הרעב הגדול בצפון סין (1876–1879)
הרעב הגדול בצפון סין התרחש בסין ב־1876–1879, השנים האחרונות של שושלת צ'ינג. בסין הרעב מכונה "דִינְגְווּ צִ'יחְוָאנְג" (סינית: 丁戊奇荒). בצורת קשה פגעה בצפון סין בשנת 1875, בצורת שהובילה לפגיעה קשה ביבולים. המחוזות שאנשי, זילי (כיום חלק ממחוז חביי), חנאן, שאנדונג והחלקים הצפוניים של ג'יאנגסו הם המחוזות העיקריים שנפגעו. בין 9 ל-13 מיליון איש מצאו את מותם כתוצאה מהרעב הגדול, מתוך אוכלוסייה כוללת של 108 מיליון איש. שינוי קיצוני במזג האוויר כתוצאה מזרם אל ניניו הוא שהוביל לבצורת ולרעב[1].
מאמצים לבלימת הרעב[עריכת קוד מקור | עריכה]
המיסיונר הבריטי טימותי רישרד עורר את עניין הקהילה הבינלאומית ברעב כבר בשנת 1876. הוא פנה לתושבים הזרים בשאנגחאי על מנת לגייס כספים לסיוע לקורבנות. במרץ 1877 הוקמה ועידת שאנדונג לסיוע להקלה ברעב, בוועידה לקחו חלק דיפלומטים, אנשי עסקים וכן מיסיונרים נוצרים ופרוטוסטנטים.
רישרד הבין שהרעב נהיה קשה במיוחד במחוז שאנשי, מחוז שהיה כמעט בלתי מוכר לזרים באותם הימים. בשנת 1878 הוא נסע למחוז זה, "יומן הרעב" שכתב תיאר את התנאים הקשים. "העובדה שאנשים שברו את בתיהם, מכרו את נשותיהם ואת בנותיהם, אכלו שורשים ופגרים, חימר ועלים לא הפתיעה איש...המראה של גברים ונשים שוכבים חסרי אונים לצד הדרך, או אפילו מתים, נקרעים על ידי כלבים וציפורים ושל ילדים מבושלים בסירים הוא כה מזעזע עד כדי שיגרום לכל אחד לקבל חלחלה". כאמור, מחוז שאנשי הוא המחוז שנפגע יותר מכל ברעב הכבד, לפי ההערכות כ-5.5 מיליון תושבי המחוז מתו מתוך אוכלוסייה כוללת של כ-15 מיליון איש. האזורים המרוחקים וההריים הם אלו שנפגעו יותר מכל[2].
על מנת להילחם ברעב, הוקמה רשת בינלאומית לאיסוף תרומות, רובן הגיעו מאנגליה ומעסקים זרים שפעלו בסין. מאמצים אלו נשאו פרי, סכום של 204,000 מטבעות טיל נאספו (שווי של 7 עד 10 מיליון דולר נכון לשנת 2012). נוצרים קתולים גייסו למעלה ממחצית מן הסכום, 125,000 טיל (כ-5 מיליון דולר) ונוכחותם הפיזית באזורים הפגועים תרמה גם היא. יותר מ-40 מיסיונרים קתולים ו-31 נוצרים פרוטוסטנטים פעלו בשדות סין וסייעו ל-3.1 מיליון איש במחוז שאנשי לבדו. 3 מיסיונרים פרוטוסטנטים מתו ממחלות, בעיקר טיפוס הבהרות שהיה נפוץ באזורי הרעב.
ממשלת צ'ינג, פילנתרופים סינים ואנשי עסקים בסין הגיבו גם הם לרעב והחלו לצבור כספים לטובת הציבור. הייתה יריבות מבין המסייעים מבית לבין המסייעים הזרים. הסינים חששו שמסיונרים נוצרים ינצלו את הרעב כדי לקחת ילדים יתומים ולגרום להם להתנצר וכן להפיץ את הנצרות באמצעים אחרים. הם התרימו סכומים גדולים של כסף שהלכו להקמת בתי יתומים וכן כדי לקנות את חירותם של ילדים ונשים שנמכרו לעבדות. בעוד שעיקר מאמצי הסיוע מבחוץ הופנו למחוז שאנשי, המאמץ הסיני הופנה למחוזות חנאן ושאנדונג.
הגשמים חוזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1879, החלו לרדת גשמים כבדים, בעיקר באזורים מוכי הרעב, ובעקבות היבולים והקציר הנאה שנאסף כבר בסתיו מרבית הרעב היה מאחור. אולם, אזורים הרריים רביים דולדלו מאוכלוסייה בעקבות מוות מרעב, מחלות וכן מנדידה של אנשים חסרי כל לאזורים מיושבים יותר. אזרחים זרים תלו את האשם ברעב ובמספר המתים הגדול בחוסר הקדמה של סין וכן בשחיתות של שושלת צ'ינג. המסיונרים שפעלו בסין בתקופת הרעב סברו שפועלם סייע ליצירת אחווה בין הסינים לבין עולם הנצרות, וכן שהם סייעו לקרב ולהפיץ את הנצרות בסין[3].