שיכון וייסנהוף
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
group of houses  |
| כתובת |
Weißenhof |
| מיקום |
שטוטגרט |
| מדינה |
גרמניה |
| הקמה ובנייה | |
| אדריכל |
לה קורבוזיה |
| קואורדינטות | 48°48′02″N 9°10′39″E / 48.8006°N 9.1775°E |
 | |
  | |
שיכון וייסנהוף (בגרמנית: Weißenhofsiedlung) הוא שיכון לעובדים שנבנה בשטוטגרט ב-1927. שיכון זה נועד להציג לראווה את הסגנון שמאוחר יותר נקרא הסגנון הבינלאומי באדריכלות. השיכון הוא למעשה פרויקט הדיור הגדול ביותר שנבנה בתקופתו, כחלק מהדיון שהתקיים בתנועה המודרניסטית באדריכלות סביב שיכונם היעיל של מיליוני העובדים שזרמו לערים בתהליך העיור המואץ של התקופה, דיון אשר עמד גם במרכז פעילותו של CIAM.
ב-2016 השיכון הוכרז ביחד עם 16 מבנים אחרים ברחבי העולם כחלק מאתר המורשת העולמית העבודה האדריכלית של לה קורבוזיה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיכון נבנה לרגל תערוכת דויטשר ורקבונד (Deutscher Werkbund), וכלל עשרים ואחד בניינים שבהם שישים ושלוש יחידות דיור, בתכנונם של שישה-עשר אדריכלים אירופיים, רובם מהמרחב דובר-הגרמנית. בראש הפרויקט, מטעם העירייה, עמד האדריכל הגרמני לודוויג מיס ואן-דר-רוהה, והוא שבחר את האדריכלים האחרים, תקצב ותיאם את תוכניותיהם, הכין את אתר הבנייה ופיקח על ההקמה. לה קורבוזיה קיבל את התקציב הגדול ביותר, ושתי חלקות טובות המשקיפות אל העיר.
עשרים ואחד הבניינים דומים זה לזה בצורתם, וכוללים בנייני דירות ובתים פרטיים; גם בסגנון ניכרת אחידות רבה. המשותף לכולם הוא עיצוב מפושט של החזית, גגות שטוחים המשמשים כטראסות, חלונות סרט, תכנון פנימי פשוט הממעיט בקירות ובמסדרונות ושימוש רב בבנייה טרומית, מה שאפשר הקמת המבנים תוך חמישה חודשים בלבד. כל המבנים למעט אחד היו לבנים (הבניין של ברונו טאוט, שהיה הקטן ביותר, נצבע אדום).
על פי התכנון נועד השיכון להיבנות בשיתוף עם הדיירים, בשיטת בנייה מתועשת, והוא פורסם כאבטיפוס של מעונות עובדים בעתיד. בפועל עוצב ואובזר כל בית בנפרד בתקציב גבוה, הרחק מהישג ידו של הפועל הממוצע. התערוכה נפתחה לקהל ב-1927, באיחור של שנה, ומשכה קהל רב.
בזמן השלטון הנאצי כונה השיכון בזלזול "כפר ערבי" ונקנה על ידי הממשלה במטרה להרוס אותו; תוכנית זו לא יצאה לפועל בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה, אך השיכון הוא עדיין רכושה של ממשלת גרמניה. בעת המלחמה הייתה בשטח השיכון עמדת נ"מ, ולפיכך היווה השיכון מטרה להפצצות בעלות הברית וחלקים ממנו נהרסו, כולל שני הבניינים שבנה ולטר גרופיוס. אחרי המלחמה נהרסו חלק מהבניינים הניזוקים ואחרים שונו לבלי הכר, בין השאר באמצעות גגות רעפים, הזרים לסגנון המקורי.
כיום נותרו 11 מהבניינים המקוריים על עומדם. בשנת 2002 עבר בניין דופלקס שבנו לה קורבוזיה ופייר ז'נרה לבעלות העירייה, ששיקמה אותו ופתחה בו את מוזיאון וייסנהוף.
האדריכלים המשתתפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פטר בהרנס
- ויקטור בורז'ואה
- לה קורבוזיה ופייר ז'נרה (בן דודו)
- ריכרד דקר
- יוזף פרנק
- ולטר גרופיוס
- לודוויג הילברזיימר
- לודוויג מיס ואן-דר-רוהה
- יאקובוס יוהנס פיטר אאוד
- האנס פלציג
- אדולף רדינג
- האנס שארון
- אדולף גוסטב שנק
- מקס שטאם
- ברונו טאוט
- מקס טאוט
- פרדיננד קראמר
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מעונות עובדים - פרויקט שיכון של האדריכל אריה שרון ואדריכלים ישראלים נוספים בתל אביב.
- שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|