איסורי מלאכה בחול המועד

איסורי מלאכה בחול המועד
(מקורות עיקריים)

משנה	מסכת מועד קטן
תלמוד בבלי	מסכת חגיגה, דף י"ח, מסכת מועד קטן
משנה תורה	ספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק ז' - ח
שולחן ערוך	אורח חיים, סימן תק"ל, אורח חיים, סימן תקל"ג - תקמה

האיסור לעשות מלאכה בחול המועד הוא איסור שגדריו נקבעו על ידי חז"ל בהתאם לצורך המלאכות, לעמל הכרוך בהן ולטיבן, מקור האיסור שנוי במחלוקת.

בתורה

במקרא מופיעים שלש מקורות בימי המועד שאינם "מקרא קודש" כלומר שאין צורך להכריז בהם על קדושה מיוחדת (שהשתמר בטקס הקידוש).

בספר שמות, בפרשיית המועדות המשובצת בפרשת משפטים שאחר מתן תורה, המתחילה:”שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר: שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת - כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב - כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם...”

בספר ויקרא, פרשיית מועדי ה' המשובצת בפרשת בהר: ”אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' - מִקְרָאֵי: 'קֹדֶשׁ!', אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם... שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן - מִקְרָא: 'קֹדֶשׁ!' יִהְיֶה לָכֶם...”

בספר דברים, פרשיית קרבנות המועדים המשובצת בסוף פרשות אמור: ”וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לה' אֱלֹהֶיךָ: צֹאן וּבָקָר... שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת - לֶחֶם עֹנִי...”

בפסוקים אלו, לא נכתב במפורש שישנו איסור מלאכה בימים הללו. ואכן בתלמוד הקשו מנין נלמד איסור מלאכה בחול המועד:

מכלל דתרוייהו סבירא להו (=מתוך כלל הדברים נראה ששניהם סבורים להם) דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה! מנהני מילי? (=מהיכן אלו הדברים?)

דתנו רבנן: (=ששנו רבותינו) את חג המצות תשמור שבעת ימים: - לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: אינו צריך, קל וחומר...

תניא: כל מלאכת עבודה לא תעשו: לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר אינו צריך, הרי הוא אומר: אלה מועדי ה' וגו'. - במה הכתוב מדבר? ...אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד ללמדך שאסור בעשיית מלאכה. תניא אידך: ששת ימים תאכל מצות, וביום השביעי עצרת לה'.

— תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח, עמוד א'

על אף שהאיסור נלמד מפסוקי התורה, ישנה מחלוקת בין הראשונים אם אכן האיסור הוא מדאורייתא, או מדרבנן, כלומר חידוש של חז"ל שרק הסמיכו אותו על המקרא, ואין זה פירושו המקורי של הכתוב.

איסורי מלאכה נוספים

ישנה מחלוקת בפוסקים, האם ל"ט המלאכות האסורות בשבת וביום טוב משום יצירה, אסורות גם בחול המועד (אלא אם כן הותרו), או שבחול המועד אסורות רק מלאכות שיש בהן טרחה.^{[דרוש מקור]}

חז"ל אף התרו באנשים שנוהגים לעשות מלאכה בחול המועד שהם בכלל אלו המבזים את המועדות, ונמצאים בשורה אחת עם בעלי עבירות שונות שאין להם חלק לעולם הבא, והם כאילו עובדי עבודה זרה.

כמו כן נאסרו מסחר, ודברים שיש בהם טרחה מרובה.

מלאכות שהותרו

בחול המועד הותרו שבעה סוגי מלאכות:

צורך המועד ואוכל נפש

• צורכי אוכל נפש - הכנת מזון למועד: מותר מעשה אומן, מותר לכוין (לתכנן מראש) מלאכתו במועד, ולעשות בשכר לאחרים. מותר לעשות בפומבי, אם ניכר שעושה לצורך המועד.
• מכשירי אוכל נפש - שימוש בציוד להכנת מזון וטיפול בצרכי הגוף, וכן לשם רפואה והיגיינה. גם תיקון הציוד מותר, ומותר לעשות בשכר לאחרים. אך אם תכנן מראש מלאכתו למועד, מותר רק מעשה הדיוט.

מכשירי מכשירים, כגון תיקון רשתות שצדים בהם עופות מותר לעשות בהם רק מלאכת הדיוט ולא מלאכת אומן.

• שאר צורכי המועד - לדוגמה שטיפת רצפה, או תיקון רכב: מותר מעשה הדיוט בלבד, ובתנאי שלא כיוון מלאכתו למועד. אסור לעשות לאחרים בשכר.
• פועל שאין לו מה לאכול - מותר לו לעשות כל מלאכה עבור אחרים.

מלאכת דבר האבד

• דבר האָבֵד - היתר מלאכה כאשר עשוי להיגרם לאדם נזק או הפסד אם לא יעשה אותה.

היתר זה הוא גם אם המלאכה היא "מעשה אומן", והוא קיים גם אם עושה זאת עבור אחרים בשכר.

כל זאת רק בתנאי שלא דחה את המלאכה בכוונה לחול המועד כשהיה יכול לעשותה מקודם.

לדוגמה: מותר להשקות "בית השלחין" - שדה ששותה תמיד מים ממקור מים שהופסק בחול המועד באונס, ואם לא יושקה בחול המועד ייגרם הפסד לשדה. במקרה כזה מותר להשקות בין ממעיין שנבע תמיד ואין חשש שיופסק, ואפילו ממעיין שנביעתו החלה בחול המועד. לעומת זאת שדה "בית הבעל" שהיא שדה שמשקים אותה פעמים ספורות בשנה ואינה טעונה השקיה תמידית, אסור להשקותה.

גם במקרים של דבר האבד, לא הותרה טרחא יתירה, ולכן המשנה פוסקת שאסור להשקות שדה ממי קילון. בתלמוד הוסבר כי המשנה פוסקת כדעת רבי יהודה שסובר כך במקום אחר. בנוסף, נאסרה השקיה ממי גשמים, מכיוון שחששו חז"ל שמא יבואו לידי טרחה יתירה (לפי פירוש אחד - שמא יבואו להשקות במי קילון, ולפי גרסה שנייה - שמא מי הגשמים הצבורים בשלולית יצטמצמו ויבוא למצב של טרחה יתירה)

יש מהאחרונים שכתב כי היתר מלאכת דבר האבד במועד היא "הותרה" ולא "דחויה", כלומר שהיא מותרת לגמרי ולא מחמת כורח הדבר האבד, ועל כן - במקום שהוא דבר האבד - אין צורך להחמיר ולבצע את המינימום הנדרש, ויש מי שצידד - לדעת הסוברים שמלאכת המועד אסורה מדרבנן - שהוא מחלוקת תנאים.

צורך חשוב (מצווה, רבים, ואכילה)

• מלאכה לצורך מצווה: מעשה אומן מותר, אם המצוה עוברת (=עלול להפסיד את המצוה), ואפילו כיוון מלאכתו במועד. לעשות בשכר לאחרים, מותר רק אם זמן המצוה במועד, וישתמש ברווח לשמחת המועד. מעשה הדיוט מותר, גם לצורך אחרי החג, אם לא יהיה לו זמן.
• צורכי רבים - לדוגמה לתקן דרכים או מקווה: מותר גם מעשה אומן לצורך המועד, לכוין מלאכתו למועד, ולעשות לאחרים בשכר.

כתיבה בחול המועד

בשולחן ערוך נפסק שאסור לכתוב בחול המועד, אולם מותרת הכתיבה לצורך המועד בכתב הדיוט שאינו כדרך אומן או אם זה דבר האבד וכן איגרת רשות.

בכתיבה במחשב הרב עובדיה יוסף התיר בעיקר מהטעם שכתיבה במחשב לא נחשבת לדבר המתקיים, והרב אברהם שפירא התיר מטעם שאינו מעשה אומן ולפי זה מותר רק לצורך המועד, והרב שלמה זלמן אוירבך אסר.

קישורים חיצוניים

• הרב מיכאל לוצקי, היתר דבר האבד בחול המועד, באתר ישיבת מרכז הרב