945 - 1977
דרגה גנרל (צבא ארצות הברית) גנרל
תפקידים צבאיים מפקד הגדוד ה-1 ברגימנט החי"ר ה-7 של דיוויזיית הפרשים הראשונה
1st Cavalry Division - Shoulder Sleeve Insignia.svg

מפקד החטיבה ה-3 בדיוויזיית הפרשים הראשונה
מפקד דיוויזיית החי"ר ה-7
מפקד בסיס פורט אורד
מלחמות וקרבות

מלחמת קוריאה
מלחמת וייטנאם:
קרב לה דראנג

עיטורים

צלב השירות המצוין (ארצות הברית)  צלב השירות המצוין
כוכב הכסף  כוכב הכסף
כוכב הארד  כוכב הארד (4)
מדליית השירות המצוין (צבא ארצות הברית)  מדליית השירות המצוין
לגיון ההצטיינות (לגיונר) לגיון ההצטיינות(3)
לב הארגמן  לב הארגמן

הרולד גרגורי "האל" מור ג'וניוראנגלית: Harold Gregory "Hal" Moore, Jr; נולד ב-13 בפברואר 1922) הוא לויטנט גנרל (דרגה מקבילה לרב אלוף בצה"ל) לשעבר בצבא ארצות הברית. מור הוא אחד ממקבלי עיטור צלב השירות המצוין (Distinguished Service Cross), שהוא העיטור השני בחשיבותו בצבא האמריקאי. מור התפרסם בזכות פיקודו על הכוחות האמריקאיים קרב לה דראנג, ב-14 בנובמבר 1965.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מור נולד בבארדסטון, קנטאקי, בנעוריו עבר מור להתגורר בוושינגטון, שם סיים את לימודיו בתיכון. לאחר מכן, המשיך לאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. אחרי שנתיים באוניברסיטה נסע לג'ורג'יה שם עבד עבור חבר בית הנבחרים.

ב-1945 סיים מור את לימודיו באקדמיה הצבאית בווסט פוינט כקצין חיל רגלים ואחר כך סיים תואר שני ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת הרווארד. בשנים 1945 עד 1948 הוצב ביפן כמפקד מחלקה ברגימנט החי"ר המוצנח ה-187. ב-1948 הוצב בדיוויזיה המוטסת ה-82 שבסיסה בפורט בראג, ושירת ביחידת ניסויים של מצנחים[1]. במלחמת קוריאה פיקד על פלוגת חיל רגלים ומרגמות כבדות. ב-1954 חזר לווסט פוינט ושירת כמדריך ללוחמה טקטית במשך שלוש שנים. לאחר מכן שירת כמפקד הגדוד ה-1 ברגימנט החי"ר ה-7 בדיוויזיית הפרשים הראשונה[2], אשר לחם בקרב לה דראנג, במלחמת וייטנאם[3]. מור פיקד על הגדוד בלחימה כנגד כוחות אויב עדיפים ובתנאים קשים. על האופן בו פיקד על הגדוד עוטר בצלב השירות המצוין.

לאחר הקרב קודם מור ומונה למפקד חטיבת החי"ר המוטסת ה-3 בדיוויזיית הפרשים הראשונה ופיקד עליו במבצעים מוטסים בגזרת בונג סון‏[4]. בתפקידו הבא שימש מור כמפקד דיוויזיית החי"ר ה-7 ולאחריו מונה לפקד על בסיס פורט אורד שבקליפורניה. מור תיאר את חוויותיו מן הלחימה בקרב לה דראנג בספרו "חיילים היינו וצעירים!" (1992). הספר, שהפך לסרט בשנת 2002 ("חיילים היינו"), מוגדר כקריאת חובה לקציני החי"ר בצבא ארצות הברית‏[5].

למור ולאשתו המנוחה ג'ולי, יש חמישה ילדים. שניים מילדיו משרתים כקציני קבע בצבא ארצות הברית, ועוד בן שפרש מהצבא בדרגת לוטנט קולונל.

עיטורים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הארולד ג' מור וג'וסף ל' גאלוויי, "חיילים היינו צעירים!", הוצאת צה"ל/ פו"ם – המכון לחקר הטקטיקה והפעלת הכוח, 2006, עמוד 37.
  2. ^ הארולד ג' מור וג'וסף ל' גאלוויי, "חיילים היינו וצעירים!", הוצאת צה"ל/ פו"ם – המכון לחקר הטקטיקה והפעלת הכוח, 2006, עמוד 38.
  3. ^ הארולד ג' מור וג'וסף ל' גאלוויי, "חיילים היינו וצעירים!", הוצאת צה"ל/ פו"ם – המכון לחקר הטקטיקה והפעלת הכוח, 2006, עמוד 134.
  4. ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 336-349.
  5. ^ שון ניילור "יום שלא טוב למות בו", תל אביב: המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה - המכון - לחקר הטקטיקה, הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמוד 287.