הפארק הלאומי צימנמפצוצה
 | |||||||||||||||
| עצים מהמין Pachypodium geayi (אנ') | |||||||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||
| מידע כללי | |||||||||||||||
| סוג | פארק לאומי | ||||||||||||||
| תאריך הקמה | 1927 (כשמורה לאומית) | ||||||||||||||
| נתונים ומידות | |||||||||||||||
| שטח | 432 קמ"ר | ||||||||||||||
| מיקום | |||||||||||||||
| מדינה |
 מדגסקר | ||||||||||||||
| מיקום | דרום-מערב מדגסקר | ||||||||||||||
| קואורדינטות | 24°23′06″S 43°58′38″E / 24.384919°S 43.977329°E | ||||||||||||||
| האתר הרשמי | |||||||||||||||
הפארק הלאומי צימנמפצוצה (בצרפתית: Parc national de Tsimanampetsotsa או Parc national de Tsimanampesotse) הוא פארק לאומי המשתרע על שטח בן 432 קילומטרים רבועים[1] בחוף הדרום-מערבי של מדגסקר במחוז אצימו-אנדרפנה. הפארק נמצא 90 קילומטרים דרומית לטוליארה ו-950 קילומטרים דרומית לבירה אנטננריבו. כביש לאומי (RN) מספר 10 לפו קאפ (אנ') עובר בפארק ושדה התעופה הקרוב ביותר הוא בטוליארה. מקור שמו של הפארק הלאומי מאגם צימנמפצוצה (אנ') השוכן בפארק.
הפארק הוכרז כאתר מורשת עולמית יחד עם עוד 5 אזורים מוגנים במדגסקר בשם "היערות היבשים של אנדרפנה" ב-16 בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.[2]
היסטוריה וחשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק הלאומי צימנמפצוצה מקיף את המתלול המערבי ביותר של רמת מאהאפאלי (Mahafaly). הוא היה הוגדר כאזור מוגן לראשונה ב-1927 בשל החי והצומח האנדמיים שלו והפך לפארק לאומי ב-1966.[3] הוא נמצא בתוך היערות הקוצניים של מדגסקר (אנ') או "המדבר הקוצני" של דרום מדגסקר, אזור אקולוגי ייחודי עולמי.[4] זהו האזור עם הרמה הגבוהה ביותר של אנדמיות של צמחים במדגסקר, עם 48% מהסוגים ו-95% מהמינים אנדמיים[5] והוא רשום כאחד מ-200 האזורים האקולוגיים החשובים בעולם.[6] הצמחייה מאופיינת במיני עצים רבים קסרופיטיים ועמידים לבצורת ממשפחת החלבלוביים ומתת-משפחת ה-Didiereoideae (אנ'),[7] האנדמית לאזור צר בדרום-מערב מדגסקר. בנוסף למגוון צמחי יוצא דופן, הפארק הלאומי צימנמפצוצה הוא ביתם של שישה מינים של פרימטים המייצגים ארבע מתוך חמש המשפחות האנדמיות למדגסקר. כמה בעלי חיים אנדמיים, המוגבלים לדרום היבש של מדגסקר, חיים בפארק, כולל נמייה מפוספסת ענקית וצב קרינתי. הפארק הלאומי קרוי על שם אגם צימנמפצוצה (אנ') שבתוכו, אזור ביצה חשוב שנרשם כאזור ביצה של רמסר בעל חשיבות בינלאומית, שהוגדר ב-1998.[8] בשנות ה-30 של המאה ה-20 גילה אנרי פרייה דה לה באתי (Henri Perrier de la Bâthie) שרידים תת-מאובנים של מינים רבים ושונים, כולל צב ענק, תנינים ושברי קליפת ביצה של עופות הפיל. סקרים אחרונים מאשרים שהפארק הלאומי צימנמפצוצה עשיר במאובנים.[9]
ביולי 2018 הוקמה "צימנמפצוצה – נוזי וה אנדרוקה" (Tsimanampesotse – Nosy Ve Androka) כשמורה הביוספרית החמישית של מדגסקר. היא שייכת למערכת הביו-גאוגרפית הימית הבין-טרופית של דרום-מערב האוקיינוס ההודי וכוללת חמישה אזורים מלגשיים אקולוגיים גדולים: אזור אקולוגי יבשתי דרומי, אזור אקולוגי ימי של האגנים הדרומיים, אזור אקולוגי מימי של האגנים המערביים, אזור אקולוגי ימי של ערוץ מוזמביק והאזור אקולוגי ימי דרומי.[10] ליבת השמורה הביוספרית מורכבת מהפארק הלאומי צימנמפצוצה והפארק הלאומי נוזי וה אנדרוקה (אנ'), המנוהלים על ידי הפארקים הלאומיים של מדגסקר; ואזור מוגן אמורוני אונילהי (Amoron'i Onilahy) קטגוריה IV, המנוהל על ידי קהילות מקומיות.[11]
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האקלים חם ויבש וכמות המשקעים השנתית הממוצעת היא פחות מ-300 מילימטרים, מה שהופך את האזור ליבש ביותר במדינה. רוב המשקעים יורדים בין סוף דצמבר לפברואר והעונה היבשה ארוכה, עם משך ממוצע של תשעה עד אחד עשר חודשים. טמפרטורת החורף המינימלית היא בממוצע 15 מעלות צלזיוס עד 20 מעלות צלזיוס עם טמפרטורות מקסימליות העולה על 40 מעלות צלזיוס בשאר ימות השנה.[12]
נופים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לחלק את הפארק לארבעה נופים נפרדים, כדלקמן:
אגם צימנמפצוצה ואזור החוף הקשור אליו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגם צימנמפצוצה (אנ') הוא אגם רדוד יחסית של מים רוויי מינרליים, מים אלקליים ברמה בינונית עם ריכוזי מלח שמתקרבים לזה של מי ים. אין דגים החיים באגם, אך תועדו חסרי חוליות השייכים לארבע קבוצות טקסונומיות (סרטנאים, חלזונות, תולעים טבעתיות ו-חרקים).[13] ריכוזי זרחה גבוהים, שמקורם בסחיפה, נחשבים כגורם העיקרי המגביל את מגוון החי הימי.[13]
האגם נמצא באגן רדוד והאזור המכוסה במים מצטמצם באופן דרמטי בעונה היבשה, וכתוצאה מכך נחשפים מישורי מלח נרחבים. צמחים עמידים למליחות דוגמת מין הסליקורניה Salicornia pachystachya, המין Arthrocnemum pachystachyum או מין השרך Acrostichum aureum (אנ') עוברים אל המישורים עם ירידת מפלס המים. ניתן למצוא את המין הקזוארינה קזוארינה שבטבטית (אנ') בחורשות קטנות לאורך החוף המזרחי[13] וכן רצועה צרה של עצי Salvadora angustifolia ממשפחת הסלוודוריים.[14]
קצה רמת מהאפלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מזרחה מאגן האגם, למרגלות רמת מהאפלי, נמצא האזור השני; יער יבש על קרקעות חוליות[7] שמקורן במרבצי חול שמקורם בתקופתנו וברביעון.[13] הצמחייה מורכבת ברובה מעצים נמוכים, שיחים ושטחים פתוחים נטולי צמחייה. חלק מהמים התת-קרקעיים מתנקזים מתחת לרמת מהפאלי, ומגיעים אל פני השטח למרגלות הרמה במערות או כמעיינות. אזורים אלה של מקורות מים ארעיים או קבועים תומכים בעצי פרי גדולים יותר (למשל פיקוס פוליטה, תמרהינדי, Salvadoria angustifolia),[7] מוסיפים מאוד למגוון הביולוגי של האזור ונמצאים בדרך כלל ליד הגבול של האזור השלישי, רמת מהאפלי.[7]
רמת מהאפלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמת מהפאלי מורכבת מאבן גיר שלישונית, עם קרקעות דקיקות וגירניות.[7] הצמחייה בנויה מסבך שיחים פתוחים קסרופיטיים, בעיקר ממשפחות החלבלוביים, Didiereaceae, חלמיתיים וקטניות. באזור זה בולטים העצים Euphorbia stenoclada (אנ') ו-Moringa drouhardii (אנ'). אזור הרמה הוא תצורה צרה יחסית, שכיוונה צפון–דרום, ונמצאת בין שולי האגם ל"אזור המזרחי". ניתן למצוא כאן "בולענים" רבים שקרסו, והם מספקים בית גידול לצמחים ובעלי חיים המסתמכים על מינימום מים ארעיים. לצוקי אבן הגיר משויכים כמה מיני בעלי חיים אנדמיים, כולל נמייה מפוספסת ענקית, דג עיוור השוכן במערה (Typhleotris madagascariensis (אנ')) ומינים בעלי תפוצה מוגבלת כגון השממית הלילית (Ebenavia maintimainty (אנ')) והחומט (Mabuya vezo).[4]
האזור המזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור הרביעי והמזרחי ביותר שבו אבן הגיר של הרמה מפנה את מקומה לאזור של קרקעות חרסית אדומה. הקרקעות הן מכילות ברזל[7] ותורמות יותר לצמיחת צמחים. כאן הצמחייה היא יער יבש או שיחים קוצניים עם משפחות הצמחים הדומיננטיות Didiereaceae, חלבלוביים ו-בושמיים (אנ'). המין Didieria madagascariensis הוא חבר בולט ביערות המצויים בנוף זה[4] ובאזור זה ניתן לצפות בכמה עצי באובב יוצא דופן מהמין Adansonia rubrostipa (אנ') ופרטים גדולים של המין Pachypodium geayi (אנ').
ביקור בפארק הלאומי צימנמפצוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פארק צימנמפצוצה נמצא במרחק של כשעתיים נסיעה מאנאקאו (Anakao), דרך מסלול חולי שעדיף לנסוע בו ברכב 4X4. האזור נוטה להיות חם ויבש, ולעיתים יכולים להיות יתושים או חרקים נושכים אחרים. ישנם שני אתרי קמפינג ומוצעים מספר סיורים בעלי משך ותחומי עניין שונים.
מסלולי הליכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם מספר מסלולי הליכה המתחילים מאתר הקמפינג ומאזור החניה ליד הקצה הצפוני של האגם בצד המזרחי: • מסלול מעגלי ציאמאסו (Tsiamaso), הכולל את מערת מיטוהו שבה חיים הדגים העיוורים האנדמיים שלה, ((Typhleotris madagascariensis (אנ'))) • מסלול מעגלי אנדקה (Andaka), העוקב אחר חופו של האגם כדי לצפות בציפורים • מסלול מעגלי אמנדה (Emande), לביקור בקברים ובכמה נופים נפלאים • מסלול מעגלי אנדלאמאיקה (Andalamaike), לטיול בוטני בין נופים צחיחים ויער קוצני.[3] יש גם חניון, בערך באמצע הדרך בצד המזרחי של האגם עם ביתן לצל. מכאן, הליכה קצרה מערבה אל האגם לצפייה בציפורים. ממזרח, הליכה קצרה אך תלולה של כ-200 מטר לשיא רמת מהפאלי. נדרש קצת טיפוס על סלעים, אבל הפיצוי הוא נופים מרהיבים על פני האגם.[3]
מאפיינים ייחודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערת מיטוהו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערת מיטוהו שוכנת בקצה שביל הטבע מאחד משני אתרי הקמפינג. זהו אתר קדוש בו חיים על פי האמונות המקומיות של האנטמבהוקה, אנשים בלתי נראים. באגם איתן בתוך מערכת מערות הגיר חי מין של דגים עיוורים (Typhleotris madagascariensis (אנ')) הניזונים משרימפס. ישנה גם מושבה של מין הסנוניות כוכית מפוספסת (אנ') המקננות בפתח המערה.[3] בנוסף למינים הידועים יותר הללו, יש את רב-הרגליים הענק של מערת מיטוהו (Zoosphaerium mitoho) האנדמי ליערות הקוצניים היבשים של הפארק הלאומי צימנמפצוצה.
מערת מיטוהו היא גם מיקום מאובנים משמעותי. בשנות ה-30 של המאה ה-20 מצא אנרי פרייה דה לה באתי שרידים של תת-מאבנים של צב ענק ותנינים ושברי קליפת ביצה של עופות הפיל ושל למור ענק (Megaladapis edwardsi).[9]
עצי באובב עתיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לקשר את מסלול ההליכה לביקור במערת מיטוהו שעובר על פני מספר עצי באובב ענק עתיקים מהמין Adansonia rubrostipa (אנ'). עץ נמוך וגוץ (בגובה 4 עד 5 מטרים) עם גזע רחב, כמה כאן בני מאות שנים. שניים מהם נחקרו באמצעות תיארוך פחמן-14.[15] אחד שנקרא "סבתא" מורכב מ-3 גזעים מאוחדים בגילאים שונים, כאשר החלק העתיק ביותר של העץ מוערך ב-1,600 שנה. השני, "באובב פוליגמי", בעל שישה גזעים מאוחדים, והוא מוערך כבן 1,000 שנה. מסלול זה עובר גם דרך היער הקוצני, כאשר רבים ממיני הצמחים האנדמיים נמצאים רק בחלק זה של מדגסקר.
בולען הפיקוס הבנגלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשיכים על פני הבאובבים, המסלול מוביל לאתר עץ הפיקוס הבנגלי. זהו בולען אנכי קלאסי, בהיקף של כ-25 מטרים הנובע מקריסה של מערה. כ-10 עד 12 מטרים מתחת לשפת הבולען נמצאת בריכה ובקצה הבולען צומח, כשהשורשים מגיעים למטה אל המים, עץ פיקוס בנגלי גדול. כמו כן נמצאו כאן מאובנים, המציגים חתך של החי הנכחד הידוע שנמצא באזור.[9]
בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יונקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק הלאומי צימנמפצוצה הוא המקום המתועד היחיד עבור נמייה מפוספסת ענקית שנמצאת בסכנת הכחדה,[16] שתוארה לראשונה למדע ב-1986.[4] חמישה מינים של למורים נמצאים כאן – למור ספורט לבן רגל (אנ') (Lepilemur leucopus) ולמור עכברי אפור-אדמדם (אנ') (Microcebus griseorufus) הם אנדמיים ביערות הקוצניים של חלק זה של מדגסקר.[4] יונקים כמעט אנדמיים כוללים את הטנרק גדול-אוזן, ואת הטנרק הקיפודי הקטן.
| הזמן בו ניתן לצפות | מין |
|---|---|
| ביום | |
| בלילה |
עופות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ידועים לפחות 88 מיני עופות מהפארק, מתוכם שלושים וחמישה אנדמיים למדגסקר.[17] המינים המשויכים לאגם כוללים את מין החופמי חופמי מדגסקרי (אנ') הרשום על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) כמין פגיע ואת מין הטבלן טבלן מדגסקרי קטן (אנ') (Tachybaptus pelzelnii) בסכנת הכחדה.[18] פלמינגו זוטר פוקד את האגם וזהו אזור רבייה חשוב לפלמינגו מצוי.
מספר מינים אנדמיים נמצאים באזורי היער הקוצני, כולל 4 מינים של הסוג קואה (אנ') [קואה ענקית (Coua gigas), קואה אדומת-כיפה (Coua ruficeps) קואה אצנית (Coua cursor) וקואה ורו (Coua verreauxi)]. כמה מהעופות האנדמיים האחרים שנצפו בפארק הן: נץ מדגסקרי (אנ') (Accipiter madagascariensis), תוכי ואסא גדול (אנ') (Coracopsis vasa), מיני הוונגים ניוטוניה של ארצ'בולד (אנ') (Newtonia archboldi), ונגה של לאפרסניי (אנ') (Xenopirostris xenopirostris), וונגה חרמשית (אנ') (Pallialculed Vanganis); Thamnornis chloropetoides (אנ'), מין הצוקית Monticola imerina (אנ') ו-Ploceus sakalava (אנ').
זוחלים ודו-חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
_Tsimanampetsotsa.jpg)
אמנם האזור יבש, אבל יש כאן כמה דו-חיים וכמעט 40 מינים של זוחלים.[1] זוחלים אנדמיים לאזור האקולוגי כוללים את מיני זיקיות המזלג (Furcifer belalandaensis (אנ') ו-Furcifer antimena (אנ')). ניתן למצוא את Pyxis arachnoides (אנ'), ואת צב קרינתי באזור יחד עם חנק דומריל מלגשי וכמה איגואנות שוכני סלע כמו Oplurus Saxicola (אנ') ו-Oplurus fierinensis (אנ'), השממית הפעילה ביום Phelsuma breviceps (אנ'), והשממיות הליליות Ebenavia maintimainty (אנ') ו-Matoatoa brevipes (אנ') והנחש Liophidium chabaudi.[4]
צמחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאזור עם הרמה הגבוהה ביותר של אנדמיות של צמחים במדגסקר, עם 48% מהסוגים ו-95% מהמינים אנדמיים,[5] הצמחים הווסקולריים כאן מגוונים וייחודיים. ישנם מינים רבים של עצים קסרופיטיים (עמידים לבצורת) ממשפחת החלבלוביים, כגון Euphorbia stenoclada (אנ'). נפוצים כאן כמה חברים אנדמיים באזור צר מתת-משפחת ה-Didiereoideae (אנ'), כולל Didierea madagascariensis (אנ') (המכונה "עץ התמנון") ו-Alluaudia comosa (אנ') (מכונה "עץ המצפן"). התיעוד הבוטני של האזור שיהפוך לפארק הלאומי צימנמפצוצה התחיל עם אוספים של פרייה דה לה באתי (Perrier de la Bâthie) בשנת 1910. בוטנאים רבים ביקרו באתר ויותר מ-200 מינים של צמחים וסקולריים מ-70 משפחות מתועדים כאן. 11 מינים נדירים מוכרים רק מפארק צימנמפצוצה או מסביבתו, ועוד שבעה מינים נדירים שנמצאו כאן מוכרים מחמישה או פחות אתרים.[25]
הטבלה הבאה מפרטת את המינים המוכרים רק מהפארק הלאומי צימנמפצוצה ואזורים סמוכים:
| משפחה | מין |
|---|---|
| קוציציים | Achyrocalyx gossypinus |
| קוציציים | Anisotes divaricatus |
| קוציציים | Ecbolium humbertii |
| קוציציים | Hypoestes cinerascens |
| הרדופיים | Secamone pedicellaris |
| מורכבים | Helichrysum mahafaly |
| Didiereaceae | Alluaudia montagnacii |
| קטניות | Delonix edulis |
| אזדרכתיים | Calodecaryia pauciflora |
| תותיים | Ficus humbertii |
| Talinaceae | Talinella microphylla |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Nationalpark Tsimanampetsotsa". 18 בדצמבר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Andrefana Dry Forests
- ^ 1 2 3 4 "Tsimanampetsotsa National Park". Madagascar Travel Guide.
- ^ 1 2 3 4 5 6 "Madagascar spiny thickets | Ecoregions | WWF".
- ^ 1 2 Elmqvist T, Pyyko ̈nen M, Tengo ̈M, Rakotondrasoa F, Rabakonandrianina E, et al (2007) Patterns of Loss and Regeneration of Tropical DryForest in Madagascar: The Social Institutional Context. PLoS ONE 2(5): e402. doi:10.1371
- ^ Olson DM, Dinerstein E (2002), The Global 200: Priority ecoregions for globalconservation. Annals of the Missouri Botanical Garden 89: 199–224.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Ratovonamana, R. Y., Rajeriarison, C., Roger, E. & Ganzhorn, J. U. 2011. Phenology of different vegetation types in Tsimanampetsotsa National Park, south-western Madagascar. Malagasy Nature, 5: 14-38
- ^ "Madagascar's fifth Ramsar site | Ramsar".
- ^ 1 2 3 Rosenbergera, A.L, et al Giant subfossil lemur graveyard discovered, submerged, in Madagascar. Journal of Human Evolution Volume 81, April 2015, Pages 83-87
- ^ "Tsimanampesotse – Nosy Ve Androka Biosphere Reserve, Madagascar". 20 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Tsimanampesotse Biosphere Reserve (Nosy Ve Androka) - a conservation learning site for sust".
- ^ Masika sipa (18 בדצמבר 2006). "National Park Tsimanampetsotsa". Mada Magazine.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 ean Robertin, Rasoloariniaina. (2017). Physico-chemical water characteristics and aquatic macroinvertebrates of Lake Tsimanampesotse, south-western Madagascar. African Journal of Aquatic Science. 42. 191-199. 10.2989/16085914.2017.1357532.
- ^ LaFleur, Marni. (2012). Ecology of Lemur catta at the Tsimanampetsotsa National Park, Madagascar: Implications for female dominance and the evolution of lemur traits
- ^ Patrut, Adrian; von Reden, Karl F.; Danthu, Pascal; Leong Pock-Tsy, Jean-Michel; Patrut, Roxana T.; Lowy, Daniel A. (2015). "Searching for the Oldest Baobab of Madagascar: Radiocarbon Investigation of Large Adansonia rubrostipa Trees". PLOS ONE. 10 (3): e0121170. Bibcode:2015PLoSO..1021170P. doi:10.1371/journal.pone.0121170. PMC 4373780. PMID 25806967.
- ^ Grandidier’s Vontsira
- ^ BirdLife International (2019): Important Bird Areas factsheet: Tsimanampetsotsa National Park and extension.
- ^ Madagascar Grebe
 | |
|---|---|
|