אנדרה פרווין
.jpg) | |
| אנדרה פרווין, 2012 | |
| לידה |
6 באפריל 1929 ברלין, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| פטירה |
28 בפברואר 2019 (בגיל 89) מנהטן, ארצות הברית |
| מוקד פעילות |
גרמניה, ארצות הברית |
| שנות הפעילות | 1943 - 28 בפברואר 2019 (כ־76 שנים) |
| מקום לימודים |
תיכון בוורלי הילס |
| עיסוק |
מנצח, פזמונאי, מוזיקאי ג'אז, מלחין, פסנתרן, מלחין של מוזיקה לסרטים, מעבד מוזיקלי, אמן הקלטה |
| סוגה |
ג'אז, אופרה, מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| חברת תקליטים |
Contemporary Records, דויטשה גרמופון |
| בן או בת זוג |
מיה פארו (1970, 1970–1979) אן-סופי מוטר (2002–2006) דורי פרווין (7 בנובמבר 1959–27 ביולי 1970) בטי בנט (1952–1957) הת'ר סנדון (1982–2002) דורי פרווין (הווה) |
| צאצאים |
סון-יי פרווין, Matthew Previn, Sascha Previn, Fletcher Previn, Daisy Previn, Lark Previn |
| מספר צאצאים |
9 |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
אנדרה פרווין (André Previn; 6 באפריל 1929[1] - 28 בפברואר 2019) היה פסנתרן, מנצח ומלחין יהודי-אמריקאי יליד גרמניה.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרה פרווין נולד בשם אנדריאס לודוויג פריווין למשפחה יהודית בברלין. אחיו היה הבמאי סטיב פרווין. הוא היגר עם משפחתו לארצות הברית ב-1938, כדי להימלט מגרמניה הנאצית, וקיבל אזרחות אמריקאית בשנת 1943.
פרווין גדל בלוס אנג'לס, והתפרסם בכתיבת מוזיקה לסרטים בהוליווד משנת 1948 ואילך. הוא עיבד וניצח על המוזיקה לסרטים כמו "ז'יז'י" (1958), "פורגי ובס" (1959), "נדנדה בשניים" (1962) ו"גבירתי הנאווה" (1964), שעל כל אחד מהם זכה בפרס אוסקר. במשך שנים היה חבר ביחידה המפורסמת למוזיקה של ארתור פריד במטרו גולדווין מאייר.
בשנת 1967 התמנה למנצח התזמורת הסימפונית של יוסטון ובשנה שלאחריה הוסיף את התזמורת הסימפונית של לונדון לרשימת משרותיו. בשנים הבאות כיהן בזמנים שונים כמנצח התזמורת הסימפונית של פיטסבורג, התזמורת הפילהרמונית המלכותית והתזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס. חיבר מוזיקה לסרטים ולמחזות מוזיקליים ויצירות אחרות, בהן קונצ'רטו לצ'לו וקונצ'רטו לגיטרה.
במהלך שנות ה-50 וכן בשנים מאוחרות יותר, יצא למסעות קונצרטים וערך הקלטות כפסנתרן ג'אז. הוא עבד עם שלי מאן ובני קרטר. אלבום שירים מתוך "גבירתי הנאווה" שהקליט עם מאן (1966) היה רב-מכר.
בשנים הבאות התרכז בהלחנת מוזיקה קלאסית. הוא עבד עם טום סטופארד על "כל ילד טוב ראוי לחסד", מחזה בעל תוכן מוזיקלי נכבד, שעלה לראשונה בלונדון בשנת 1977, עם התזמורת הסימפונית של לונדון בניצוח פרווין. האופרה הראשונה שלו "חשמלית ושמה תשוקה", הועלתה בהצגת בכורה באופרה של סן פרנסיסקו בשנת 1998. שאר יצירותיו הקלאסיות הרבות כוללות מוזיקה קאמרית, ווקאלית ותזמורתית.
פרווין התחתן חמש פעמים, לדורי פרווין, למיה פארו, לבטי בנט ולהיתר שדון. בשנת 2002 נשא לאישה את הכנרת הגרמנייה הנודעת אן-סופי מוטר. הוא כתב למענה קונצ'רטו לכינור.
נפטר ב-28 בפברואר 2019.
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אות הכבוד של מרכז קנדי הוענק לו בשנת 1998 כהוקרה על תרומותיו למוזיקה הקלאסית ולאופרה בארצות הברית.
- תואר אביר כבוד של האימפריה הבריטית, אם כי לא היה זכאי לשאת בתואר "סר", כיוון שלא היה נתין בריטי.
- בשנת 2005 הוענק לו פרס גלן גולד, לאות הוקרה על הישגיו.
- פרס גראמי על ביצוע מצטיין של מוזיקה קאמרית: אנדרה פרווין וגיל שחם על "תמונות אמריקאיות" (יצירות משל אהרן קופלנד, פרווין, סמיואל בארבר, ג'ורג' גרשווין) (1999)
מוזיקה לסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרווין כתב מוזיקה ליותר מ-50 סרטים, בהם:
- שלוש מילים קטנות (1950) Three Little Words
- נשקיני, קייט, (1953) Kiss Me, Kate
- יום קשה בבלק רוק (1954) Bad Day at Black Rock
- מזג האוויר יפה בקביעות (1955) It's Always Fair Weather
- גרבי משי (1957) Silk Stockings
- אלמר גאנטרי (1960) Elmer Gantry
- פעמונים מצלצלים (1960) Bells Are Ringing
- ארבעת פרשי האפוקליפסה (1962) The Four Horsemen of the Apocalypse
- נשקני טיפשון (1964)
- דייזי (1965) Inside Daisy Clover
- עמק הבובות (1967)
- המכורים לזהב (1969) Paint Your Wagon, (יחד עם פרדריק לאו)
פרווין היה מועמד 13 פעמים לפרס אוסקר, מתוכן זכה בארבעה:
- ז'יז'י (1958)
- פורגי ובס (1959)
- אירמה לה דוס (1963)
- גברתי הנאווה (1964)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אנדרה פרווין- אנדרה פרווין, באתר Komponisten der Gegenwart
אנדרה פרווין, באתר AllMusic (באנגלית)
אנדרה פרווין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אנדרה פרווין, באתר Discogs (באנגלית)
אנדרה פרווין, באתר Songkick (באנגלית)
אנדרה פרווין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אנדרה פרווין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פרווין עצמו לא היה בטוח בשנת הולדתו, כיוון שתעודת הלידה שלו אבדה כשהיגר לארצות הברית.
| הקודם: קרלו מריה ג'וליני |
מנהלים מוזיקליים, התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס | הבא: אסה-פקה סאלונן |
| הקודם: ולטר ולר |
מנצחים ראשיים, התזמורת הפילהרמונית המלכותית | הבא: ולדימיר אשכנזי |
| הקודם: מאריס יאנסונס |
מנהלים מוזיקליים, התזמורת הפילהרמונית של אוסלו | הבא: יוקה-פקה סאראסטה |
| הקודם: ג'ון ברבירולי |
מנהלים מוזיקליים, התזמורת הסימפונית של יוסטון | הבא: לורנס פוסטר |
| הקודם: אישטוון קרטס |
מנצחים ראשיים, התזמורת הסימפונית של לונדון | הבא: קלאודיו אבאדו |
| הקודם: ויליאם שטיינברג |
מנהלים מוזיקליים, תזמורת פיטסברג | הבא: לורין מאזל |