המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "פו"ם" מפנה לכאן. לערך העוסק בפלוגות המיוחדות של ההגנה, ראו הפו"ם.
המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה
סמל פו"ם
פרטים
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך צה"לצה"ל  צה"ל
סוג מוסד לימודי צבאי
בסיס האם מחנה דיין
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1954
תג של פו"ם

המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (בקיצור: פּוּ"ם) נוסדה ב־31 במאי 1954 ונועדה להכשרת קצינים בכירים בצה"ל.והחל משנת 2017 מכשיר גם נגדים.

המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה היא מוסד הדרכה לקצונה הבכירה ביותר בצה"ל. המוסד משרת את שלוש זרועות הצבא - הים, האוויר והיבשה - ומתקבלים אליו חניכים מדרגת סגן ועד דרגת אלוף משנה. ונגדים בכניסה לקבע מובהק ובכניסה למסלול בכיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־31 במאי 1954 נפתחה המכללה לאחר הכנות שנמשכו כשנה.

ב־1969 שולבו לימודים אקדמאים במסגרת שיתוף פעולה עם אוניברסיטת תל אביב. כיום מתנהלים הלימודים בחסות אוניברסיטת חיפה.

ב־1989 הוחלט על שינוי מתכונתו של הקורס הארוך לזרוע היבשה ושמו שונה לברק. הקורס בוסס על יסודות מקצועיים-עיוניים לקצינים מבצעיים ומוכר בחלקו לתואר ראשון.

ב־1 בספטמבר 1991 אוחדו הפו"ם והמכללה לביטחון לאומי ועברו לפיקודו של מפקד המכללות במחנה דיין אשר בגלילות.

בשנים 1994-1999 פעל קורס ארוך נוסף לקציני היבשה מחץ (מחשבה צבאית) ונועד לבעלי תואר אקדמאי.

בשנת 1998 בוטלו קורסי המטה הקצרים לשלוש הזרועות והוחלט על קיום קורסים קצרים המשולבים לכל הזרועות יחדיו.

ב־2001 הוחלט לאחד את כל הקורסים הקצרים לקורס אחד בשם אפק וקורס ברק הפך לקורס חובה לצורך תפקיד מג"ד. לאחר מלחמת לבנון השנייה הוחלט שחניכי האוויר, היבשה והים ילמדו יחדיו במסגרת קורס אחוד אשר נקרא הקורס לפו"ם כללי.

בשנת 2017 נפתח בית הספר לנגדים, במסגרתו החלו בחודש אוקטובר שני קורסים שתפקידם הכשרת הנגד בציר הפיקודי: קורס כניסה לקבע מובהק (ארבעה שבועות) וקורס פיקוד ומטה לנגדים במינוי בכיר (שישה שבועות), המהווים תנאי לקידום לקבע מובהק (רב סמל ראשון) או מינוי למסלול הבכיר. על בית הספר מפקד קצין בדרגת סגן-אלוף. בכל קורס שני צוותים עליהם מפקד מפק"ץ (רב-סרן או רב-נגד) ובסך הכל ארבעה צוותים בשני הקורסים.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-2000 התגברה הביקורת על תהליך הכשרת הקצינים בצה"ל באופן כללי ועל המכללה לפיקוד ולמטה בפרט, בעיקר לאחר הכישלון הפיקודי במלחמת לבנון השנייה[1] ומסקנות ועדת וינוגרד[2]. עיקר הביקורת היא על כך שצה"ל לא מעניק לקציניו הכשרה מקצועית מספקת וההשכלה הדרושה להם למילוי תפקידם. ההכשרה היא קצרה ולא מעמיקה. מערכת ההשכלה הצבאית ברוב צבאות העולם המערבי בנויה מכמה נדבכים. שהראשון בהם נמשך בדרך כלל שלוש או ארבע שנים, כך נוהג בהאקדמיה הצבאית של ארצות הברית (ווסט־פוינט), האקדמיה הצבאית המלכותית בסנדהרסט של הצבא הבריטי והאקדמיה הצבאית סן-סיר של הצבא הצרפתי. לעומת זאת, קורס קצינים בבית הספר לקצינים של צה"ל מקביל בתכניו ובאורכו לבתי הספר למש"קים בצבאות המערב. כשהקצין בצה"ל מגיע למכללה לפיקוד ומטה הוא רוכש בפועל ידע שהיה אמור ללמוד באקדמיה הצבאית, וגם זאת באופן חלקי ומקוצר[3].

בין השאר ביקורו את הכשרת הקצינים בצה"ל:

  • ההיסטוריון וחוקר מלחמות ישראל אורי מילשטיין. טענתו העיקרית היא, שצה"ל הוא צבא בעל תפיסת ביטחון אנטי-אינטלקטואלית, אשר בעצם כלל איננו צבא מקצועי אלא "מיליציה חמושה עם אמצעי לחימה מתקדמים"[4][5].
  • מבקר המדינה בדו"ח, המתמקד במערכת הביטחון, שפורסם בדצמבר 2006. שבו קבע: "לא רק שחלק ניכר מסגל הפיקוד הבכיר בצה"ל, מדרגת סגן אלוף ומעלה, אינו עובר את ההכשרות המחייבות, אלא שגם אלו שעוברים אותן לא רוכשים כלים מספקים לצורך תפקידם, בגלל ליקויים בהכשרות. מצב הזה יוצר מציאות שבה לקצונה הבכירה אין שפה מקצועית משותפת וברורה, שהיא הכרחית לניהול ולפיקוד על מסגרות גדולות בצה"ל, בשגרה ובחירום"[6].
  • מסקנות ועדת וינוגרד שחשפו: "כשלים וליקויים רציניים באיכות ההיערכות, המוכנות, ההתנהלות והביצוע של החלטות בדרג הפיקודי העליון בצה"ל, בעיקר בכוחות היבשה".
  • עופר שלח בספרו המגש והכסף משנת 2003[7].
  • אל"מ יהודה פוקס, מפקד בה"ד 1 לשעבר, שקרא להאריך את קורס הקצינים לשנה[8].

מפקדי המכללה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
אהרן יריב 1954 - 1956 לימים ראש אמ"ן
יהודה פריהר 1956 - 1960
ישעיהו גביש 1960 - 1961 לימים אלוף פיקוד הדרום
אברהם טמיר 1962 - 1965 לימים ראש אגף התכנון
מוטה גור 1965 - 1967 לימים הרמטכ"ל ה-10
מנחם אבירם 1967 - 1969
משה פלד 1969 - 1972 לימים מפקד גייסות השריון
קלמן מגן 1972 - 1973
מרדכי צפורי 1973 - 1974
יעקב עקנין 1974 - 1977
דב תמרי 1977 - 1981
עמרם מצנע 1981 - 1983 לימים ראש אגף התכנון
אביגדור קהלני 1983 - 1986
יהודה פלד 1986 - 1988
עוזי לבצור 1988 - 1990 לימים נציב קבילות החיילים
עמנואל הרט 1990 - 1993
יצחקי חן 1993 - 1996
יוסי רווה 1996 - 1999
משה צין 1999 - 2001
יעקב זיגדון 2001 - 2004
עמוס בן אברהם 2004 - 2006
אבי אשכנזי 2006 - 2009
נועם תיבון 2009 - 2011 מפקד הגיס הצפוני
הראל כנפו 2011 - 2014
הרצי הלוי 2014 לימים ראש אמ"ן ומפקד פיקוד הדרום
רוני נומה 2014 - 2015 לימים מפקד פיקוד המרכז
אופק בוכריס 2015 - 2016
אודי בן מוחה 2016 -

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]