: ערך מורחב – התקווה#תולדותיו של השיר עד היותו להמנון כהן התקין לשיר נעימה של זמר שהכיר מילדותו בשם "עגלת השוורים" ("Carul cu boi" או "אויס צ'יא"), אודות המולדבים המאיצים בשווריהם בעת נסיעה בעגלה (האזינו כאן). לנעימה זו תפוצה רבה ברומניה, והייתה ידועה שם שנים רבות בתורת "לחן ישן נושן", והותאמה על ידי איש מולדביה בשם ג. פופוביץ לשיר הבנאלי "העגלה והשוורים". הנעימה שימשה שירי עם רומנים נוספים כמו "שיר של חודש מאי", "התעוררו העמקים" ("Luncile s-au deşteptat") ו"תירס זקוף העלים" ("Cucuruz cu frunza-n sus"). היא דומה בחלקה הראשון ל"מולדבה" (או "ולטאבה"), אחד הפרקים ביצירה "מולדתי" מאת בדז'יך סמטנה (צפו כאן), ומשום כך יש הסבורים כי המלחין הבוהמי שאב אף הוא השראה מזמר עממי זה שהגיע גם לארצו.
הבסקית היא השפה היחידה במערב אירופה שאינה שייכת למשפחת השפות ההודו-אירופיות, ולמעשה אין היום תאוריה מוסכמת על מוצאה. בלשנים אחדים מצאו קווי דמיון דקדוקיים בין השפה הבסקית לגאורגית או אף לשפות צפון-אפריקאיות. יש שמשערים שהיא הייתה חלק ממשפחה רחבה יותר של שפות שהתקיימו במערב אירופה ונכחדו בעקבות פלישת העמים ההודו-אירופיים - לפי תאוריה זו בסקית היא השפה האוטוכתונית היחידה באירופה, כלומר היחידה שמוצאה במקום בו מדברים בה. בכל אופן, היא מוגדרת היום רשמית כשפה מבודדת, כלומר שאינה חלק מאף משפחה.
בתקופה שלפני השלטון הרומאי, דוברי בסקית שכנו בכל האזור שבין אקיטן לנהר האברו.
השיר עוסק באיש פיו חוספה השותה בבית המרזח בזמן שאשתו יולדת בן. הוא מתכחש להיותו אביו של הרך הנולד, והשיר מפציר בו לגלות סבלנות, כי כשהגברים הולכים, הנשים יוצאות ליער, בין חוחי הפטל.
הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות ואדני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים, ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי?! חייך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה!
