ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/רבי שלמה קווטש
 | |
| חתימתו | |
| לידה |
ג' בחשוון תקנ"ט מיקולוב,  ספר מוראביה, האימפריה הרומית הקדושה |
|---|---|
| פטירה | כ"ו בשבט תרט"ז (בגיל 57) |
הרב שלמה קווטש (בכתיב יידי: קוועטש, לועזית: Salomo Quetsch; ג' בחשון תקנ"ט, 13 באוקטובר 1798 — כ"ד בשבט תרט"ז, 30 בינואר 1856) היה אב"ד פיזלינג, לייפניק וניקולשבורג, הרב הראשי האחרון של מוראביה וראש הישיבה האחרון בניקולשבורג.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]
נולד בניקולשבורג לאביו דוד, שהיה למדן, ונשלח לישיבה המקומית בה הפך לתלמידו המובהק של האב"ד רבי מרדכי בנט. בגיל 29 התמנה לרב העיירה פיזלינג. עם מות הרב בנט התמודד על ירושת משרתו כרב הראשי והוא בן מעט יותר משלושים, אך נדחה לטובת הרב נחום טרייביטש. הוא קיבל הצעה לכהן באונגאריש ברוד, אך מיאן.
בשנת ה'תקצ"ב (1832), עבר לכהן בלייפניק, אחת הקהילות הגדולות בחבל, בה הוא מילא את מקומו של רבי ברוך תאומים-פרנקל שנפטר ארבע שנים לפני כן. בלייפניק הוא נותר 23 שנים. ב-1845 התפרסם מכתב התנגדות שלו בספר "תורת הקנאות" נגד ועידות הרפורמים. אף על פי כן, באותה שנה הסכים לרפורמה מסוימת בבית-הכנסת בלייפניק: לאחר שהציבור ביקש להעביר את הבימה לקדמת הבניין במקום שתעמוד במרכזו, לא מצא איסור בכך ואישר את השינוי.[1] באותן שנים ניבע במוראביה פילוג קשה בין גורמים מודרניסטים, עליהם נמנו גם רבנים מתקדמים דוגמת צבי הירש פאסל, לבין השמרנים שהרב קווטש היה נציגם המובהק. הוא היה מוכר כאחד מגדולי תלמידי החכמים במוראביה, והתכתב בין היתר עם רבי יהודה אסאד ורבי משה שיק.
ב-1842 מת הרב טרייביטש ונפתחה ההתמודדות על ירושתו. הרב קווטש היה מועמדם הבולט של האדוקים המסורתיים, אולם הקיטוב בין המחנות במוראביה מנע את אפשרות הבחירה של נציג אחד המחנות. פרנסי ניקלשבורג, בקשו לפתור את הבעיה באמצעות מינוי רב מן החוץ שאינו מעורב בסכסוך המקומי ויהווה פשרה בין המחנות, ובחרו את רש"ר הירש. הרב קווטש (יחד עם מרבית הרבנים השמרנים) בז לרב הירש, שהיה מודרני מאוד ונחשב כבעל ידע תורני מועט יחסית, וזלזל בו בפומבי ובבוטות במשך שנותיו במשרה. הוא כינה אותו "עם הארץ", סירב לבקרו, לעג לו שהוא "משורר ולא רב", "למדן של סידור"[2] וכן הלאה.[3] על אף זאת, לאחר שלש שנים נאלץ הרב קווטש להסכים לבחירת הרב הירש, והוא נבחר פה אחד בוועידת הרבנים שהוקמה לשם כך.[4] במקביל, הרבה באותה עת לקרוא ספרות יפה גרמנית כדי לשפר את שליטתו בשפה, כך שיוכל לשאת בה דרשות בלשון צחות; דרשות לועזיות סדירות היו חידוש שתבע הקהל המשכיל, ויכולתו של הרב הירש לשאתן הייתה יתרון חשוב עבורו. על אף שהרב קווטש שקד על כך, מבטאו היהודי הכבד היה לו למכשול והוא לא צלח בדרשותיו. חרף התנגדותו הקשה לרב הראשי, חתם הרב קווטש בעד הצעת הרב הירש לרפורמה אחידה בסדרי בתי-הכנסת בחבל.
ב-1851 מאס הרב הירש בהתנגדות הכבדה מהגורמים השמרניים והתפטר מרבנות העיר ניקלשבורג. הרב קווטש דווקא ניסה לשכנעו להישאר, ללא הצלחה.[5] הרשויות, בתמיכה מקהילת פרוסניץ רבת-ההשפעה, שקלו לבטל בכלל את תפקיד הרב הראשי, קיצצו את השכר ומינו בינתיים רק מחליף זמני.[6] למרות הפגיעה בסמכות וביוקרה של המשרה, ב-27 במאי 1855 נבחר הרב קווטש לבסוף לתפקיד, וקיבל יחד עמו את ראשות הישיבה העירונית, הגדולה במוראביה. הוא כיהן מעט יותר מחצי שנה לפני מותו, ואז בוטלה משרת הרב הראשי וישיבת ניקלשבורג נסגרה.
הספד אודותיו בשם "הספד מר" מאת גיסו רבי זאב וואלף לנגפלדר (רב בטרנצ'ין) נדפס בתרי"ז.
שו"ת "חכמת שלמה" פרי עטו התפרסם בתוך ספר "הר המור" שיצא בתרכ"ב.
בין תלמידיו נמנה משה שמואל צוקרמנדל. רבי ישעיה פירסט הוסמך להוראה על ידו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- שלמה קווטש באנציקלופדיה יודאיקה
- "שלמה קווטש", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- שלמה קווטש ב-Biographische Handbuch der Rabbiner, ולטר דה גרויטר, 2009.
- שלמה קווטש ב"שם הגדולים" (וואלדען), תרכ"ד.
- שו"ת חכמת שלמה, בתוך הר המור.
- הספד אודותיו בספר "דברי מהרי"א".
שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית רבי זאב וולף לאנגפלדר, הספד מר, פראג תרי"ז, באתר אוצר החכמה - דברי הספד עליו.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ Der Israelit des neunzehnten Jahrhunderts, גיליון 18, 4 במאי 1845. עמ' 144.
- ^ Matthias Morgenstern, From Frankfurt to Jerusalem, p. 110.
- ^ ראו למשל: יקותיאל יהודה גרינוולד, לתולדות הריפורמציאן הדתית בגרמניא ובאונגריא, האחים טברסקי תש"ח. עמ' 58-59;
Michael Miller, Rabbis and Revolution: The Jews of Moravia in the Age of Emancipation, Stanford University Press, 2010, p. 173. - ^ על הבחירות: מילר, עמ' 170–177.
- ^ Roland Tasch, Samson Raphael Hirsch: Jüdische Erfahrungswelten im historischen Kontext, Walter de Gruyter, 2011. עמ' 222.
- ^ Michael Miller, Rabbis and Revolution: The Jews of Moravia in the Age of Emancipation, Stanford University Press, 2010. עמ' 319-320.
קטגוריה:ניקלשבורג: רבנים קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת קטגוריה:ילידי 1798 קטגוריה:נפטרים ב-1856