שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Berlin Maeckeritzstr.jpg
מדינה גרמניה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים IV
קואורדינטות 52°26′54″N 13°27′00″E / 52.448333°N 13.45°E / 52.448333; 13.45 
(למפת ברלין רגילה)
Berlin location map.svg
 
שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין
שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין

שיכוני המגורים בסגנון המודרניסטי בברלין הם שורה של שכונות דיור ציבורי גדולים שנבנו בין השנים 1913–1934 בשכונות ההיקפיות של ברלין. שיכונים אלו מהווים ביטוי חשוב של האדריכלות המודרנית. שישה מהשיכונים הוכרזו בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת רפובליקת ויימאר, בעת שברלין הייתה מרכז אמנותי, תרבותי ומדעי חשוב, החליטה העירייה - שנשלטה בידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית - לקדם בנייה של דיור ציבורי בהיקף רחב, במטרה לאפשר לכל שכבות האוכלוסייה דיור איכותי, נגיש, מואר והיגייני. הבנייה החלה לפני מלחמת העולם הראשונה, והפרויקט כולו הגיע לסיומו עם עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933 והקמת הרייך השלישי.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדריכלים העיקריים שהתוו את התכנון היו ברונו טאוט, אדריכל, מתכנן ותאורטיקן יליד קנינגסברג, ומרטין וגנר, אדריכל העיר ברלין. בין האדריכלים שהשתתפו בעיצוב הבתים ניתן למנות את ולטר גרופיוס, מנהל בית הספר באוהאוס ומהחשובים באדריכלי התקופה. התכנון המודרניסטי מושפע ממודל עיר הגנים - בנייה לא צפופה, שטחים פתוחים "טבעיים" גדולים וניסיון ליצור קהילה, אך אין היצמדות לעקרונות של מפתח השיטה אבנעזר הווארד. הפרויקטים נחשבים לדוגמה מרכזית וחשובה של האדריכלות המודרניסטית ושל הסגנון הבינלאומי.

המבנים אופייניים ברובם לסגנון הבינלאומי: פשטות צורנית, רבועה או מעוגלת. החזית נקיה מעיטורים וקישוטים, ומשחק הנפחים מתמקד באלמנטים השימושיים: החלונות, המרפסות וחדרי המדרגות. חומר הבניה הוא בטון, אז חידוש טכנולוגי.

עם זאת, בניגוד לתפיסה הפוריסטית ששלטה באדריכלות המודרנית בין שתי מלחמות העולם והכתיבה שימוש כמעט בלעדי בצבע לבן או מונוכרומטי, תכנון השיכונים כלל התייחסות רחבה ומגוונת יחסית לצבע, בהתאם לתפיסתו של האדריכל ברונו טאוט[1].

מקבילה ישראלית דומה לפרויקטים ניתן למצוא במעונות עובדים שתכנן האדריכל אריה שרון בתל אביב.

הפרויקטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הפרויקט זמן הבניה מתכנן אדריכלים תמונה
Gartenstadt Falkenberg 1913–1916 ברונו טאוט ברונו טאוט

היינריך טסנאו

Tuschkastensiedlung-023.jpg
Siedlung Schillerpark 1924–1930 ברונו טאוט ברונו טאוט

מקס טאוט

האנס הופמן

20080715 14995 DSC01769 Siedlung Schillerpark Bristolstraße 5 bis 1 ShiftN.jpg
Großsiedlung Britz 1925–1930 ברונו טאוט ברונו טאוט

מרטין וגנר

Hufeisensiedlung.jpg
Wohnstadt Carl Legien 1928–1930 ברונו טאוט ברונו טאוט

פרנץ הילינגר

Bruno Taut Carl Legien.JPEG
Weiße Stadt 1929–1931 מרטין וגנר

אוטו רודולף סלויסברג

אוטו רודולף סלויסברג

ברונו ארנדס

ויליאם בונינג

20080716 14995 DSC02001 Weiße Stadt Aroser Allee.JPG
Großsiedlung Siemensstadt 1929–1934 מרטין וגנר

האנס שרון

האנס שרון

ולטר גרופיוס

אוטו ברטנינג

פרד פורבט

הוגו הרינג

פאול רודולף הנינג

Berlin GS Siemensstadt Panzerkreuzer.jpg

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פולינה לוין, הצבע באדריכלות הישראלית - מקורותיו וכיווני התפתחותו כיום, אוריינות חזותית, רסלינג, 2010, עמ' 105