ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/עשרים וארבעה ראשי איברים
עשרים וארבעה ראשי איברים הם איברים מסוימים בגוף, שעבד כנעני יוצא לחירות כשאדונו פצע אותו באחד מאיברים אלה, ושאם יש נגע צרעת באחד מהם אין האדם נטמא בכך משום מחיה.
מקור הדין[עריכת קוד מקור]
בתלמוד למדו דין זה מפסוק בפרשת משפטים: ”וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ, אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ, וְשִׁחֲתָהּ, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ, תַּחַת עֵינוֹ. וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ, תַּחַת שִׁנּוֹ”[1].
אף שבתורה מדובר רק בפגיעה בעין או בשן, חז"ל קיבלו שמדובר באבות טיפוס לכל איבריו שאם נפגעו ונחתכו אינם חוזרים לגדול, והרחיבו זאת לכל 24 האיברים הדומים להם, שאף בהם כריתתם מחייבת את האדון לשחרר את עבדו.
בטעם שמנתה התורה דווקא שן ועין, ביאר רש"י בפירושו לתורה בשם המדרש, שן נכתבה ללמד - שאף אם הפיל שן יוצא לחירות אף שלא נולד עמה, ועין נכתבה ללמד - שכשם שעין אין לה תחליף, אף בשן חייב רק בשן ששוב לא תגדל (שן בשרית), אבל שן שיש לה תחליף (שן חלבית) אינו יוצא על ידה לחירות[2].
מהות הדין[עריכת קוד מקור]
במשנה מבואר שעבד יוצא לחירות מאדונו, בשלוש דרכים, או על ידי תשלום כסף לאדון, או על ידי קבלת שטר שחרור, ואפשרות שלישית היא במקרה והאדון פצע את עבדו וחיסר את אחד מאבריו, במקרה כזה חייב האדון להעניק לעבד שטר שחרור.
בנוסף לזה צריך העבד לטבול טבילה נוספת על טבילת העבדות שלו, ובטבילה זו הוא משתחרר והופך לגר יהודי לכל דבר ועניין: ”כשישתחרר העבד, צריך טבילה אחרת בפני שלושה ביום, שבה תיגמר גירותו, ויהיה כישראל; ואין צריך לקבל עליו מצוות, ולהודיעו עיקרי הדת, שכבר הודיעוהו, כשטבל לשם עבדות”[3].
נגע צרעת[עריכת קוד מקור]
דין נוסף הנוגע לראשי איברים הוא בדיני נגע הצרעת שאינו מטמא משום מחיה, במקרה והנגע הוא באחד מעשרים וארבעה ראשי איברים הללו[4].
זיהוי האיברים[עריכת קוד מקור]
רשימת 24 האיברים מופיעה במשנה, בתלמוד ובפוסקים[5]:
על אופן הספירה של האיברים, נחלקו המפרשים: יש שמנו את ראשי האוזניים כאיבר אחד, וכן את ראשי הדדים[6], ויש שכתבו כי המניין תקף רק בגבר, וראשי האוזניים נחשבים לשני איברים; לדעתם אצל אישה אכן יש 25 איברים (שני דדים במקום ראש הגוויה של הגבר)[7].
ראו גם[עריכת קוד מקור]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים כ"ו–כ"ז
- ^ רש"י בספר שמות, פרק כ"א, פסוק כ"ו.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ג, הלכה ז'-ט'.
- ^ משנה, מסכת נגעים, פרק ו', משנה ז'. תבנית:משנה תורה
- ^ משנה, מסכת נגעים, פרק ו', משנה ז'; מסכת קידושין, דף כ"ה, עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות טומאת צרעת, פרק ג', הלכה ח'. וראו בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, שם, ובתבנית:רמבם, ובתבנית:טור ושולחן ערוך.
- ^ רמב"ם, פירוש המשניות לרמב"ם, נגעים, פרק ו', משנה ז'.
- ^ רבי שמואל שטראשון[דרוש מקור].