ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/איסורי מלאכה בחול המועד
| משנה | מסכת מועד קטן |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת חגיגה, דף י"ח, מסכת מועד קטן |
| משנה תורה | הלכות שביתת יום טוב, פרק ז' - ח |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן תק"ל, אורח חיים, סימן תקל"ג - תקמה |
האיסור לעשות מלאכה בחול המועד הוא איסור שגדריו נקבעו על ידי חז"ל בהתאם לצורך המלאכות, לעמל הכרוך בהן ולטיבן, מקור האיסור שנוי במחלוקת.
המקור[עריכת קוד מקור]
בתלמוד (חגיגה י"ח א'), איסור זה נדרש מהמקרא[1], אולם ישנה מחלוקת בין הראשונים אם האיסור הוא מדאורייתא, כלומר נובע מפרשנות של המקרא, או מדרבנן, כלומר חידוש של חז"ל שרק הסמיכו אותו על המקרא.
כמו כן נאסרו מסחר, ודברים שיש בהם טרחה מרובה.
ישנה מחלוקת בפוסקים, האם ל"ט המלאכות האסורות בשבת ויום טוב משום יצירה, אסורות גם בחול המועד (אלא אם כן הותרו), או שבחול המועד אסורות רק מלאכות שיש בהן טרחה.
חז"ל אף התרו באנשים שנוהגים לעשות מלאכה בחול המועד שהם בכלל אלו המבזים את המועדות, ונמצאים בשורה אחת עם בעלי עבירות שונות שאין להם חלק לעולם הבא[2], והם כאילו עובדי עבודה זרה[3].
מלאכות שהותרו[עריכת קוד מקור]
בחול המועד הותרו שבעה סוגי מלאכות:
צורך המועד ואוכל נפש[עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – מלאכת אוכל נפש, מכשירי אוכל נפש
- צורכי אוכל נפש - הכנת מזון למועד: מותר מעשה אומן, מותר לכוין (לתכנן מראש) מלאכתו במועד, ולעשות בשכר לאחרים. מותר לעשות בפומבי, אם ניכר שעושה לצורך המועד.
- מכשירי אוכל נפש - שימוש בציוד להכנת מזון וטיפול בצרכי הגוף, וכן לשם רפואה והיגיינה. גם תיקון הציוד מותר, ומותר לעשות בשכר לאחרים. אך אם תכנן מראש מלאכתו למועד, מותר רק מעשה הדיוט[4].
מכשירי מכשירים, כגון תיקון רשתות שצדים בהם עופות מותר לעשות בהם רק מלאכת הדיוט ולא מלאכת אומן[5].
- שאר צורכי המועד - לדוגמה שטיפת רצפה, או תיקון רכב: מותר מעשה הדיוט בלבד, ובתנאי שלא כיון מלאכתו למועד. אסור לעשות לאחרים בשכר.
- פועל שאין לו מה לאכול - מותר לו לעשות כל מלאכה עבור אחרים.
מלאכת דבר האבד[עריכת קוד מקור]
- ערך מורחב – דבר האבד
- מלאכת דבר האבד - מלאכה שאם לא תיעשה, יגרם לאדם נזק או הפסד: מותר גם מעשה אומן, ולאחרים בשכר. כל זאת רק בתנאי שלא דחה את המלאכה בכוונה לחול המועד כשהיה יכול לעשותה מקודם.
לדוגמה: מותר להשקות "בית השלחין" - שדה ששותה תמיד מים ממקור מים שהופסק בחול המועד באונס, ואם לא יושקה בחול המועד יגרם הפסד לשדה. במקרה כזה מותר להשקות בין ממעיין שנבע תמיד ואין חשש שיופסק, ואפילו ממעיין שנביעתו החלה בחול המועד. לעומת זאת שדה "בית הבעל" שהיא שדה שמשקים אותה פעמים ספורות בשנה ואינה טעונה השקיה תמידית, אסור להשקותה.
גם במקרים של דבר האבד, לא הותרה טרחא יתירה, ולכן המשנה[6] פוסקת שאסור להשקות שדה ממי קילון. בתלמוד[7] הוסבר כי המשנה פוסקת כדעת רבי יהודה שסובר כך במקום אחר[8]. בנוסף, נאסרה השקיה ממי גשמים, מכיוון שחששו חז"ל שמא יבואו לידי טרחה יתירה (לפי פירוש אחד - שמא יבואו להשקות במי קילון, ולפי גרסה שנייה - שמא מי הגשמים הצבורים בשלולית יצטמצמו ויבוא למצב של טרחה יתירה)[9]
צורך חשוב (מצווה, רבים, ואכילה)[עריכת קוד מקור]
- מלאכה לצורך מצווה: מעשה אומן מותר, אם המצוה עוברת (=עלול להפסיד את המצוה), ואפילו כיוון מלאכתו במועד. לעשות בשכר לאחרים, מותר רק אם זמן המצוה במועד, וישתמש ברווח לשמחת המועד. מעשה הדיוט מותר, גם לצורך אחרי החג, אם לא יהיה לו זמן.
- צורכי רבים - לדוגמה לתקן דרכים או מקווה: מותר גם מעשה אומן לצורך המועד, לכוין מלאכתו למועד, ולעשות לאחרים בשכר.
ראו גם[עריכת קוד מקור]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ שמות כג, טו, ויקרא כג, ז, דברים טז, ח
- ^ רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. (משנה, מסכת אבות ג יא)
- ^ "ואמר רב ששת משום ר' אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדים (רש"י: חולו של מועד) כאילו עובד עכו"ם" (בבלי, מכות כג א)
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"מ, סעיף ח' ומשנה ברורה, סימן תק"מ, סעיף קטן כ"ז.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"א, סעיף א' ומשנה ברורה, סימן תקמ"א, סעיף קטן ב', על פי המגן אברהם. כעין דבריו ראו בחידושי הרמב"ן למועד קטן.
- ^ משנה, מסכת מועד קטן, פרק א', משנה א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ב', עמוד א'.
- ^ תוספתא פרק א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ב', עמוד א'.