חיים אלעזר שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיים אלעזר שפירא
האדמו"ר ממונקאטש
SpiraBenes.jpg
שפירא פוגש את הנשיא אדווארד בנש במוקצ'בו, 1936.
חיבורו העיקרי "מנחת אלעזר"
תאריך לידה ה' בטבת תרל"ב
מקום לידה סטריז'וב, ממלכת גליציה ולודומריה, הקיסרות האוסטרו-הונגרית
תאריך פטירה ב' בסיוון תרצ"ז
מוקצ'בו, רוס התת-קרפטית, צ'כוסלובקיה
מת מסרטן
מקום קבורה בית העלמין בקרופיץ עלית
חסידות חסידות מונקאטש
מקום פעילות רותניה הקרפטית
מספר בשושלת שני
הקודם צבי הירש שפירא
הבא ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ
תחילת כהונה ט"ז בתשרי תרע"ד
אב צבי הירש שפירא
אם אסתר לבית הורוויץ
בת זוג חיה לבית רבינוביץ' (תרמ"ז-תרס"ו)
רחל לבית סאפרין (תרס"ז-)
ילדים חיה פרימא רבקה רבינוביץ'

חיים אלעזר שפיראהונגרית: Spira Lázár;‏ ה' בטבת תרל"ב, 17 בדצמבר 1871ב' בסיוון תרצ"ז, 12 במאי 1937) היה רבה של העיר מוקצ'בו (מונקאץ') והאדמו"ר השלישי מחסידות מונקאטש. נודע בכינוי ה'מנחת אלעזר', על שם ספרו. כאחד מחשובי הרבנים במרכז אירופה בין שתי מלחמות העולם, הוא הנהיג קו שמרני ותקיף של התנגדות לאגודת ישראל ולציונות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירא נולד בעיירה סטריז'וב שבממלכת גליציה, אימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא היה בן לאסתר ורבי צבי הירש שפירא. הוא נקרא אלעזר על שם אבי סבו רבי אלעזר שפירא מלאנצוט. כשחלה בגיל שלוש, נוסף לו השם "חיים" על פי הוראת רבי חיים הלברשטאם מצאנז שהיה רבו של אביו.

ב-1882 מונה סבו, הרב שלמה שפירא, לאב"ד מונקאטש והחל לנהוג כאדמו"ר. המשפחה חצתה את הרי הקרפטים והתיישבה בעיר ההונגרית, אף כי הילד אלעזר נותר קשור למנהגי היהודים במולדתו: "איני מילדי מדינה זו רק מגאליצען", כתב לימים, "ודעתי באמת כי אין דעתי וטבעי כ"כ כמדינת הגר".‏[1] באותה שנה, בגיל 10, התחיל לרשום בפנקס דברי תורה ששמע מהוריו ורבותו וחידושי תורה משל עצמו.

בדצמבר 1886 נשא את חיה חאשא בת שרגא יאיר רבינוביץ מביאלובזיג, לה היה מאורס מגיל שמונה; החתונה התקיימה בטשביניה[2], אליה עבר לגור ובה למד עם חמיו. בתקופה זו נסע לווארשא ולמד את מלאכת המילה. חמש שנים לאחר הנישואים התברר לו שאשתו לא תוכל ללדת. הוא המתין חמש שנים נוספות וכשלא נולדו להם ילדים הוא התגרש ממנה. היא חזרה לבית אביה והתחתנה עם האדמו"ר מטאניע, אך לא האריכה ימים, כשנפטרה תרם והנציח את זכרה בהקמת שכונת "בתי מחסה" ו"בתי מונקאטש" בירושלים. וכל שנה היה מציין את יום הזכרון שלה.

בחשון תרס"ז (1906) נשא את רחל פרל בת יעקב משה סאפרין מקאמארנא.‏[3] לפרל ולו נולדה בת יחידה, חיה פרימא רבקה‏[4][5].

רבותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכ"א סיון תרנ"ג (1893) נפטר סבו שהיה רבו הראשון, ואביו נתמנה לאדמו"ר, לקח אותו אביו לעזר בעבודתו הציבורית. באותה תקופה נסעו הוא, ואביו שהיה אדמו"ר, כל שנה לשבועיים אחרי החגים, לאדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם בשינאווא. בשנת תרנ"ו העניק לו הרבי משינאווא במתנה כתב יד שהיה ברשותו מסידור "חמדת ישראל", סידור קבלי של רבי חיים וויטאל, בכתב יד בנו רבי שמואל וויטאל, והורה לו להדפיס את הסידור. הוא ערך והדפיס את הסידור בשנת תרס"ה בתוספת מבוא.

אב בית דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1902 התמנה לתפקיד אב בית-הדין במונקאץ' ובטשענדיוף. המודרניסטים בעיר התנגדו למינויו, וב-27 ביוני נסעו לבודפשט ועתרו בפני שר החינוך, הברון דה זולאנקמי, בטענה כי אינו יודע הונגרית; שליטה בשפה הייתה תנאי הכרחי לקבלת משרה ציבורית.‏[6] שפירא סיפק תעודת סיום כראיה לכך שלמד ונבחן בהונגרית בבית-ספר בניטרה, אך היא התבררה כמזויפת.‏[7] הוא נאלץ לעמוד בבחינות חוזרות וקיבל את משרתו שוב רק ב-1904.‏[8]

אדמו"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שני של חג הסוכות תרע"ד (1913), בערב שבת, נפטר אביו ונקבר בחג, ומיד בשובו מהלויה בליל שבת החל לנהוג כאדמו"ר בעריכת "שולחן", אמירת תורה וניגונים. כעבור שבועות אחדים, ביום ראשון לפרשת וישלח, נתמנה לרבה הרשמי של הקהילה היהודית בכתב רבנות כתוב וחתום על קלף בידי עסקני הקהילה. בשנת האבל לאביו ערך והוציא לאור ארבעה ספרים מכתבי אביו בתוספת מבוא והערות: "דרכי אמונה", הגדה של פסח עם פירוש "תפארת בנים", "דרכי תשובה" בהלכה, ו"באר לחי ראי" בקבלה.

בעת מלחמת העולם הראשונה (1914-1918), הייתה מונקאטש עיר גבול, ופליטים יהודים רבים הגיעו אליה. הוא עמד בראש מפעל הסיוע לפליטים יהודים שהגיעו מגאליציה למונקאטש, הוא אף איכסן פליטים רבים בחצרו תוך סיכון עצמי כי לא היו להם אישורי שהיה.

בליל הסדר תרע"ה (1914), היו הרבה חיילים יהודיים בקרבות והוא דרש בשבחם: "השתא הכא", השנה אנו כאן בזכות אנשי צבא יהודים לאין מספר בסכנת נפשות, אלפים מישראל עתה בשדה הקרב בסכנת נפשות ואין יכולים לערוך שלחן בלילה הזה לאכול בו מצה ומרור ולשתות הכוסות ולספר ביציאת מצרים, ובזכותם "לשנה הבאה בארעא דישראל [בארץ ישראל]" יצמח צדיק לגאולתן של ישראל, יבוא גואל צדק.

ב-1919 סופח האזור לצ'כוסלובקיה שזה עתה קמה, ושמה ההונגרי של העיר, מונקאץ', הומר לשם הצ'כי, מוקצ'בו. ב-1922 ייסד את "ישיבה רבתי דרכי תשובה", שהייתה לגדולה בעיר ומנתה 280 תלמידים.

מאבקו בציונות ותמיכתו ביישוב בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא לחם נגד אגודת ישראל, הסוציאליזם והציונות. כך, למשל דרש את הפסוק "הוי כל צמא לכו למים" הכוונה ב'צמא' היא ל"ציוניסטים, מזרחיסטים, אגודיסטים."‏[9] את הצהרת בלפור כינה "צרת בעל פעור". אביעזר רביצקי ראה בו את אחד מחשובי ההוגים האנטי-ציוניים החרדים, וציין כי תפישתו התאולוגית השפיעה רבות על "המתנגד הגדול ביותר שקם לציונות ולמדינת ישראל, מעודן, מקרב היהדות החרדית", רבי יואל טייטלבוים מסאטמר.‏[10]

למרות התנגדותו ומאבקו בציונות הוא תמך בתושבי ארץ ישראל והדגיש כי הרוצה לדור בארץ חייב להקפיד על קיום מצוות. לשם כך הקים "כולל" בשם 'תפארת צבי' שמקופתו ניתנה תמיכה להחזקת היישוב החרדי בארץ ישראל, כולל לשכונת בתי מונקאטש בירושלים.

באותה שנה נקלע למחלוקת עם האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלתר, על רקע תמיכת האחרון באגודת ישראל, בלימודי חול בבתי-ספרו ובקיום רשת החינוך לבנות בית יעקב. כמו כן, מחה שפירא על כך שנפגש עם הרב קוק הציוני. אלתר כתב לו בחזרה כי אם יבוא לוורשה לא ימצא שם "לא דובים ולא יער", ושפירא עשה כן והשיב כי מצא "דובים ויער וכל חיות היער". הוא קרא לו לשווא לזנוח את ה"אגודה" ו"בית יעקב", לתמוך בהקמת "לשכת יראים" בפולין ועוד.‏[11]

המחלוקת עם ספינקא ובלז[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום המלחמה הגיעו למוקצ'בו שני אדמו"רים שנעקרו ממקומות מושבם, יצחק וייס מספינקא וישכר דב רוקח מבלז. שפירא ניהל מערכות ממושכות נגד שניהם, שהתדרדרו לעתים תכופות לאלימות קשה ודרשו את התערבות המשטרה בכוחות גדולים.‏[12] בשבת תשובה תרפ"א (18 בספטמבר 1920) דרש שפירא נגד רוקח וכינה אותו "סטרא אחרא" ו"שטן בספודיק". לאחר מכן טען בפני השלטון הצ'כוסלובקי כי הוא מרגל קומוניסטי, והצליח לשכנע את הרשויות לגרשו. גופים ציוניים שהתערבו בפרשה הצליחו למנוע את הצעד.‏[13] רוקח עזב את העיר ב-1922, אך המאבק בין שתי החצרות הקצין דווקא לאחר פטירתו ב-1926. שלושה ימים לאחר המוות, בדרשת שבת בבית הכנסת, דיבר שפירא סרה במנוח ואמר לשומעיו כי נשמתו לא תמצא מנוחה. בתגובה, הכריזו חסידי בלז על חרם נגדו.‏[14] בראשית פברואר 1927 התפלגו חסידי בלז בעיר רשמית מהקהילה האורתודוקסית והקימו אחת משלהם;‏[15] מאחר שהחוק אפשר להכיר רק בקהל אורתודוקסי אחד, הם רשמו את עדתם כנאולוגית.‏[16] חסידי מונקאטש נאלצו לשכור שומרי ראש קבועים עבור שפירא,‏[17] והוא אף הותקף על ידי המון זועם כשביקר בלמברג.‏[18] הסכסוך עם ספינקא נפתר בקיץ 1929, כשרבי יצחק הסכים לעזוב את מוקצ'בו בתמורה לסכום של 100,000 כתר ולכך שיבקר את חסידיו בה פעמיים בשנה ללא הפרעות.‏[19] רק ב-11 במרץ 1934, לאחר שנים של מאבקים וחרמות הדדיים, נחתם הסכם פשרה בין שפירא לקהילת בלז במוקצ'בו.‏[16]

הקמת קהילה עצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שפירא שאף להתנתק משליטת הלשכה האורתודוקסית בברטיסלבה – יורשתו של הגוף הכלל-הונגרי המקביל שקם ב-1871, שמשרדיו שכנו בבודפשט ושהאזור היה עתה מחוץ לתחום סמכותו – שניהלה את הקהילות בחבל, ולהקים משרד עצמאי לרוס התת-קרפטית תחת שליטתו. כדי לקדם את עניינו כרת ברית פוליטית עם המפלגה האגררית בבחירות הארציות לפרלמנט ב-1925, וסייע להקים סיעת לוויין, "מפלגת האיכרים היהודים", עבורה. לאחר הבחירות סוכלה תוכניתו עקב התנגדותם של רבים מרבני החבל, שהונהגו בידי יוסף צבי דושינסקי ויואל טייטלבוים.‏[20]

ב-1928 היה אחד מהדוחפים להקמת מפלגת לוויין נוספת, "המפלגה הרפובליקנית היהודית", שזכתה להישגים בבחירות המחוזיות. בעת הבחירות הארציות של 1929 היא לא התמודדה באופן עצמאי אלא קראה להצביע למפלגה האגררית. לאחר שהתקבלו התוצאות והסתבר כי הם הכפילו את כוחם ביחס ל-1925, החליטו ראשי האגררים כי השפעתו הייתה שולית וחדלו מתמיכתם בו. שפירא הצליח לכונן ברית חדשה עם הסוציאל-דמוקרטים,‏[21] אך ניסיון נוסף מצדו לייסד לשכה נפרדת נכשל לאחר שכנס נציגי קהילות שנערך ב-18 ביוני 1930 לא הגיע לידי הסכמה בנידון. לקראת בחירות 1935 הוא רכש מחדש את אמונם של מנהיגי האגררים. לאחריהן, תמכה הממשלה החדשה במאמציו. ב-27 ביוני 1935 התקיימו הבחירות ללשכה החדשה, שהוחרמו על ידי חלק גדול מהרבנים. מחאות רבות שהוגשו לגבי התנהלותה נענו בהתעלמות הרשויות. לאחר מסע לחצים ממושך, הצליחו קהילות רבות - ביניהן אוז'הורוד וברהובה - להימנע מלהסתפח לארגון ונותרו בשליטת ברטיסלבה.‏[22]

ביקורו בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1930 נסע שפירא לארץ ישראל לביקור של שבועיים, כדי לפגוש את הרב המקובל שלמה אליעזר אלפנדרי. הקשר ביניהם נוצר לראשונה ב-1925, בתיווך הרב הירושלמי ישעיה אשר זליג מרגליות, שהיה מקורב לשניהם. האדמו"ר דרש וחקר רבות אודות הסבא קדישא, ופנה אליו כמה פעמים בבקשה לבקרו, והמקובל הירושלמי נתרצה לבסוף במרץ 1930. הרב ממונקאטש מיהר על גבי אניה לארץ ישראל. מרגליות דיווח כי בפעם השנייה בה נפגשו, זמן קצר לפני ל"ג בעומר, אף שאלו האדמו"ר "אימתי קאתי מר"? (מתי תגיע, אדון?) ואלפנדרי השיב כי המשיח קרוב אך הרשעים מעכבים אותו. לאחר הילולת הרשב"י, שבוע וחצי לאחר הגעתם ארצה, נפל הסבא למשכב ומת. לפי הדיווחים, שקע שפירא במרה שחורה.

בהתבסס על כתבי המעורבים, החוקר מוטי ענברי סבור כי שפירא האמין שהרב אלפנדרי היה בחזקת משיח. מימי מלחמת העולם הראשונה, שהוא ראה בה מעין מלחמת גוג ומגוג, ועד מותו היה האדמו"ר משוכנע כי הגאולה קרובה אך מתאחרת בגלל חטאי הדור. הוא היה נתון במתח משיחי חזק והרבה לעסוק בכך בדרשותיו. ענברי ייחס את קנאותו הרבה לאמונתו זו.‏[11]

ב-1932 הורשע בהעלמת מס בסכום של 1,000,000 כתר בגלל אי-דיווח על כספי פדיונות שקיבל, והרשויות הצ'כוסלובקיות עיקלו את ספרייתו היקרה ב-17 בספטמבר.‏[23] חסידיו גייסו תרומות כדי להחזירה לרשותו.‏[24]

חתונת בתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 במרץ 1933 נישאה בתו חיה לרבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ'. חתונת הענק, שעלתה 100,000 כתר, מומנה על ידי הקהילה.‏[25] אלפי אורחים מאירופה כולה וגם מארצות הברית הגיעו להשתתף בה, כמו גם יותר מ-50 אנשי תקשורת. 600 עניים הוזמנו לסעודה.‏[26] החתונה כולה צולמה בידי חברת פוקס האמריקנית, ששילמה לשפירא סכום גדול בתמורה לזכויות. לאחר שהדבר התפרסם, תקפו אותו אויביו על כך שהתיר זאת, והוא התחרט, דרש להשמיד את התשליל ואסר לצפות בסרט. פוקס תבעה אותו בבית המשפט בדרישה לבטל את האיסור או להחזיר את הכסף.‏[27]

אגודת החרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 באפריל 1935, בעת כינוס של מנהיגי חסידויות שמרניים בנובי סונץ', הכריזו הוא, רבי בן ציון הלברשטאם מבאבוב, רבי יקותיאל יהודה מסיגט ואדמו"רים אחרים על ייסוד "אגודת החרדים", ארגון שנועד להיאבק באגודת ישראל.‏[28] באותה שנה נגזרו עליו פעמיים עונשי מאסר בני חמישה-עשר יום; בפעם הראשונה היה זה בגלל החרם שהטיל על הגימנסיה העברית שפעלה במוקצ'בו ועל התומכים בה, ובפעם השנייה הורשע לאחר שכינה במהלך אסיפת בחירות את המועמד לפרלמנט חיים קוגל "בוגד במדינה".‏[29]

פטירתו וקבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1936 חלה התדרדרות קשה במצבו הבריאותי, והוא החל להתלונן על כאבים עזים בכתפו השמאלית. ב-20 בחודש נסע לבודפשט לטיפול רפואי; ההגיוגרף דוד כהנא מסר מבלי לפרט כי הרופאים אבחנו "מחלה קשה" וכי הוא טופל בהקרנות ("בעשטראהלונגען").‏[30] דבר חוליו התפרסם, ונערכו תפילות המוניות לרפואתו ברחבי העולם. כ-12,000 יהודים תרמו לו יום אחד מחייהם בחודשיו האחרונים.‏[31] הרב שפירא נפטר בביתו שמוקצ'בו בשעה שתיים לפנות בוקר ה-12 במאי 1937.‏[32] הוא נטמן באהל אדמו"רי מונקאטש בבית הקברות העירוני. בערך בשנת 1979, בעת שממשלת ברית המועצות עמדה את להרוס בית העלמין היהודי, נסעו כמה חסידים בראשות משה יהודה ליב רבינוביץ למוקצ'בו ובאישון לילה פינו את שרידיו ועוד כמאה וחמישים נקברים אחרים לבית העלמין בכפר קרופיץ עילית (Верхній Коропець) הסמוך.

לאחר פטירתו נתמנה חתנו רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ' לממשיכו ברבנות ואדמו"רות במונקאטש.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כראש ישיבה, רב ואדמו"ר הוא כתב מאמרים ולמעלה מעשרים כרכים בתחומים מגוונים: פירושים, עיונים ודרשות על התורה, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי; פסקי הלכה (שו"ת); חקר ועיון במנהגי ישראל ונוסח התפילה, ודרושי באגדה וחסידות.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אות חיים - על הלכות תפילין.
  • אות שלום - על הלכות מילה (בהוצאה מאוחרת נדפסו יחד כ"אות חיים ושלום").
  • דברי קודש - לקוט דרשות שנשא.
  • סדרת ספרים דברי תורה – חידושים, רמזים, אגדות ואמרות במילי דחסידותא, תשעה כרכים.
  • דרכי תשובה - על הלכות מקוואות, (המשך לחיבוריו של אביו על השו"ע).
  • הגהות הירושלמי – פירוש על התלמוד ירושלמי.
  • חיים ושלום – פירוש על התורה.
  • מאמר אדון כל – ביאור על הפיוט "א-ל אדון".
  • חמשה מאמרות – כולל חמישה חלקים: מאמר תורת שבת - ענייני השבת בכל פרשיות השבוע, מאמר סמוכים לעד - סיומי מסכתות וביאורים בסדר המסכתות ובשייכות הפתיחה והסיום שבכל מסכת, משיב מפני הכבוד – בתגובה לספר כבוד חכמים, מאמר נוסח התפילה – עיונים, דיוקים ובירורים בנוסחי התפילה השונים, מאמר הלקוטות - ליקוטים בדברי אגדה.
  • מאמר מילי דהספידא, מאמר זיכרון צדיקים – מאמרי הספד על צדיקים שנפטרו בדורו.
  • שו"ת מנחת אלעזר - חמישה כרכים המאגדים שאלות ותשובות בכל תחומי ההלכה, (שני כרכים נוספים אבדו בימי השואה). על שם ספריו אלו כונה בשם: בעל 'המנחת אלעזר'.
  • משמיע ישועה – לחיזוק האמונה בביאתו הקרובה של המשיח. נכתב על ידי תלמידו הרב שלמה צוקר.
  • נימוקי אורח חיים – חידושים וביאורים על חלק אורח חיים בשלחן ערוך.
  • עולת תמיד - על מסכת תמיד בתלמוד בבלי.
  • שער יששכר - על המועדים. מתוך ספר זה נערכה הגדה של פסח - שער יששכר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ד, בני ברק, תשמ"ז, עמ' קמא-קסז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחת אלעזר כרך א', עמ' כ"ו א'.
  2. ^ גוטמאן, עמ' 14.
  3. ^ כי בשמחה תצאו: לקראת נסיעת אדמו״ר שליט״א לעיר מונקאטש. איחוד חסידי מונקאטש, 2001. עמ' 38.
  4. ^ ישראל זאב גוטמאן. חבל הכסף - ספר היוחסין. ברוקלין, תשנ"ב. עמ' 11, 18.
  5. ^ הרבנית ממונקאטש, הצופה, 9 באפריל 1945
  6. ^ חדשות שונות (מונקאטש), מחזיקי הדת, 11 ביולי 1902
  7. ^ חדשות שונות (מונקאטש), מחזיקי הדת, 18 ביולי 1902
  8. ^ יצחק רפאל, שלים חיים פרוש, יצחק אלפסי. אנציקלופדיה לחסידות, חלק 2, כרך 1. מוסד הרב קוק, 1986. עמ' תקסח.
  9. ^ יצחק אלפסי. ששים צדיקים: מאורות מעולם התורה והחסידות ממזרח וממערב. מכון תלפיות, 1999. עמ' 116.
  10. ^ אביעזר רביצקי. הקץ המגולה ומדינת היהודים - משיחיות, ציונות ורדיקליזם דתי בישראל. תל אביב תשנ"ג, עמ' 66.
  11. ^ 11.0 11.1 מוטי ענברי, אקטיביזם משיחי בפועלו ובהגותו של הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בין שתי מלחמות עולם, קתדרה 149, תשרי תשע"ד.
  12. ^ Yeshayahu A. Jelinek, Paul R. Magocsi. The Carpathian Diaspora: The Jews of Subcarpathian Rus' and Mukachevo, 1848-1948. East European Monographs, 2007. עמ' 173.
  13. ^ לפני סערה. המזרחי, 11 במאי 1922. עמ' 5.
  14. ^ חסידי בלז מכריזים חרם על הרבי ממונקאטש, דואר היום, 14 בינואר 1927
  15. ^ Chassidic Feud Leads to Split in Community. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 10 בפברואר 1927.
  16. ^ 16.0 16.1 מחלוקת חסידי מונקאץ’ – בעלז. אתר יד ושם.
  17. ^ CZECHS START FIGHT TO COUNTERACT DRYS. ניו יורק טיימס, 5 בפברואר 1928 (נדרשת הרשמה).
  18. ^ Chassidic Rabbi Attacked by Adversaries in Lemberg. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 19 ביוני 1928.
  19. ^ ווי ווערט ערלעדיגט דער קאמף צווישען א רב און א רבי'ז אין קארפאטען-רוסלאנד, היינט, 12 ביולי 1929
  20. ^ יהודה שפיגל, יצחק אלפסי. תולדות היהודים ברוסיה הקרפטית. הוצאה פרטית, 1997. עמ' 113-115.
  21. ^ שפיגל, אלפסי. עמ' 142.
  22. ^ ישעיהו ילינק. הגולה למרגלות הקרפטים. המרכז לחקר התפוצות ע״ש גולדשטיין־גורן, 2003. עמ' 147-149.
  23. ^ Order Library of Munkaczer Rebbe Confiscated for Taxes. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 19 בספטמבר 1932.
  24. ^ 500,000 Kronen Raised to Redeem Rebbe’s Library. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 11 באוקטובר 1932.
  25. ^ "הרב חיים אלעזר שפירא" באתר יוצאי רותניה הקרפטית בישראל.
  26. ^ 600 POOR FED AT WEDDING.; Police Needed at Marriage of Son of "Wonder Rabbi" Spira. ניו יורק טיימס, 16 באפריל 1933 (נדרשת הרשמה).
  27. ^ Chassidic Wedding Sequel in Action with Fox Film Company. יט"א, 7 באפריל 1933.
  28. ^ באבאוו און מונקאטש שאפען א גרויסע ארטאדאקסישע ארגאניזציע צו בעקעמפן די "אגודה", היינט, 5 במאי 1935
  29. ^ מונקאטשער רבי פערמשפט אויף 15 טאג ארעסט, היינט, 5 בדצמבר 1935
  30. ^ דוד כהנא. תולדות רבינו. אור תורה מונקאטש, תשנ"ח. עמ' 115.
  31. ^ CHAIM ELAZAR SHAPIRO; ' Wonder Rabbi' Head of Thousands In Jewish Sect. ניו יורק טיימס, 13 במאי 1937 (נדרשת הרשמה).
  32. ^ גוטמאן, עמ' 22.