שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין

שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין
Siedlungen der Berliner Moderne

מראה בשיכון הגדול זימנסשטאדט
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 2, 4 שטח האתר 88.1 הקטאר שטח אזור החיץ 258.5 הקטאר שנת הרחבה 2026
מידע
עיר	ברלין
מדינה

שיכוני המגורים בסגנון המודרניסטי בברלין (בגרמנית: Siedlungen der Berliner Moderne) הם שורה של שכונות דיור ציבורי גדולים שנבנו בין השנים 1913–1934 בשכונות ההיקפיות של ברלין. שיכונים אלו מהווים דוגמה בולטת של האדריכלות המודרנית והסגנון הבינלאומי, שהתעצב בשנים אלו במערב אירופה והשפיע השפעה מכרעת על אדריכלות במאה העשרים. שישה מהשיכונים הוכרזו בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית. ב-2026 הוכלל גם השיכון המיוער של צלנדורף.

היסטוריה

בתקופת רפובליקת ויימאר, בעת שברלין הייתה מרכז אמנותי, תרבותי ומדעי חשוב, החליטה העירייה - שנשלטה בידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית - לקדם בנייה של דיור ציבורי בהיקף רחב, במטרה לאפשר לכל שכבות האוכלוסייה דיור איכותי, נגיש, מואר והיגייני. הבנייה החלה לפני מלחמת העולם הראשונה, והפרויקט כולו הגיע לסיומו עם עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933 והקמת הרייך השלישי.

אדריכלות

האדריכלים העיקריים שהתוו את התכנון היו ברונו טאוט, אדריכל, מתכנן ותאורטיקן יליד קנינגסברג, ומרטין וגנר, אדריכל העיר ברלין. בין האדריכלים שהשתתפו בעיצוב הבתים ניתן למנות את ולטר גרופיוס, מנהל בית הספר באוהאוס ומהחשובים באדריכלי התקופה. תכנון השכונות המודרניסטי מושפע ממודל עיר הגנים - בנייה לא צפופה, שטחים פתוחים "טבעיים" גדולים וניסיון ליצור קהילה, אך ללא היצמדות לעקרונות של מפתח השיטה אבנעזר הווארד. המבנים עצמם אופייניים ברובם לסגנון הבינלאומי: פשטות צורנית; חזית נקיה מעיטורים וקישוטים; משחק הנפחים מתמקד באלמנטים השימושיים: החלונות, המרפסות וחדרי המדרגות. חומר הבניה העיקרי הוא בטון, שנחשב בתחילת התקופה לחידוש טכנולוגי. עם זאת, בניגוד לתפיסה הפוריסטית ששלטה באדריכלות המודרנית בין שתי מלחמות העולם והכתיבה שימוש כמעט בלעדי בצבע לבן או מונוכרומטי, תכנון השיכונים כלל שימוש עשיר בגוונים שונים, בהתאם לתפיסתו של האדריכל ברונו טאוט. הפרויקטים נחשבים לדוגמה מרכזית ובולטת של האדריכלות המודרניסטית ושל הסגנון הבינלאומי.

מקבילה ישראלית דומה לפרויקטים ניתן למצוא במעונות עובדים שתכנן האדריכל אריה שרון בתל אביב.

הפרויקטים

מספר סידורי	שם הפרויקט	זמן הבניה	מתכנן	אדריכלים	תמונה	מיקום	קואורדינטות	שטח (הקטאר)	שטח אזור חיץ (הקטאר)
1239bis-001	גרטנשטאדט פלקנברג (Gartenstadt Falkenberg)	1913–1916	ברונו טאוט	ברונו טאוט היינריך טסנאו		בונסדורף, טרפטו-קפניק	52°24′39″N 13°34′00″E	4.4	31.2
1239bis-002	שיכון שילרפארק (Siedlung Schillerpark)	1924–1930	ברונו טאוט	ברונו טאוט מקס טאוט האנס הופמן		ודינג, מיטה	52°33′34″N 13°20′56″E	4.6	31.9
1239bis-003	השיכון הגדול בריץ (Großsiedlung Britz) "שיכון פרסת הסוס" (Hufeisensiedlung)	1925–1930	ברונו טאוט	ברונו טאוט מרטין וגנר		בריץ, נויקלן	52°26′54″N 13°27′00″E	37.1	73.1
1239bis-004	וונשטאדט קרל לגין (Wohnstadt Carl Legien)	1928–1930	ברונו טאוט	ברונו טאוט פרנץ הילינגר		פרנצלאואר ברג, פנקו	52°32′47″N 13°26′01″E	8.4	25.5
1239bis-005	וייסה שטאדט (Weiße Stadt)	1929–1931	מרטין וגנר אוטו רודולף סלוויסברג	אוטו רודולף סלוויסברג ברונו ארנדס ויליאם בונינג		רייניקנדורף, רייניקנדורף	52°34′10″N 13°21′03″E	14.3	50.1
1239bis-006	השיכון הגדול זימנסשטאדט (Großsiedlung Siemensstadt)	1929–1934	מרטין וגנר האנס שרון	האנס שרון ולטר גרופיוס אוטו ברטנינג פרד פורבט הוגו הרינג פאול רודולף הנינג		שרלוטנבורג נורד, שרלוטנבורג-וילמרסדורף זימנסשטאדט, שפנדאו	52°32′22″N 13°16′39″E	19.3	46.7
1239bis-007	השיכון המיוער של צלנדורף (Waldsiedlung Zehlendorf)	1926–1931	לודמילה הרצנשטיין	ברונו טאוט הוגו הרינג אוטו רודולף סלויסברג		צלנדורף, שטגליץ-צלנדורף	52°27′00″N 13°15′18″E	49.7	128.6

ראו גם

• שיכון
• שיכון וייסנהוף
• באוהאוס
• מעונות עובדים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין בוויקישיתוף

• מידע על השיכונים באתר של UNESCO