וילה תיאנה
אתר מורשת עולמית | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
מידע כללי | |||||||
סוג | וילה ונטו, palazzo museum | ||||||
כתובת | piazza 4 novembre, 2, Piazza IV Novembre 2, 36050 Quinto Vicentino | ||||||
מיקום | קווינטו ויצ'נטינו | ||||||
מדינה | איטליה | ||||||
מבקרים בשנה | 30 (נכון ל־2020) | ||||||
מידע על ההקמה | |||||||
אדריכל | אנדראה פלדיו | ||||||
סגנון אדריכלי | אדריכלות פלדיאנית | ||||||
מידות | |||||||
שטח | 0.38 הקטאר | ||||||
קואורדינטות | 45°34′23″N 11°37′30″E / 45.5729814°N 11.6249847°E | ||||||
וילה תיאנה (איטלקית: Villa Thiene) היא אחת הווילות הכפריות שבנה האדריכל האיטלקי אנדראה פלאדיו באזור ונטו שבצפון איטליה, בקווינטו (Quinto), המצויה בפאתיה המזרחים של העיר ויצ'נזה. הווילה תוכננה ונבנתה לפי הזמנתם של האחים מרק-אנטוניו ואדריאני תיאנה, להם בנה פלאדיו גם ארמון בתוך ויצ'נזה עצמה. הבנייה התבצעה בשנות חמישים של המאה השש-עשרה.
אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית המבנה פורסמה על ידי פלאדיו בספרו "ארבעת הספרים על אודות האדריכלות"[1], והיא שונה מאוד מן הבניין ששרד. מן התוכנית שבספר עולה שפלאדיו תכנן וילה כפולה, שבה שני בתים עם מבנים נספחים המסודרים זה מול זה משני צדדיה של חצר גדולה. כל אחד מן האגפים האלה מקושר עם חצרות נוספות באמצעות סטווי עמודים ומבני משק, וכך מצביעה התוכנית על מכלול רחב ידיים. דומה שסידור כפול זה תוכנן עבור שני האחים תיאנה, שכל אחד היה אמור לתפוס מחצית ממנו. קיימת תוכנית נוספת של וילה תיאנה, השמורה באוקספורד, שבה מופיע רק בניין בודד עם נספחיו. נראה שהשינוי נעשה לאחר שאחד האחים עזב לצרפת.
התאמת הבניין הקיים היום בשטח עם קטע מסוים בתוכניות אלה שנויה במחלוקת, משום שהבניין עבר שינויים מהותיים במאה התשע-עשרה. הוא משתייך, ככל הנראה, לאחד המבנים המשניים של הווילה. הבניין חשוף מן הטיח המקורי ומעבודות הכיור.
וילה תיאנה הוכרזה על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1997. המקום משמש כיום כבניין משרדים לרשות המקומית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדראה פלאדיו, ארבעת הספרים על אודות האדריכלות, תרגם לעברית רוני רייך בצירוף מבוא, הערות ומפתחות, הוצאת זמורה-ביתן-דביר, 1999, עמ' 158.
- Bruce Bucher, Andrea Paladio, The Architect in his Time, Abbeville Press, New-York, 1998, pp. 80-83.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר שני, פרק 15, עמ' 84.