הרוסים באים, הרוסים באים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרוסים באים, הרוסים באים
The Russians Are Coming, the Russians Are Coming
Russians Are Coming Soundtrack.jpeg
עטיפת אלבום הפסקול של הסרט
בימוי נורמן ג'ואיסון עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה נורמן ג'ואיסון עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ויליאם רוז עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה האל אשבי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים אלן ארקין
קרל ריינר
אווה מארי סיינט
בריאן קית'
ג'ונתן וינטרס
תיאודור ביקל
פול פורד
ג'ון פיליפ לואו
בן בלו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה ג'וני מנדל עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ג'וזף פ. בירוק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1966 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 125 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרוסים באים, הרוסים באים (אנגלית: The Russians Are Coming, the Russians Are Coming) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת הקומדיה, שהופק בשנת 1966 בבימויו של נורמן ג'ואיסון. בסרט מככבים קרל ריינר, אווה מארי סיינט, אלן ארקין (בתפקידו הקולנועי הגדול הראשון), בריאן קית', תיאודור ביקל, ג'ונתן וינטרס ופול פורד.

הסרט מבוסס על הספר The Off-Islanders מאת נתניאל בנצ'לי (Nathaniel Benchley), משנת 1961.

הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי ואלן ארקין זכה על משחקו בו בפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בסרט מוזיקלי או קומי.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוללת סובייטית מתקרבת יתר על המידה לחופי ניו אינגלנד שבארצות הברית ועולה על שרטון מול אחד האיים שם. בניסיון למצוא דרך חילוץ יורדת לחוף קבוצה של אנשי הצוללת בפיקודו של סגן רוזאנוב (אלן ארקין). הם מעורבים באי בשורה של מפגשים מוזרים ומצחיקים עם תושבי המקום. בהמשך נחלצת הצוללת מהשרטון ושטה לתוך נמל האי כדי לאסוף את אנשיה. בשיא הסרט מאיימים שני הצדדים בנמל זה על זה בנשק חם. המעמד המסוכן מסתיים כאשר ילד מקומי מחליק מגג בית ונותר תלוי בין שמים וארץ, ואז נחלצים להצלתו כולם יחד, אמריקאים וסובייטים. בעקבות החווייה המשותפת מחליטים התושבים ללוות את הצוללת בסירותיהם על מנת שתצליח לחזור ללב ים בבטחה, למרות הופעתם של מטוסי קרב אמריקאים.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטי הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שעלילת הסרט מתרחשת מול חופי מסצ'וסטס הוא צולם בצפון קליפורניה, בעיקר בעיירת החוף מנדוצ'ינו, וסצנות הנמל צולמו בעיר החוף פורט בראג. בשל הצילום בחוף המערבי צולמה סצנת השחר שבראשית הסרט למעשה בשעת הדמדומים, דרך מסנן ורוד.

צי ארצות הברית סירב לאפשר שימוש באחת מצוללותיו לצורך הצילום וגם לא הסכים להבאת צוללת רוסית למטרה זו. לפיכך נאלצו המפיקים להשתמש בדגם של צוללת. לעומת זאת השתתפו בצילומים מטוסי F-101 של חיל האוויר של ארצות הברית.

פס הקול לסרט הופק על ידי המלחין ג'וני מנדל (Johnny Mandel) ושילב בין היתר שירי עם רוסים. המעצב הגרפי פבלו פרו (Pablo Ferro) עיצב את קטע הפתיחה לסרט, שבו מוצגים לסירוגין דגל ארצות הברית וסמל הפטיש והמגל הסובייטי, על רקע מוזיקה ששילבה את השיר יאנקי דודל דנדי ואת השיר הרוסי המוכר פוליושקו-פולי (Polyushko-polye).

חלק ניכר מהדיאלוגים בסרט היו ברוסית, שפה שבה דיברו במבטא ילידי רק שחקנים מעטים בארצות הברית בעת ההיא. אלן ארקין בלט בסרט במבטאו הרוסי. הוא דיבר רוסית שלמד בביתו היהודי. גם השחקן תאודור ביקל, בתפקיד מפקד הצוללת, הצטיין בהגייה הרוסית, אף שכלל לא ידע את השפה, כמו גם המוזיקאי אלקס חסילב (Alex Hassilev), ששיחק מלח בצוללת.

קבלת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה להצלחה בקרב המבקרים כמו גם להצלחה מסחרית. תקציב ההפקה של הסרט עמד על 3.9 מיליון דולר והוא השיג הכנסות של 21.69 מיליון דולר.

לטענת הבמאי נורמן ג'ואיסון הייתה לסרט, שהוקרן בעיצומה של המלחמה הקרה, השפעה בוושינגטון וגם במוסקבה. זה היה אחד הסרטים המעטים באותה תקופה שהציג את הרוסים באור חיובי. הסנאטור הדמוקרטי ארנסט גרונינג (Ernest Gruening) הזכיר אותו בנאום בקונגרס והוא הוקרן גם בקרמלין. לטענת ג'ואיסון כאשר הוקרן הסרט בכינוס איגוד כותבי הסרטים הסובייטי הוא ריגש את הבמאי סרגיי בונדרצ'וק עד דמעות.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט, שחקניו ויוצריו זכו במספר פרסים:

מועמדויות לפרסים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]