נגע הצרעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "נגעים" מפנה לכאן. לערך העוסק במסכת, ראו מסכת נגעים.
נגע הצרעת
(מקורות עיקריים)
מקרא תזריע מצורע
משנה נגעים
משנה תורה לרמב"ם הלכות טומאת נגעים
שולחן ערוך אין

נגע הצרעת ביהדות הוא כתם שמופיע על גוף האדם, על קירות הבית או על בגדים. לנגע זה אין משמעות רפואית, ויש להבחין בינו לבין מחלת הצרעת. מבחינה חיצונית נגעי הצרעת ההלכתית שונים מאוד מהנגעים האופייניים לחולי הצרעת הרפואית. גם גורמי הנגעים הם שונים: בעוד שמחלת הצרעת נגרמת על ידי החיידק Mycobacterium leprae, הצרעת ההלכתית היא בעלת משמעות רוחנית וסיבותיה הן כשלים מוסריים של האדם, לדוגמה, לשון הרע (מרים) או רהבתנות (עוזיהו). המשמעות ההלכתית של הנגוע בצרעת כרוכה בהלכות טומאה וטהרה, הלכות שרובם אינן נוהגות בזמננו. גם התופעה עצמה אינה מצויה מזה אלפי שנים, וניתנו לכך כמה וכמה הסברים. בתורה עצמה המושג צרעת חוזר על עצמו בחמישה סיפורים, שבכל אחד מהם הצרעת מופיעה באופן שונה: צרעת משה‏[1], צרעת מרים‏[2], צרעת נעמן‏[3], צרעת גיחזי‏[4] וצרעת עוזיה‏[5].

הצרעת בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכות נגע הצרעת מפורטות במקרא בהרחבה בפרשת תזריע ובפרשת מצורע שבספר ויקרא. התורה מגדירה שם את צורות הנגעים, צבעיהם ושאר תנאיהם. כמו כן קובעת התורה, כי הסמכות לקבוע האם האדם נגוע בצרעת או לא, נתונה בלעדית לכהנים.

קביעתו של הכהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הוריית כהן בנגע הצרעת

קביעתו של הכהן חלה מכאן ולהבא, ובכך מתייחדת טומאת נגעים בהשוואה לטומאות אחרות, שבהן חוות דעתו של פוסק ההלכה מחילה את הדין באופן רטרואקטיבי החל משעת התרחשות המאורע הנדון. כך מפורש בתורה לגבי נגעי בתים (ויקרא יד, לה-לו): "וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר: כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת, וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת"‏[6]. פינוי הכלים מוכיח, שכאשר יבוא הכהן ויטמא את הבית - הטומאה לא תחול למפרע. מסיבה זו, ניתן לדחות את ראיית הנגע במקרים מיוחדים, כמו בחגים או לחתן וכלה, וכל עוד הכהן לא בדק את הנגע - האדם נשאר בטהרתו.‏[7]

נגעי אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נגעי אדם

סוג הנגע הראשון המופיע בפרשת תזריע הווא נגעי אדם, שעליהם מדובר במקרא בהרחבה רבה.

כך לשונו של המקרא: "אָדָם, כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת... וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים... נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן" (ספר ויקרא, פרק י"ג). לעומת זאת מה שמגדיר המקרא כ"בֹּ‏‏הַ‏ק" (ספר ויקרא, פרק י"ג, ל"ט) הוא גוון שיוצא מטווח הגוונים שמוגדרים כצרעת.

המשנה דנה בנגע הצרעת במסכת נגעים שבסדר טהרות. נקודת המוצא של המשנה, כפי משמעות לשון התורה, שהנגעים הם לבנים, אך יש כמה דרגות לובן בסוגי הנגעים השונים:

"מראות נגעים, שניים שהן ארבעה: בהרת עזה כשלג, שנייה לה כסיד ההיכל; והשאת כקרום ביצה, שנייה לה כצמר לבן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, שאת כצמר לבן, שנייה לה כקרום ביצה".

הסבר הדברים:

  • בהרת: עזה כשלג - שהיא לבנה ביותר, ואין דרגת לובן למעלה ממנה.
  • שנייה לה - סיד ההיכל: לבנה כסיד הלבן שבקירות ההיכל ( בבית המקדש) - שמלבנים אותו בכל שנה קודם הפסח. זו הדרגה השנייה בלובן הבהרת.
  • השאת: קרום ביצה - לבנה כקרום העוטף את חלבון הביצה, מתחת קליפת החיצונית של הביצה.
  • שנייה לה: כצמר הלבן - לבנה כצמר נקי של כבש בן יומי. זו הדרגה השנייה של הנגע המכונה שאת.

לעומת גוונים אלה, גון ה'בֹּ‏‏הַ‏ק' טהור ואינו נחשב לצרעת, גוון זה מתאר הרמב"ם כ"לובן חלוש למטה מקרום ביצה",‏[8] והרא"ש מתאר אותו בפשטות כ"מראה לבן למטה מד' מראות".‏[9]

לצרעת מאפיינים נוספים, המתבטאים בגודלו, במקום בגוף בו הוא נמצא (מקום גלוי או מוסתר, בראש ובזקן או בשאר הגוף, על רקע של עור בריא או על רקע של מכה או כויה) ומצב התפתחותו (האם הוא מתרחב, האם צומח בו שיער לבן, האם הוא אחיד ורצוף או שיש במרכזו עור בריא).[10]

נגעי בגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרעת עלולה להופיע גם על בגד, העשוי מצמר, מפשתן או מעור.[11] סימניה הם כתם ירוק כהה או אדום כהה. אם הופיע נגע כזה, יש לסמן את גבולותיו ולבודקו לאחר שבוע. אם הנגע פשה מעבר לגודלו הראשוני, הבגד נחשב טמא ודינו שריפה. אם הנגע לא פשה, יש להמתין שבוע נוסף. לאחר מכן, אם הנגע לא סר מן הבגד, אף אם לא פשה, יש לשרוף את הבגד.[12].

בגד מנוגע, בשלב ההסגר או לאחר שנקבע באופן החלטי כמנוגע וטרם נשרף, הוא אב הטומאה, המטמא אדם וכלים הנוגעים בו, ואף מטמא כמצורע את החפצים בבית הוא נמצא.[13]

בהלכות אלו ישנם פרטי דינים נוספים, ומפורטים במסכת נגעים וברמב"ם בהלכות טומאת צרעת פרק י"ב.

צרעת הבגד אינה מופיעה מאז שחרב בית המקדש.

נגעי בתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צרעת הבתים

צרעת עלולה להיראות גם על קיר של בית. אם מופיע כתם אדום כהה או ירוק כהה והוא נראה שקוע ביחס לסביבותיו, יש להזעיק את הכהן שיבחן את הנגע. בראייה הראשונה אין הכהן פוסק שהנגע הוא צרעת הבתים, אלא סוגר את הבית למשך שבוע. אם התבהר הנגע, יש לקלוף אותו והבית טהור. אם הוא נשאר כשהיה, יש לסגור את הבית בשנית. בסוף השבוע השני בודק הכהן את הבית פעם נוספת; אם דהה הנגע, קולפו והבית טהור. אם נשאר כשהיה או פשה והתרחב, יש להוציא את האבנים שבהן הנגע, לתת במקומן אבנים אחרות ולטוח את הבית בטיח. לאחר מכן הבית ייסגר לשבוע נוסף. בסופו, אם שב הנגע אל האבנים החדשות, הבית כולו טמא ויש להחריבו, אך אם לא חזר, יש לנקוט בפעולות שמטרתן לטהר אותו סופית, בכללן הקרבת קורבנות.[14]

"בית מוסגר" מטמא את כל מה שבתוכו. לאחר שהוחלט כ"בית המנוגע", הוא מטמא את כל הנוגע בו, אפילו מבחוץ, ואת כל הנכנס אליו[15].

גם בדינים אלו ישנם פרטים רבים נוספים, המפורטים במסכת נגעים וברמב"ם בהלכות טומאת צרעת פרקים י"ד-ט"ו-ט"ז.

כאשר הכהן בא ומטמא את הבית - הטומאה לא תחול למפרע. מסיבה זו, ניתן לדחות את ראיית הנגע במקרים מיוחדים, כמו בחגים או לחתן וכלה, וכל עוד הכהן לא בדק את הנגע - האדם נשאר בטהרתו.‏[16].

כיום אין נוהגת צרעת הבתים.

משמעותה הרוחנית של הצרעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתופעת נגע הצרעת יש משמעות רוחנית. הנגע המתואר במקרא הוא למעשה פגיעה בקשר בין האדם והחברה. חז"ל מבארים כי הנגעים באים על האדם כעונש על לשון הרע. בגמרא, מסכת ערכין ט"ו, ב, נאמר:

Cquote2.svg

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב "זאת תהיה תורת המצורע"? זו תהיה תורתו של מוציא שם רע

Cquote3.svg

הרמב"ם הבחין בין הצרעת בגוף האדם, שהיא מחלה טבעית, לבין צרעת הבגד והבית, שהיא מחוץ לגדר הטבע:

Cquote2.svg

הצרעת הוא שם האמור בשותפות, כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה, שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת, ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת, ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת. וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם - אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל, כדי להזהירן מלשון הרע; שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו, יטהר הבית, ואם עמד ברשעו עד שהותץ הבית - משתנין כלי העור שבביתו, שהוא יושב ושוכב עליהן. אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו, משתנין הבגדים שעליו. אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו - משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת רשעים, שהיא הליצות ולשון הרע. ועל עניין זה הוא מזהיר בתורה ואומר "הישמר בנגע הצרעת... זכור, את אשר עשה ה' אלוהיך למרים, בדרך" (דברים כד, ח-ט): הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה, שדיברה באחיה שהיא גדולה ממנו בשנים, וגידלה אותו על ברכיה, וסיכנה בעצמה להצילו מן הים; והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעת שהשוות אותו לשאר נביאים, והוא לא היה מקפיד על כל אלו הדברים, שנאמר "והאיש משה עניו מאוד" (במדבר יב,ג), ואף על פי כן, מיד נענשה בצרעת. קל וחומר לבני אדם הרשעים הטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות; לפיכך ראוי למי שרצה לכוון אורחיו, להתרחק מישיבתן ומלדבר עימהן, כדי שלא ייתפס אדם, ברשת רשעים

Cquote3.svg
– הלכות טומאת צרעת, פרק ט"ז הלכה י-סוף

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמות, פרק ד', פסוק ו'
  2. ^ ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק י'
  3. ^ ספר מלכים ב', פרק ה', פסוק א'
  4. ^ ספר מלכים ב', פרק ה', פסוק כ"ז
  5. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק כ"א
  6. ^ ספר ויקרא, פרק י"ד, פסוקים לה-לו
  7. ^ משנה מסכת נגעים פרק ג משנה ב
  8. ^ פירוש המשניות לרמב"ם, מסכם נגעים, פרק ד', א'.
  9. ^ פירוש הרא"ש על מסכת נגעים, פרק ח', ו'.
  10. ^ להרחבה ראו בהקדמת הרב פנחס קהתי לפירושו למסכת נגעים.
  11. ^ ויקרא יג, מז-מח
  12. ^ שם פסוקים נ-נב
  13. ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות טומאת צרעת, פרק יג הלכה יג
  14. ^ ספר ויקרא, פרק י"ד
  15. ^ משנה מסכת נגעים פרק יג משנה ד
  16. ^ משנה מסכת נגעים פרק ג משנה ב


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.