לדלג לתוכן

אנדרה פרווין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדרה פרווין
André Previn
אנדרה פרווין, 2012
אנדרה פרווין, 2012
לידה 6 באפריל 1929
ברלין, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בפברואר 2019 (בגיל 89)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Andreas Ludwig Priwin עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות גרמניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה תיכון בוורלי הילס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1943 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז, אופרה, מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, גרמנית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Contemporary Records, דויטשה גרמופון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • בטי בנט (19521957)
  • דורי פרווין (7 בנובמבר 195927 ביולי 1970)
  • מיה פארו (19701979)
  • הת'ר סנדון (19822002)
  • אן-סופי מוטר (20022006) עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים Lark Previn, Daisy Previn, סון-יי פרווין, Fletcher Previn, Matthew Previn, Sascha Previn, Alicia Previn, בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 10 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר מפקד במסדר האימפריה הבריטית (1996)
  • פרס מרכז קנדי (1998)
  • פרס אוסקר לפסקול המעובד הטוב ביותר (5 באפריל 1965)
  • עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (2012)
  • פרס גרמי לאלבום הג'אז האינסטרומנטלי הטוב ביותר (1961)
  • פרס גרמי לאלבום הג'אז האינסטרומנטלי הטוב ביותר (1962)
  • פרס גראמי לפסקול או הקלטה הטוב יותר של הרכב סרט או טלוויזיה (1959)
  • פרס אוסקר לפסקול המעובד הטוב ביותר (13 באפריל 1964)
  • פרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר (1959)
  • עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר
  • פרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר (1960)
  • פרס גראמי למפעל חיים (2010)
  • פרס גרמופון למפעל חיים (2008)
  • פרס גלן גולד (2005)
  • פרס גראמי לפסקול או הקלטה הטוב יותר של הרכב סרט או טלוויזיה (1960) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנדרה פרווין (André Previn;‏ 6 באפריל 1929[1]28 בפברואר 2019) היה פסנתרן, מנצח ומלחין יהודי-אמריקאי יליד גרמניה.

תולדות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרה פרווין נולד בשם אנדריאס לודוויג פריווין למשפחה יהודית בברלין. אחיו היה הבמאי סטיב פרווין. הוא היגר עם משפחתו לארצות הברית ב-1938, כדי להימלט מגרמניה הנאצית, וקיבל אזרחות אמריקאית בשנת 1943.

פרווין גדל בלוס אנג'לס, והתפרסם בכתיבת מוזיקה לסרטים בהוליווד משנת 1948 ואילך. הוא עיבד וניצח על המוזיקה לסרטים כמו "בהלה בצוק השחור" (1955), "ז'יז'י" (1958), "פורגי ובס" (1959), "נדנדה בשניים" (1962) ו"גבירתי הנאווה" (1964), שעל כל אחד מהם זכה בפרס אוסקר. במשך שנים היה חבר ביחידה המפורסמת למוזיקה של ארתור פריד במטרו גולדווין מאייר.

בשנת 1967 התמנה למנצח התזמורת הסימפונית של יוסטון ובשנה שלאחריה הוסיף את התזמורת הסימפונית של לונדון לרשימת משרותיו. בשנים הבאות כיהן בזמנים שונים כמנצח התזמורת הסימפונית של פיטסבורג, התזמורת הפילהרמונית המלכותית והתזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס. חיבר מוזיקה לסרטים ולמחזות מוזיקליים ויצירות אחרות, בהן קונצ'רטו לצ'לו וקונצ'רטו לגיטרה.

במהלך שנות ה-50 וכן בשנים מאוחרות יותר, יצא למסעות קונצרטים וערך הקלטות כפסנתרן ג'אז. הוא עבד עם שלי מאן ובני קרטר. אלבום שירים מתוך "גבירתי הנאווה" שהקליט עם מאן (1966) היה רב-מכר.

בשנים הבאות התרכז בהלחנת מוזיקה קלאסית. הוא עבד עם טום סטופארד על "כל ילד טוב ראוי לחסד", מחזה בעל תוכן מוזיקלי נכבד, שעלה לראשונה בלונדון בשנת 1977, עם התזמורת הסימפונית של לונדון בניצוח פרווין. האופרה הראשונה שלו "חשמלית ושמה תשוקה", הועלתה בהצגת בכורה באופרה של סן פרנסיסקו בשנת 1998. שאר יצירותיו הקלאסיות הרבות כוללות מוזיקה קאמרית, ווקאלית ותזמורתית.

פרווין התחתן חמש פעמים, לדורי פרווין, למיה פארו, לבטי בנט ולהיתר שדון. בשנת 2002 נשא לאישה את הכנרת הגרמנייה הנודעת אן-סופי מוטר. הוא כתב למענה קונצ'רטו לכינור.

נפטר ב-28 בפברואר 2019.

פרסים ואותות הוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה לסרטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרווין כתב מוזיקה ליותר מ-50 סרטים, בהם:

פרווין היה מועמד 13 פעמים לפרס אוסקר, מתוכן זכה בארבעה:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדרה פרווין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פרווין עצמו לא היה בטוח בשנת הולדתו, כיוון שתעודת הלידה שלו אבדה כשהיגר לארצות הברית.


הקודם:
קרלו מריה ג'וליני
מנהלים מוזיקליים, התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס הבא:
אסה-פקה סאלונן
הקודם:
ולטר ולר
מנצחים ראשיים, התזמורת הפילהרמונית המלכותית הבא:
ולדימיר אשכנזי
הקודם:
מאריס יאנסונס
מנהלים מוזיקליים, התזמורת הפילהרמונית של אוסלו הבא:
יוקה-פקה סאראסטה
הקודם:
ג'ון ברבירולי
מנהלים מוזיקליים, התזמורת הסימפונית של יוסטון הבא:
לורנס פוסטר
הקודם:
אישטוון קרטס
מנצחים ראשיים, התזמורת הסימפונית של לונדון הבא:
קלאודיו אבאדו
הקודם:
ויליאם שטיינברג
מנהלים מוזיקליים, תזמורת פיטסברג הבא:
לורין מאזל