ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/רבי יצחק אייזיק וייס
תבנית:אדמו"ר רבי יצחק אייזיק ווייס (תרל"ה, 1875 – י"ג בסיוון תש"ד, 4 ביוני 1944) היה האדמו"ר השני של חסידות ספינקא. ידוע כבעל ה"חקל יצחק" על שם ספר כתביו שיצא לאור אחרי מותו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]
נולד בעיירה ספינקא שברוזנות מרמורש, אז באוסטרו הונגריה וכיום בשטח ברומניה, לר' יוסף מאיר וייס, האדמו"ר הראשון של חסידות ספינקא. אביו קרא לו על שם רבו המובהק ר' יצחק אייזיק אייכנשטיין מזידיטשוב. התפרסם מגיל צעיר בכשרונותיו ובהתמדתו בתורה בנגלה ובנסתר ובתפילותיו הנלהבות. מגיל צעיר החליף שאלות ותשובות עם גדולי הדור ובהם המהרש"ם ר' יצחק אלחנן ספקטור מקובנא ור' אברהם פאלאג'י, מרא דאתרא של איזמיר. הוא נישא להרבנית מרים בתו של ר' ישכר בעריש אייכנשטיין אב"ד ווערעצקי מחסידות זידיטשוב.[1]
בראש חודש חשוון תרס"ד חווה אביו שבץ, והיה משותק במשך מספר חודשים. גם לאחר שחזר ללכת תפקד באופן חלקי, ובנו סייע לו בניהול החצר החסידית. הוא ירש אותו באופן רשמי לאחר פטירתו בשנת תרס"ט.[2] בתקופה ההיא בתחילת כהונתו נחשבה חסידות ספינקא לשנייה בגודלה בחבל מרמורוש, אחרי חסידות ויז'ניץ. ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה. ערב סוכות תרע"ז, בשעה שהצבא הרוסי קרב לספינקא, נמלט החצר ובראשם הרבי לכמה כפרים ועיירות סמוכים עד שהגיעו לבודפשט ולבסוף התיישב במונקאטש, במנקאטש גרו קבוצה נכבדת מחסידי ספינקא וקרובי משפחתו נכדי זקנו רבי שמואל צבי וייס שכיהן בימיו כראב"ד העיר, ואחרי פטירתו מילא מקומו בנו רבי אהרן וייס שכיהן עד אז כאב"ד בנעדיקאוויץ. שם המשיך בניהול החצר ועמד בראש ישיבת "בית יוסף" שייסד, בה למדו כ-150 צעירים.[3] בעת שהותו שם היה נתון לרדיפה עזה מצדו של רב העיר והאדמו"ר המקומי, חיים אלעזר שפירא.[4] לבסוף הסכים לעזוב את העיר בתמורה לכך ששפירא ישלם לו 100,000 כתר וכי יותר לו לבקר את חסידיו בה פעמיים בשנה ללא הפרעות.[5] בשנת תר"ץ העביר את משכנו ואת הישיבה לעיר סעליש.[6] חסידות ספינקא, שהייתה כבר מרובת תומכים, הפכה בימיו לאחת משלוש החצרות הגדולות בהונגריה יחד עם מונקאטש וסאטמר-סיגט;[7] היו לו אלפי חסידים במרמורש, בטרנסילבניה ובכל רחבי הארץ.[8]
האדמו"ר ניהל התכתבות קצרה ומקוטעת עם ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת;[9] הלה שלח לו מכתב בעת מחלתו (בערך ב-1929). הרב השיב לו וביקש גם תמיכה לישיבתו, אם כי לא נענה. זמן קצר לפני מותו שלח לו המלך מכתב נוסף, אך נפטר עוד בטרם חוברה אגרת תשובה. כמו כן, שלח פעם ברכה לנשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט והלה שיגר לו מכתב תודה.[10]
עם חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה שב מחוז קרפטורוס לשליטה הונגרית, והוחלו חוקים אנטי-יהודיים. בשנים הבאות עסק האדמו"ר במתן סיוע לפליטים יהודים שנמלטו מהשואה בפולין, והורה לבנות מתחת לביתו בונקר להסתרתם ולספק להם מסמכים מזויפים. הוא אף נעצר פעם בידי הז'נדרמריה ההונגרית למשך יומיים לאחר שיהודי פולני ללא תעודות נתפס בחצרו, אך שוחרר מחוסר ראיות.[11] אך גופו נחלש מאז מתוקף הנסיבות ממה שעוללו לו במאסר.
במרץ 1944 השתלטו הגרמנים על הונגריה. באסרו חג פסח תש"ד כונסו יהודי סעליש והסביבה בגטו, בו ישבו כעשרת אלפים נפש. האדמו"ר סירב להפצרות של חסידיו לנסות לברוח, למרות שנשלחו אליו אשרות כניסה לבריטניה ולארץ ישראל. הוא, משפחתו ובני קהילתו גורשו להשמדה באושוויץ בא' בסיוון, שם נספה האדמו"ר בי"ג לחודש.[12]
משפחתו[עריכת קוד מקור]
לאדמו"ר היו שלשה ילדים. ר' ישראל חיים, שישב עם אביו בסליש. ר' נפתלי צבי ששימש כרב העיירה בילקה במרמורש. חתנו הרב אברהם אביש הורוביץ, ששימש כרב העיר קראלי ברומניה. שלושתם נספו בשואה, וכך גם רוב נכדיו. נכדו ר' יעקב יוסף וייס בן בנו ר' ישראל חיים, שימש כאדמו"ר לחסידי ספינקא בבני ברק ובארצות הברית. נכד אחותו הרב יוסף מאיר כהנא שימש כאדמו"ר לחסידי ספינקא בירושלים. ונכדו, בן חתנו, רבי שמואל צבי הורוביץ שימש כאדמו"ר לחסידי ספינקא בניו יורק.
ספריו[עריכת קוד מקור]
בחייו לא יצאו ספרים מכתביו למעט הקדמה ארוכה שכתב לספרו של אביו "אמרי יוסף" בה הוא מבסס את שיטת חסידות ספינקא. ספריו שיצאו לאחר השואה קיבלו את השם "חקל יצחק" (שדה יצחק בארמית) שבגימטריא זה שווה לשמו "יצחק אייזיק".
תשובותיו ששרדו כונסו לאחר השואה בספר בשם שו"ת "חקל יצחק" שיצא לאור לראשונה בניו יורק, תשכ"ו.
ספרו על התורה – חקל יצחק על התורה, שני כרכים, ניו יורק, תשי"ב-תשי"ד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ו, בני ברק, תשמ"ח, עמ' רג-רלא.
- אהרן סורסקי, שושלת ספינקא, תש"ן.
- א פלאם פייער, ניו יורק תשע"ט.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- אליעזר שוימר, האדמו"ר ר' יצחק אייזיק מספינקא הי"ד, הצופה, 27 במאי 1953
- תצלומו של ר' נפתלי צבי וייס (משמאל), בהגיעו למחנה אושוויץ.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ Tzvi Rabinovicz, The Encyclopedia of Hasidism. Jason Aronson, 1996. עמ' 218.
- ^ דאס אידישע ווארט. גיליון 356, טבת-שבט תש"ס. עמ' 41.
- ^ מנשה אונגר, ספר קדושים: רביים אויף קידוש-השם. פארלאג שולזינגער ברידער, ניו יורק 1967. עמ' 306.
- ^ Yeshayahu A. Jelinek, Paul R. Magocsi. The Carpathian Diaspora: The Jews of Subcarpathian Rus' and Mukachevo, 1848-1948. East European Monographs, 2007. עמ' 173.
- ^ ווי ווערט ערלעדיגט דער קאמף צווישען א רב און א רבי'ז אין קארפאטען-רוסלאנד, היינט, 12 ביולי 1929
- ^ שלמה רוזמאן, ספר שפר הררי קדם: גולת קארפאטורוס - מארמארוש בתפארתה ובחורבנה. זיכרון קדושים, 1991. עמ' 108.
- ^ Yale Strom. The Hasidim of Brooklyn: A Photo Essay. Aronson, 1993. עמ' XXVII.
- ^ Tzvi Rabinowicz, Hasidism: The Movement and Its Masters. Jason Aronson, 1988. עמ' 298.
- ^ העתק של ההתכתבות מופיע גם בספר Henry Shonberger, What Saved the King: an Account of the Miraculous Recovery of His Majesty King George V of England. Anglo-American Book Institution of America, 1930
- ^ ישיבת אור התורה, קובץ חידושי אורייתא: אור התורה. ברוקלין, אלול תשמ"ג. עמ' 17.
- ^ אונגר, עמ' 307.
- ^ אונגר, עמ' 308.
קטגוריה:רבנים הונגרים קטגוריה:יהודים ממרמורש קטגוריה:נספים במחנה ההשמדה אושוויץ קטגוריה:אדמו"רי ספינקא