וולטר דלה
 | |
| לידה |
19 בינואר 1884 אשווגה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
6 באפריל 1945 (בגיל 61) ונפריד, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
  | |
וולטר דֶלה או דולה (בגרמנית: Walter Döhle; 19 בינואר 1884 באשווגה – 6 באפריל 1945 בוונפריד) היה דיפלומט גרמני. שימש הקונסול הכללי הגרמני בירושלים מ-18 באוקטובר 1935[1] עד 1939.[2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דלה שירת בשירות החוץ של גרמניה מ־1909, בתחילה כמומחה לטבק של משרד האוצר של הרייך בקונסוליה ברוטרדם. ב-1920 הפך למזכיר הנציגות בשגרירות בהאג. בשנים 1921–1923 היה במשרד החוץ בברלין ומ-1923 עד 1935 בשגרירות גרמניה בפריז כיועץ הנציגות. ב-1 בינואר 1934 הצטרף למפלגה הנאצית (מספר חבר: 3,398,410)[3] בשנת 1935 הפך לקונסול כללי בירושלים, בניגוד לתנאים במדינות אחרות למעט אוסטרליה, קשרים טובים מאוד התפתחו בין הסוציאליסטים הלאומיים בארץ ישראל לשגרירות גרמניה בתקופה זו.
קודמו בתפקיד היינריך וולף, הוחלף בגלל אשתו היהודייה וסירובו להניף את דגל גרמניה הנאצית על הקונסוליה.[4]
ולטר דלה היה הדיפלומט הנאצי הראשון בארץ ישראל שהניף את דגל צלב הקרס על הקונסוליה. סערה פרצה סביב התערבותו בחרם של הרחוב היהודי על תוצרת החלב של המושבות הגרמניות, בראשן שרונה הסמוכה לתל אביב, במחאה על התעללות הנאצים ביהודי גרמניה.[5]
במרץ 1937 דיווח וולטר דלה לגרמניה: "לערביי פלסטין בכל השכבות החברתיות יש אהדה גדולה לגרמניה החדשה ול"פיהרר" שלה.. אם אדם הזדהה כגרמני כשהוא מתמודד עם איומים מצד קהל ערבי, זה לבדו איפשר לו בדרך כלל לעבור בחופשיות. אבל כשחלקם הזדהו בהצדעה של 'הייל היטלר', ברוב המקרים הפכה גישתם של הערבים לביטויים של התלהבות גלויה, והגרמנים נתנו כפיים, להן הגיבו הערבים בקול רם".[6][7]
ב-15 ביולי 1937, נפגש המופתי אמין אל-חוסייני עם דלה, והדגיש את אהדתו ל"גרמניה החדשה", והביע את ציפיית הערבים שגרמניה תתנגד בתוקף למדינה יהודית. בנוסף, ביקש להפסיק את המדיניות הגרמנית שעודדה יהודים לצאת מגרמניה ולבוא לארץ ישראל, וביקש שגרמניה תלחץ על ממשלת פולין להפסיק את דרישתה מממשלת בריטניה להגדיל את השטח המיועד כביכול לקליטת פליטים יהודים מפולין.[8][9][10]
מדו"ח תחת דלה באותה שנה: "הקמת מדינה יהודית... אינה האינטרס של גרמניה מכיוון שמדינה פלסטינית (יהודית) תיצור בסיסי כוח לאומיים נוספים ליהדות בינלאומית כמו למשל מדינת הוותיקן לקתוליות פוליטית או מוסקבה עבור הקומוניסטים. לכן, יש אינטרס גרמני לחזק את הערבים כמשקל נגד נגד גידול כוח אפשרי כזה של היהודים".[11]
בשנת 1939 הסתיימה כהונתו עקב המלחמה. משרד החוץ הגרמני חש כנראה מחויב להזהיר את הקונסול וולטר דוהל שלא להעניק תמיכה לאקדמאים יהודים חסרי בית.[2] למרות שוולטר דלה בעצם התנגד להסכם העברה.[10] הוא חזר למשרד החוץ בברלין במחלקת המדיניות הכלכלית.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Palestine, Blue Book, Printing and Stationery Office., 1935, עמ' 419. (באנגלית)
- 1 2 Annual 4 Chapter 4, www.museumoftolerance.com
- ↑ Bundesarchiv R 9361-IX KARTEI/6510058
- ↑ Heidemarie Wawrzyn, Nazis in the Holy Land 1933-1948, Walter de Gruyter, 2013-08-01, עמ' 134, ISBN 978-3-11-030652-1. (באנגלית)
- ↑ צבי לביא, כשהיהודים החרימו את החלב הנאצי משרונה, באתר ynet, 22 ביולי 2016
- ↑ יד ושם: קובץ מחקרים, יד ושם, רשות הזכרון לשואה ולמרד, 2007, עמ' 109-10
- ↑ Deutsches generalkonsulat Jerusalem an AA v. 22.3.1937, politisches Archiv des auswärtigen Amtes Berlin (PA AA), R 104791. Wayback Machine, web.archive.org, 2009-02-13 Lyn Julius, Arab anti-Semitism, and the Nazis, Jewish Journal, 2018-02-08 (באנגלית)
- ↑ שמואל דותן, המאבק על ארץ ישראל, משרד הבטחון, ההוצאה לאור, 1981, עמ' 149, מסת"ב 978-965-05-0000-9
- ↑ Francis R. Nicosia, Nazi Germany and the Arab World, Cambridge University Press, 2015, עמ' 97, ISBN 978-1-107-06712-7. (באנגלית)
- 1 2 Jeffrey Herf, Nazi Propaganda for the Arab World, Yale University Press, 2009-11-30, עמ' 29-30, ISBN 978-0-300-15583-9. (באנגלית)
- ↑ Lappin, Yaakov (2006-05-07). "Nazis 'shipped arms to Palestinians'". Ynetnews (באנגלית).