התזמורת הפילהרמונית של אוסלו

התזמורת הפילהרמונית של אוסלו
Oslo-Filharmonien
תאריך ייסוד	1919
מייסד	אדוורד גריג; יוהאן סוונדסן;
מדינה	נורווגיה
מיקום	אוסלו, נורווגיה
אולם קונצרטים	אולם הקונצרטים של אוסלו
מנצח	טרם נבחר
פרסים	פרס שפלמן לתקליט השנה; פרס שפלמן למוזיקה עכשווית; פרס הספרות ע"ש פר גינט; פרס שפלמן למוזיקה קלאסית; פרס שפלמן לאלבום המקהלה של השנה; פרס שפלמן לאלבום הקלאסי של השנה; פרס כבוד של חבר המושבעים של פרס שפלמן;
	ofo.no

התזמורת הפילהרמונית של אוסלו (בנורווגית: Oslo-Filharmonien) היא תזמורת סימפונית נורווגית היושבת בבירת נורווגיה, אוסלו.

שורשיה של התזמורת נעוצים באגודה הפילהרמונית שנוסדה ב-1847 ובאגודה המוזיקלית של כריסטיאניה (שמה הקודם של אוסלו), שאותה ייסד בין השאר אדוורד גריג ב-1871. היא הוקמה במתכונתה הנוכחית בשנת 1919.

מאז 1977, משכן הקבע של התזמורת הוא באולם הקונצרטים של אוסלו. התזמורת מקיימת בממוצע שישים עד שבעים קונצרטים סימפוניים מדי שנה, מרביתם משודרים ברחבי המדינה ברדיו.

בשנת 1934 החלה התזמורת הפילהרמונית של אוסלו לשתף פעולה באופן הדוק עם תאגיד השידור הנורווגי.

היסטוריה

שורשיה של התזמורת הפילהרמונית של אוסלו נטועים בשנת 1871, אז ייסדו אדוורד גריג ויוהאן סוונדסן את "האגודה המוזיקלית של כריסטיאניה", שהייתה ממשיכת דרכה של "החברה הפילהרמונית".

בהמשך, התזמורת נוהלה על ידי מנצחים כגון אולה אולסן, יוהאן סלמר, איוור הולטר ואוטו וינטר-היילם. תחת הולטר, התזמורת מוזגה עם "תזמורת תיאטרון כריסטיאניה", שהייתה על סף צמצומים. הולטר הציע להקים תזמורת עירונית שתוכל לנגן בחגיגות עירוניות, קונצרטים ובתיאטרון, וכתוצאה מכך, החל משנת 1889, התזמורת זכתה לתמיכה מוניציפלית.

בשנת 1899 נפתח התיאטרון הלאומי של אוסלו, שנועד להציג הן מחזות והן אופרות. שם התרחבה התזמורת ל-44 נגנים, ונוהלה על ידי יוהאן הלוורסן. התזמורת שירתה את התיאטרון הלאומי בשני תפקידים: מתן מוזיקה לתיאטרון החדש, וקונצרטים סימפוניים עבור החברה המוזיקלית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, התשוקה למוזיקה סימפונית גדלה, במקביל לאינפלציה, מה שהוביל לסכסוך בין התזמורת לתיאטרון הלאומי ולקריסה זמנית של קונצרטי האגודה המוזיקלית. לפיכך, ב-1919 אורגנה התזמורת מחדש בתור "תזמורת החברה הפילהרמונית", ביוזמה ובמימון של בעלי מניות פרטיים.

העונה הראשונה של "תזמורת החברה הפילהרמונית" התחלקה בין שלושה מנצחים: יוהאן הלבוורסן, גאורג שנאפויגט ואיגנץ נוימארק. הקונצרט הראשון נערך באולם סטורה סאל ב-27 בספטמבר 1919, עם 59 נגנים על הבמה ובניצוחו של גאורג שנאפויגט. הרפרטואר כלל יצירות של ריקארד נורדראק, יוהאן סוונדסן, כריסטיאן סינדינג ואדוורד גריג (הקונצ'רטו לפסנתר בלה מינור).

בין אמני האורח בעונה הראשונה נמנו המנצח ארתור ניקיש, הפסנתרנים יוג'ין ד'אלברט, אדווין פישר, וילהלם קמפף, איגנץ פרידמן וארתור שנאבל, והכנרים ברוניסלב הוברמן וקארל פלש. בין ספטמבר 1919 למאי 1920 קיימה התזמורת 135 קונצרטים פומביים, שרובם היו מלאים.

העשורים הבאים אופיינו בבעיות כלכליות שונות, שהובילו להתפטרות של 15 נגנים בעונה אחת. למרות זאת, התזמורת המשיכה למשוך אליה מוזיקאים ומנצחים בולטים, ביניהם ריצ'רד בורגין, מקס רוסטל, ארנסט גלאזר ורוברט סואטנס (עבורו נכתב הקונצ'רטו השני לכינור של סרגיי פרוקופייב), ואחרים שגורשו מגרמניה על ידי המשטר הנאצי – איגור סטרווינסקי, פריץ בוש, אריך קלייבר וברונו ולטר.

שידור הרדיו הנורווגי הראשון החל באפריל 1923, וזמן קצר לאחר מכן שודר קונצרט הרדיו הראשון עם התזמורת הפילהרמונית של אוסלו. משנת 1925 נחתם חוזה בין התזמורת לבין תאגיד השידור הנורווגי (NRK), שהבטיח שידורים חיים שבועיים של קונצרטים. חוזה זה הציל את התזמורת מפשיטת רגל בשנות ה-30.

איזאיי דוברובן הצטרף לתזמורת ב-1927; כאשר עזב ב-1931, תפקיד המנצח הראשי חולק בין שני נורווגים: אוֹד גרינר הגה ואולאף קילאנד. לאחר 1933, קילאנד הפך למנצח הראשי היחיד עד 1945.

ב-1953, אוסלו אירחה את פסטיבל ISCM, שהביא עמו קשרים בינלאומיים נוספים והכרות עם רפרטואר חדש, שמדינות סקנדינביה רבות נמנעו ממנו במהלך מלחמות העולם. ההופעה הראשונה של התזמורת הפילהרמונית של אוסלו מחוץ לסקנדינביה התקיימה ב-1962. מאז, התזמורת זוכה לשבחים בינלאומיים רבים.

ב-1979 שינתה התזמורת את שמה באופן רשמי לתזמורת הפילהרמונית של אוסלו. ב-1996, חוק של הפרלמנט הנורווגי הפך את התזמורת לקרן עצמאית.

למרות שהתזמורת שמרה על סטנדרטים גבוהים של איכות מאז הקמתה ותחת מנהלים מוזיקליים ידועים שונים, רבים רואים כי קפיצת המדרגה הגדולה ביותר שלה התרחשה במהלך כהונתו של מאריס יאנסונס מ-1979 עד 2002. בתקופה זו הקליטה התזמורת את הסימפוניות של צ'ייקובסקי ויצאה לסיבובי הופעות בינלאומיים. התזמורת הפילהרמונית של אוסלו ויאנסונס זכו לשבחים בינלאומיים על סדרת צ'ייקובסקי וסדרת הקלטות מצליחה מאוד עבור EMI.

בספטמבר 1994 הוזמנה התזמורת יחד עם המוזיקאי הישראלי יאיר דלאל להשתתף בטקס הענקת פרסי נובל לשלום ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת, שם דלאל והתזמורת ביצעו את השיר "זמן אל-סלאם"^[1] בביצוע מיוחד אליו חברו הזמר ירון סופר, המנצח זובין מהטה וארבע מקהלות ילדים: מקהלת מורן מישראל, מקהלת הילדים של בית חנינא, מקהלת ילדים פלסטינית ומקהלת ילדים נורווגית.

מנהלים מוזיקליים נוספים אחרי יאנסונס היו אנדרה פרווין (2002 - 2006) ויוקה-פקה סאראסטה (2006 - 2013). סראסטה נושא כיום בתואר מנצח כבוד של התזמורת.

בפברואר 2011 הודיעה התזמורת על מינויו של וסילי פטרנקו למנצח הראשי הבא שלה, החל מעונת 2013 - 2014, עם חוזה ראשוני ל-4 שנים. פטרנקו סיים את תפקידו כמנצח ראשי בתום עונת 2019 - 2020.

במאי 2018 ניצח קלאוס מקלה על התזמורת כמנצח אורח לראשונה. בהתבסס על הופעה זו, באוקטובר 2018 הודיעה התזמורת על מינויו של מקלה למנצח הראשי הבא שלה, החל מעונת 2020–2021, עם חוזה ראשוני ל-3 עונות. כהונתו של מקלה צפויה להסתיים בתום עונת 2025–2026, לאחר שבמקור תוכננה להסתיים עונה מאוחר יותר.

הקלטות נוספות של התזמורת כוללות סדרת הקלטות של יצירות ברטוק עבור סימאקס, שהושלמה בשנת 2000. התזמורת זכתה בפרסי הקלטה שונים, כולל "Grand Prix du Disque", "Diapason d'Or" ופרס המוזיקה הקלאסית הגרמני. התזמורת ומקלה הקליטו סט מלא של הסימפוניות של סיבליוס עבור דקה רקורדס.