קו העוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קו העוני הוא מדד חברתי כלכלי, המתייחס לרמות ההכנסה המינימאליות הנדרשות לאדם או משפחה. אדם או משפחה ייחשבו עניים אם סך הכנסותיהם נמוך באופן קבוע מקו העוני. בהתאם למתודה של מדידתו.

קו העוני נועד להיות האינדיקטור בין אלו שהכנסתם מספיקה לשם קיום ראוי לבין אלו שהכנסתם לא מספיקה לכך. אולם במרבית המדינות המערביות הוא אינו קובע עוני מוחלט ואינו חייב לסמל כי לאותם פרטים ומשפחות הנמצאות מתחתיו יש מצוקת אמת ביכולת אספקת מצרכים ושירותים.

באותן המדינות, העוני הוא יחסי לרמת החיים הכללית של אותה מדינה. במדינות עשירות יחצה קו העוני את אזרחי אותה מדינה בהכנסה גבוהה יותר מאשר במדינות עניות.

במדינות רווחה רבות מקובל כי המדינה מסייעת לאזרחיה הנמצאים מתחת לקו העוני בדרך של מתן הטבות שונות, כספיות או שוות כסף.

שיטות מדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות שיטות מדידה רבות. השיטות הרווחות הן:

  • מדידה יחסית - עני הוא מי שרמת חייו נמוכה יחסית לרמת החיים במדינה (בחברה) בה הוא חי[1]. זו היא הגישה המקובלת בישראל.
  • מדידה בערכים מוחלטים - משפחה תחשב לענייה אם אין ביכולתה לרכוש סל מוצרים בסיסי, מינימום הנדרש לקיומה של המשפחה.
  • מדידה סובייקטיבית - העוני הוא כפי שמשק הבית רואה אותו, אינו תלוי ברמת החיים המוחלטת במדינה או בסל מוצרים אלא ברצונותיו של האדם.

קו העוני בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קו העוני מוגדר כ-50% מההכנסה הפנויה החציונית, למשפחה. משמעות ההכנסה הפנויה החציונית היא הכנסה משפחתית (מעבודה, הון ונכסים, אחרי מסים ישירים ותשלומי העברה), שלחצי מהמשפחות יש הכנסה גבוהה ממנה ולחצי נמוכה ממנה. בשל צורת חישוב זו, קו העוני הוא יחסי ומושפע מרמת ההכנסה הכללית במשק. בחישוב קו העוני נלקח בחשבון גודל המשפחה על ידי שימוש ב"סולם שקילות" המאפשר השוואה של רמת החיים של משפחות בגודל שונה. קו העוני בישראל מחושב על ידי המוסד לביטוח לאומי.

תחולת העוני היא אחוז האוכלוסייה שהכנסתה נמוכה מקו העוני (מתוך האוכלוסייה הכללית).

על פי פרסומי המוסד לביטוח לאומי לשנת 2017 ישראל מובילה לרעה ביחס למדינות המערב במדד העוני. נכון לשנת 2017 קו העוני לזוג עומד על 5,216 שקלים. למרות ירידה מתונה בשיעורי העוני, בשנת 2016 חיו בישראל יותר מ-1.8 מיליון עניים. בהשוואה ל-2015 שיעורי העוני בקרב משפחות ירדו מ-19.1% ל-18.6%, ו-14,400 משפחות עלו מעל לקו העוני. לצד המגמות החיוביות עלתה ב-2016 תחולת העוני בנפשות ובילדים. שיעור העוני של נפשות עלה ב-0.3%, ושיעור הילדים החיים בעוני עלה ב-1.2%. שיעור הקשישים החיים בעוני ירד מ-60.3% ל-58.7%. בשנה זו תחולת העוני של החרדים עלתה מ-44.6% ל-45.1%. חלקן של המשפחות העניות החרדיות מכלל המשפחות העניות מגיע ל-15%, שיעור גדול בהרבה מחלקם היחסי של החרדים באוכלוסייה, שהוא 6%. 39% מקרב העניים הם ערבים, אף שחלקם היחסי באוכלוסייה הכללית הוא 14.6%. עם זאת שיעור העוני אצל משפחות ערביות ירד מ-53.3% מקרב אוכלוסייה זו בשנת 2015 ל-49.4% בשנת 2016[2].

מה מייצג קו העוני היחסי ומה לא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל אופיו היחסי של קו העוני, עני במדינה אחת יכול להחשב לבן אדם אמיד במדינה שנייה. לדוגמה, אזרח מדינת העולם השלישי שהתל"ג לנפש שלה לא עולה על כמה מאות דולרים לשנה, ייחשב לעני מאוד בישראל, אך עני ישראלי המקבל סכום גבוה פי 10 מאותו עני ממדינת העולם השלישי, יחשב לאמיד באותה מדינה. יש הרואים במקרה זה דוגמה לתיאור החלקי שמספקים הנתונים המתקבלים באמצעות חישוב קו העוני.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוחמד סייד-אחמד, ד"ר יעקב ורשבסקי, ‏עוני ואי-שוויון בחלוקת ההכנסות – תמונת מצב, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, אוקטובר 2001
  2. ^ אמיר אלון, 1.8 מיליון עניים, 840 אלף מהם - ילדים. דו"ח העוני, באתר ynet, 6 בדצמבר 2017