השמורה המיוחדת אנקרנה
 | |||||||||||||||
| "צינגי" בשמורה המיוחדת אנקרנה | |||||||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||
| מידע כללי | |||||||||||||||
| סוג | שמורת טבע | ||||||||||||||
| תאריך הכרזה | 20 בפברואר 1956 | ||||||||||||||
| נתונים ומידות | |||||||||||||||
| שטח | 182 קמ"ר | ||||||||||||||
| מיקום | |||||||||||||||
| מדינה |
 מדגסקר | ||||||||||||||
| מיקום | צפון מדגסקר | ||||||||||||||
| קואורדינטות | 12°54′07″S 49°08′14″E / 12.902065°S 49.137094°E | ||||||||||||||
| האתר הרשמי | |||||||||||||||
השמורה המיוחדת אנקרנה (בצרפתית: Réserve spéciale d’Ankarana) היא אזור מוגן בצפון מדגסקר שהוקם ב-1956 על שטח של 182 קילומטרים רבועים. זוהי רמה קטנה, מכוסה חלקית בצמחייה, הבנויה מאבן גיר מאמצע תור היורה לפני כ-150 מיליון שנה. עם כמות גשמים שנתית ממוצעת של כ-2,000 מילימטרים, הסלעים הבסיסיים נסחפו כדי לייצר מערות ולהזין נהרות תת-קרקעיים – טופוגרפיה קרסטית. התבליט הטרשי והצמחייה הצפופה סייעו להגן על האזור מפני חדירת אדם.
הכניסה הדרומית של הפארק נמצאת במהאמסינה (Mahamasina) (בקומונה של טנאמבאו מריבוראהונה (אנ')) על הכביש הלאומי 6 (אנ'), כ-108 קילומטרים דרומית-מערבית לאנצירננה ו-29 קילומטרים צפונית-מזרחית לאמבילובה (אנ'). יש גם כמה מלונות שנמצאים בכניסה.
השמורה הוכרזה כאתר מורשת עולמית יחד עם עוד 5 אזורים מוגנים במדגסקר בשם "היערות היבשים של אנדרפנה" ב-16 בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.[1]
גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרמה משתפלת במתינות מזרחה, אך במערב היא מסתיימת בפתאומיות ב"חומה של אנקרנה", צוק תלול המשתרע לאורך 25 קילומטרים מצפון לדרום, ומתנשא לגובה של 280 מטרים. מדרום, מסת אבן הגיר מתפרקת לצריחים נפרדים המכונים מגדל קרסט. במרכז הרמה, פעילות סייסמית ועידנים של גשם סחפו את אבן הגיר ויצרו גאיות עמוקים וסרטים של משטח גירני (אנ'). במקומות בהם השכבות העליונות של אבן הגיר נסחפו לחלוטין, סלע הבסיס הקשה עבר חריתה לתעלות ורכסים המכונים במלגשית צינגי. האזור זרוע גושי סלעי בזלת ובזלת זרמה עמוק לתוך הקניונים שהתחתרו בתוך המסיב.
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנות ה-60, הצרפתי הגולה ז'אן דופלו (Jean Duflos, שאחרי נישואים שינה את שמו לז'אן רדופילאו) לקח על עצמו לבצע מחקר מעמיק במערכות המערות והנהרות התת-קרקעיים של המסיב, חלק גדול ממנו בעצמו או עם ספלאולוגים מבקרים. כ-100 קילומטרים של מערות מופו בתוך המסיב.[2] לה גרוט ד'אנדראפיב (La Grotte d'Andrafiabe), אחת המערות הנגישות ביותר, כוללת לפחות 8.035 קילומטרים של מעברים אופקיים. ואכן, המסיב מכיל את מערכות המערות הארוכות ביותר במדגסקר, וכנראה באפריקה כולה.[3]
בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משלחות שהחלו לקטלג לראשונה את בעלי החיים והצמחים של השמורה המיוחדת שנוצרה סביב מסיב אנקרנה בשנות ה-80 של המאה ה-20[2] מתוארות בסיפור המסע של ד"ר ג'יין וילסון-האוורת' (אנ'), "למורים של העולם האבוד" (Lemurs of the Lost World)[4] ובעיתונות המדעית.[5][6][7][8] התגליות כללו שרידי תת-מאובנים בלתי צפויים של למורים גדולים שנכחדו[9][10] ומינים ששרדו, אך לא תוארו בעבר של דגים עיוורים,[11] חסילונים[12] וחסרי חוליות אחרים.[13] כמה מחברי משלחת תרמו תמונות למדריך מבוא מאויר למדגסקר הכולל את מערות התנינים של אנקרנה.[14]
במהלך המשלחת של 1986, אספו פיל צ'פמן (Phil Chapman) וז'אן-אלי רנדריאמסי (Jean-Elie Randriamasy) רשימת עופות שנצפו בשמורה שכללה 65 מינים מ-32 משפחות המייצגות כמעט שליש מכל מיני העופות המקננים במדגסקר. הם גם ציינו היבט מעניין אחד של התנהגות. הם דיווחו שהייתה אסטרטגיה יוצאת דופן בה השתמשו רבים מציפורי השיר הקטנות אוכלות החרקים. מינים כמו חטפית גן עדן מלגשית (אנ'), Neomixis tenella (אנ'), Phyllastrephus zosterops (אנ') ו-Phyllastrephus madagascariensis (אנ'), בולבול מלגשי (אנ'), צופית סווימנגה והוונגות (Lepopterus madagascarinus ו-Xenopirostris polleni (אנ')) חיפשו טרף יחד בקבוצות מעורבות. בתוך כל להקה נראה כי מינים שונים מתמחים היכן וכיצד הם חיפשו את טרף החרקים שלהם. חלק מהמינים התרכזו בגזע ובענפי העצים, חלקם בענפים דקים, אחרים חיפשו מתחת לעלים. על ידי פעולה משותפת בדרך זו הם ככל הנראה הגדילו את יעילות חיפוש המזון מכיוון שכל מין יכול לתפוס טרף שנמלט של אחרים. הם גם היו בטוחים יותר מהתקפות על ידי טורפים, מכיוון שהקבוצה כולה יכולה הייתה לזהות סכנה מתקרבת בסבירות גבוהה יותר.[7]
שמורת אנקרנה היא מקלט חשוב לאוכלוסיות משמעותיות של הלמור המוכתר, למור סנפורד ומינים אחרים של יונקים.[6] הלמורים הבאים מתועדים גם מהאזור: למור ספורט צפוני (אנ'), למור עכברי רופוס, למור ננסי עב זנב (אנ'), למור פאנר, למור צמרי מזרחי, סיפאקה שחורה, איי איי ולמור במבוק מערבי.
בנוסף התגלו באנקרנה תת-מאובנים (אנ') של הלמורים הבאים: למור במבוק ענק, אינדרי, למורי עצלן, Mesopropithicus dolichobrachion ו-Palaeopropithicus cfingen הסוג Pachylemur (אנ') המגלדאפיס הענק וארכאולמור.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של השמורה המיוחדת אנקרנה (בצרפתית ובאנגלית)
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משותף לשמורה המיוחדת אנלמרנה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Andrefana Dry Forests
- ^ 1 2 Wilson, Jane, ed. (1987). "The Crocodile Caves of Ankarana : Expedition to Northern Madagascar, 1986". Cave Science. 14 (3): 107–119.
- ^ "World Cave List".
- ^ Wilson, Jane (2014). Lemurs of the Lost World: exploring the forests and Crocodile Caves of Madagascar. Impact, London. p. 216. ISBN 9781874687481.
- ^ Wilson, Jane M; et al. (1988). "Ankarana - a rediscovered nature reserve in northern Madagascar". Oryx. 22 (3): 163–171. doi:10.1017/S0030605300027794.
- ^ 1 2 Wilson, J.M.; et al. (1989). "Ecology and Conservation of the Crowned Lemur at Ankarana, N. Madagascar with notes on Sanford's Lemur, Other Sympatrics and Subfossil Lemurs". Folia Primatologica. 52 (1–2): 1–26. doi:10.1159/000156379. PMID 2807091.
- ^ 1 2 Fowler, S.V.; et al. (1989). "A survey and management proposals for a tropical deciduous forest reserve at Ankarana in northern Madagascar". Biological Conservation. 47 (4): 297–313. doi:10.1016/0006-3207(89)90072-4.
- ^ Stewart, Paul D. (1988). "Ankarana damaged". Oryx. 22 (4): 240–241. doi:10.1017/S0030605300022390.
- ^ Simons, E.L.; et al. (1990). "Discovery of new giant subfossil lemurs in the Ankarana Mountains of Northern Madagascar". Journal of Human Evolution. 19 (3): 311–319. doi:10.1016/0047-2484(90)90072-J.
- ^ Simons, E.L.; et al. (1992). "A new giant subfossil lemur, Babakotia, and the evolution of sloth lemurs". Folia Primatologica. 58 (4): 197–203. doi:10.1159/000156629.
- ^ Wilson, Jane M. (1996). "Conservation and ecology of a new blind fish, Glossogobius ankaranensis from the Ankarana Caves, Madagascar". Oryx. 30 (3): 218–221. doi:10.1017/S0030605300021669.
- ^ Gurney, A.R. (1984). "Freshwater shrimp genera Caridina and Parisia (Decopoda: Caridea: Atydae) of Madagascar with descriptions of new species". Journal of Natural History. 18: 567–590. doi:10.1080/00222938400770481.
- ^ José G. Palacios-Vargas & Jane Wilson (1990). "Troglobius coprophagus, a new genus and species of cave collembolan from Madagascar with notes on its ecology" (PDF). International Journal of Speleology. 19 (1–4): 67–73. doi:10.5038/1827-806X.19.1.6. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-07-23. נבדק ב-2011-07-24.
- ^ Bradt, Hilary, ed. (1988). Madagascar. Aston Publications, Bourne End, UK. p. 96. ISBN 0-946627-28-2.
 | |
|---|---|
|