יואב בן צרויה

יואב בן צרויה

השקפה דתית	יהדות
אם	צרויה

וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה, מִן-הָעִיר: שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ! אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב, קְרַב עַד הֵנָּה, וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ! וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הַאַתָּה יוֹאָב? וַיֹּאמֶר: אָנִי. וַתֹּאמֶר לוֹ: שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ... וַיֹּאמֶר: שֹׁמֵעַ אָנֹכִי! וַתֹּאמֶר, לֵאמֹר: דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁנָה לֵאמֹר, שָׁאוֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל וְכֵן הֵתַמּוּ...

— ספר שמואל ב', פרק כ', פסוקים ט"ז–י"ח

ציור מתוך תנ"ך מורגן יואב בן צרויה צר על העיר אבל בית מעכה ובא בדברים עם האישה החכמה מהעיר כדי שתסגיר את שבע בן בכרי

שלט רחוב על שם יואב בן צרויה בירושלים

יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הוא דמות מקראית, שר צבאו של דוד המלך. צרויה, אימו של יואב, הייתה אחותו של דוד והוא נקרא על שמה כנראה מפני הייחוס אחרי המלך. במסגרת תפקידו נלחם בארם, בעמון ובאדום, ומילא תפקיד חשוב בפוליטיקה הפנימית בחצר מלכותו של דוד. יואב מוזכר בעיקר בספר שמואל. מקור שמו ("יהו-אב") "האל הוא האב". הוא מאופיין באישיות עצמאית וחזקה, ומתואר כמקבל הכרעות אישיות וכמי שאינו מהסס לסטות מפקודותיו של דוד המלך ואף לנזוף בו כאשר הוא חושב שהדבר נדרש.

קורותיו

קורותיו של יואב מתוארים בעיקר בספר שמואל, בחלק העוסק בשנות מלכותו של דוד. רוב הפרקים העוסקים ביואב הם חלק מרצף סיפורי אחיד פחות או יותר, המשקף לדעת חוקרים רבים מקור ספרותי עצמאי המכונה לעיתים "סיפור ירושת כיסא דוד" (Succession Narrative) או "תולדות חצר המלוכה" (Court History). תחומיו המדויקים של מקור זה שנויים במחלוקת; בדרך כלל כוללים בו את פרקים ט–כ בשמואל ב ופרקים א–ב במלכים א. מעשיו האחרונים של יואב ומותו על ידי שלמה המלך במצוות אביו דוד המלך מתוארים בשני הפרקים הראשונים של ספר מלכים א, שגם אותם, כאמור, מקובל לשייך לאותו מקור.

פרטים נוספים על יואב מופיעים בספר דברי הימים. אלה מקבילים בחלקם לתיאורים בספר שמואל ובחלקם מוסיפים מידע חדש.

שר צבא דוד

יואב בן צרויה היה נאמן וחסר פניות. עם זאת, נהג לפתור בעיות בכוח הזרוע, ודוד אמר עליו ועל אבישי אחיו ”וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי”, כלומר – איני מצליח להשתלט עליהם. הוא הנהיג את צבא דוד כבר במאבקו נגד בית שאול, והתמנה לשר צבא על כל ישראל כפרס על היותו הראשון שהכה ביבוסים בקרב על ירושלים. על פי משה גרסיאל, יואב עמד בראש יחידת הגיבורים של דוד עוד בתקופת הנדודים והבריחה משאול, ולפני כיבוש ירושלים. את חרבו ענד לרוחב על חגורתו ולא בנדן כמקובל, מה שהפתיע אויבים בקרב.^{[דרוש מקור]}

הריגת אבנר בן נר

במהלך מלחמת בית דוד נגד בית שאול הרג אבנר בן נר שר צבאו של שאול, את עשהאל אחי יואב, מה שגרם ללוחמי דוד לעצור מהמרדף אחרי לוחמי שאול.

מאוחר יותר ניסה אבנר להצטרף אל דוד ולקבל עליו את דוד כמלך. דוד הסכים, אך כאשר יואב שמע זאת הוא התעמת עם דוד, וטען שאבנר מרגל אחריו, ומתכנן לבגוד בו. יואב שלח שליחים שהשיבו את אבנר לחברון ללא ידיעת דוד, וכשהגיע אבנר הרג אותו יואב. לאחר מותו של אבנר קילל דוד את יואב: ”אַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם”, ובקינתו על אבנר כינה את בני צרויה ”בְנֵי-עַוְלָה” (”כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ...”) ובכך הביע את התנגדותו החריפה למעשהו של יואב.

מות אוריה החתי

ערך מורחב – דוד ובת שבע

בעקבות יחסיו של דוד עם בת שבע, אשת אוריה, והתעברותה, ציווה דוד על יואב להביא למותו של אוריה החתי במלחמה עם בני עמון. ההנחיה של דוד ליואב הייתה ”הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת”, כלומר לשלוח את אוריה למקום שבו הלחימה עזה במיוחד, ואז להשאיר אותו לבד מול האויב כדי שייפול בקרב. יואב מבצע את דרישתו של דוד, ובקרב נופלים חיילים נוספים. בידיעה שדוד ימתח ביקורת על מעשיו, הוא מכין את השליח:

וַיִּשְׁלַח יוֹאָב וַיַּגֵּד לְדָוִד אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה: וַיְצַו אֶת הַמַּלְאָךְ לֵאמֹר: כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כׇּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ: וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם, הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה... וְאָמַרְתָּ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת.

הפיוס בין דוד ואבשלום

לאחר מעשה אמנון ותמר, נקם אבשלום את חילול כבודה של תמר אחותו ורצח את אמנון. בעקבות צערו העמוק של דוד על רצח בנו, ברח אבשלום לגשור. יואב, שראה כי דוד מתגעגע אל אבשלום ורוצה בחזרתו: ”וַיֵּדַע יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה, כִּי לֵב הַמֶּלֶךְ עַל אַבְשָׁלוֹם”. כדי להביא לכך נקט יואב בתחבולה: הוא ביקש מאישה חכמה מתקוע, שתפנה אל דוד ותספר כי בנה רצח את אחיו, וכעת אנשי העיר רוצים לדון גם אותו למוות. היא לא רוצה לאבד גם את בנה השני ומבקשת מדוד למנוע את מותו. דוד הסכים איתה והבטיח לה להגן על בנה, אך כאשר חשפה האשה את הנמשל וביקשה את שובו של אבשלום הסכים דוד לבקשתה אך שאל: ”וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַל נָא תְכַחֲדִי מִמֶּנִּי דָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁאֵל אֹתָךְ, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה יְדַבֶּר נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲיַד יוֹאָב אִתָּךְ בְּכׇל זֹאת? וַתַּעַן הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ... כִּי עַבְדְּךָ יוֹאָב הוּא צִוָּנִי וְהוּא שָׂם בְּפִי שִׁפְחָתְךָ אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה..” יואב הודה למלך על הסכמתו: ”וַיִּפֹּל יוֹאָב אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ וַיְבָרֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר יוֹאָב הַיּוֹם יָדַע עַבְדְּךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר עבדו (עַבְדֶּךָ).”

לאחר חזרת אבשלום, דוד עדיין לא רצה לראות את פני בנו, ולאחר שנתיים בהן ישב אבשלום מוחרם על ידי אביו בירושלים, אבשלום ביקש מיואב לבוא אליו כדי ליזום מפגש בינו לבין דוד. פעמיים סירב יואב להיפגש איתו. בתסכולו, שרף אבשלום את שדה יואב, כדי שיואב יבוא אליו, ואכן כאשר נפגש עם יואב, ביקש ממנו להיפגש עם המלך או להמיתו. כשיואב סיפר את הדברים למלך, דוד הסכים בכל זאת לפגוש את בנו ואף נישק אותו.

הריגת אבשלום

כאשר מרד אבשלום באביו ברח דוד מירושלים, כשבין נאמניו המלווים אותו היו גם יואב ואבישי אחיו. דוד ביקש במפורש שלא יפגעו באבשלום במהלך המלחמה, וחילק את העם בין יואב, אבישי ואיתי הגתי. אנשי דוד הכו את אנשי אבשלום ובמהלך הקרב נתפסו שערותיו של אבשלום בענפי עץ האלה והוא לא הצליח להשתחרר. אחד מנערי יואב מצא אותו ודיווח ליואב, שמיהר להורגו.

כאשר שמע דוד על מות אבשלום הוא הסתגר בעליית השער והשתקע באבלו על אבשלום. יואב הוכיח את דוד במילים קשות:

הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ הַמְמַלְּטִים אֶת נַפְשְׁךָ הַיּוֹם וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ לְאַהֲבָה אֶת שֹׂנְאֶיךָ וְלִשְׂנֹא אֶת אֹהֲבֶיךָ: כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לוּ אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים כִּי אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ: קוּם צֵא וְדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדֶיךָ כִּי בה' נִשְׁבַּעְתִּי כִּי אֵינְךָ יוֹצֵא אִם יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה.

בעקבות תוכחתו ואיומו של יואב קם דוד מאבלו ויצא לדבר אל העם ואל צבאו. מאוחר יותר, בצוואתו, האשים דוד את יואב בהרג אנשי הצבא אבנר בן נר ועמשא בן יתר, אך לא הזכיר את הריגת אבשלום, ולכן נראה שלא ראה בהריגת בנו המורד עילה לנקמה ביואב.

מרד שבע בן בכרי והריגת עמשא בן יתר

למרות שדוד קיבל את דרישתו של או איומו של יואב, ויצא אל העם, החליט דוד להדיח אותו מהפיקוד על הצבא ולמנות במקומו את עמשא בן יתר, שהיה המפקד של צבא אבשלום: ”וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה, כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כׇּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב.” מטרתו של דוד הייתה לאחד תחתיו גם את השבטיםפ שמרדו בו. במקביל, החל מרד נוסף בשלטון דוד, מרד שבע בן בכרי. דוד שולח את עמשא לדכא את המרד, אך לאחר שעמשא מתעכב פונה דוד את אבישי, אחיו של יואב, ולא אל יואב עצמו, ושולח אותו לרדוף אחרי שבע בן בכרי. עם זאת, מי שיוצא בעקבות עמשא הם ”אַנְשֵׁי יוֹאָב וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וְכׇל הַגִּבֹּרִים”, ובתוכם יואב. יואב פוגש את עמשא בגבעון והורג אותו בערמה. לאחר שהרג את עמשא, צר יואב על העיר אבל בית מעכה אליה ברח שבע בן בכרי.

לפי המסופר אישה חכמה בת המקום, אשר שמה אינו ידוע (הרד"ק מזהה אותה עם סרח בת אשר), מחליטה להציל את העיר בטרם תיפול בידי יואב ואנשיו. היא מנהלת משא ומתן עם יואב שבסופו השליכו תושבי העיר את ראשו הכרות של שבע בן בכרי מעבר לחומה אל יואב.

מניעיו של יואב לא היו ברורים בהרג עמשא, לאחר שדוד סלח לעמשא ומינה אותו לתפקיד הבכיר. ייתכן שהיה זה ממניעים אישיים, שכן עמשא תפס את מקומו של יואב כראש הצבא, אך ייתכן גם שהייתה זו המשך נאמנות לדוד, אשר לדעת יואב שגה במינוי אויבו לשעבר, ושגה גם בהדחת יואב לאחר שזה הרג את אבשלום. אפשרות נוספת היא שהאיחור של עמשא לאסוף את הצבא למלחמה בשבע בן בכרי יכול היה להתפרש כהמשך התמיכה של עמשא במתנגדיו של דוד וכסיכול רצונו של דוד להכריע אותם. על פי שיקולים אלה הריגת עמשא הייתה מוצדקת שכן הוא היה מורד במלכות.

מפקד ישראל

ערך מורחב – המגפה בימי דוד

כאשר דוד בסוף ימיו רצה לפקוד ולמנות את ישראל יואב מנסה להניא אותו מכך בדברי כיבושין.

וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה

גם הפעם צדק יואב בהתנגדותו להחלטתו של דוד והראיה – העונש שהטיל ה' על דוד כתוצאה מהמפקד. המפקד נועד לצורכי הטלת מיסים ומס-עובד וכן גיוס לצבא. היה צפוי שהאוכלוסייה תתקומם ויואב הבין שמצב כזה מסוכן לשלטונו של דוד.

יואב, בניגוד לרצונו, עזר לדוד לפקוד את ישראל. בנוסח המובא בדברי הימים נאמר כי בכוונה לא פקד בתוכם את לוי ובנימין. כנראה היות שהלויים היו פטורים ממס ובית המקדש שכן בנחלת שבט בנימין.

מרד אדוניה ומות יואב

יואב הצטרף לאדוניה, כשזה ביקש למלוך לאחר מות דוד.

בצוואתו הורה דוד לשלמה, בין השאר, להרוג את יואב בן צרויה כעונש על מעלליו:

וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲל אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו. וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל

כאשר זיהה שלמה ניצני מרד מצד אחיו אדניה שביקש מבת-שבע להפעיל את השפעתה על בנה שלמה כדי שיסכים לתת לו לאשה את אבישג השונמית, פילגש דוד, ואחרי שכבר ניסה להמליך את עצמו במקום שלמה, שלח שלמה את בניהו בן יהוידע להרוג את אדניה. יואב, שהצטרף אל אדניה, ברח אל אהל ה', נאחז בקרנות המזבח וקווה שלא יהרגוהו מפאת קדושת המקום, או שביקש להחטיא את שלמה ברצח של מבקש מקלט מאת ה'. בניהו בן יהוידע התייעץ עם שלמה והרג את יואב בכל זאת. יואב נקבר בביתו במדבר, ובניהו בן יהוידע התמנה לשר הצבא.

יש פרשנים שרואים הצטרפות זו כהמשך לעצמאותו המחשבתית ולחוסר נאמנותו לדוד שבאה לידי ביטוי בהריגת אבשלום, אבנר ועמשא. בעוד אחרים טוענים שיואב היה נאמן לדוד לאורך כל הדרך, והוא בחר להצטרף לאדוניה, כיוון שראה בו היורש המתאים ביותר, לפי חוקי הירושה, וסבר שאהבתו של דוד לבת שבע קלקלה את השורה וגרמה לו בטעות לבחור בשלמה.

בחז"ל ובגאונים

ישנו אזכור אחד של יואב במשנה אגב דיון הלכתי, ובו נאמר כי ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג בשוגג דינו להישאר בעיר מקלט עד יום מותו, אפילו הוא חיוני לישראל כיואב בן צרויה (מסכת מכות ב' ז'). אזכור זה מובא להלכה ברמב"ם (משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ז', הלכה ח').

בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ט, עמוד א') מוקדשת סוגיה שלמה להצדקת מעשיו של יואב. בין השאר מובאת דרשה על הפסוק "ויקבר בביתו במדבר": מה מדבר מופקר לכל – אף ביתו של יואב מופקר לכל. דבר אחר, כמדבר: מה מדבר מנוקה מגזל ועריות – אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות. רבי אבא בר כהנא זוקף את עשייתו התורנית של דוד ("ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו") לזכותו של יואב בכך שיואב היה ממונה על הצבא, ופינה את זמנו של דוד להתעסק בענייני משפט.

על פי תשובה של רב האי גאון, שם אביו היה שריה: ”וששאלתם יואב בן צרויה למה נקרא בשם אמו כי שם אביו ידוע הוא, דכתיב: וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת יוֹאָב אֲבִי גֵּיא חֲרָשִׁים (ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק י"ד), ומתוך שהייתה אמו אחות המלך דוד, נקרא על שמה לגדלהו בה”, על פי שיטה זו דודו של יואב היה עתניאל בן קנז.

בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קט"ז, עמוד א' כתוב שליואב היו בנים, אבל הם לא היו גדולים וחשובים כמוהו, אחד מצאצאיו נקרא עובדיה בן יחיאל, ככתוב (ספר עזרא, פרק ח', פסוק ט'): מבני יואב עובדיה בן יחיאל.

משפחתו

יואב היה בנה של צרויה אחות דוד. דודתו אביגיל, אחותה של צרויה, קרויה 'אביגיל בת נחש' (שמואל ב יז, כה), ולכן ייתכן שגם צרויה הייתה בת נחש ולא בת ישי. כלומר, אחות דוד מאותה אם אבל לא מאותו אב. חז"ל פטרו קושיה זו בכך שקבעו כי נחש הוא ישי. אחיו של יואב היו אבישי ועשהאל ושלושתם היו קרובים ונאמנים לדוד יותר מאשר אחי דוד, הם היו ראשי הגדוד שלו כבר בתחילת הדרך והיו לצידו ובמלחמותיו כל העת. בן-דודתו אביגיל היה עמשא בן יתר הישמעאלי, שמונה על ידי דוד להיות שר צבא יהודה. יואב נקבר בבית המשפחה, 'במדבר', כנראה בבית לחם שבנחלת שבט יהודה, בקבר אביו כמו אחיו עשהאל (שמואל ב ב, לב).

אילן יוחסין

אילן יוחסין של דמויות ספר שמואל

מקרא   קשר הורות (קו היורד מטה)   דורות רבים   קשר נישואין   קשר זוגי עם פילגש, או נישואין מוטלים בספק   גבר   אישה   משבטי ישראל   נהרג בידי אדם   נהרג בספר מלכים   מוזכר בשמו בלבד מלך ישראל כהן גדול לחלק מהדמויות יש שמות שניים (המופיעים בכתב מוקטן בסוגריים), בדרך כלל מדברי הימים משבט בִּנְיָמִן משבט בִּנְיָמִן   אֶפְרָתִי (לפי דברי הימים היה לוי) אֶפְרָתִי (לפי דברי הימים היה לוי)   צוּף צוּף מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי         תֹּחוּ תֹּחוּ אֲפִיחַ אֲפִיחַ       אֱלִיהוּא אֱלִיהוּא בְּכוֹרַת בְּכוֹרַת הַכֹּהֵן (מבני אהרן) הַכֹּהֵן (מבני אהרן)     עֵלִי עֵלִי יְרֹחָם יְרֹחָם צְרוֹר צְרוֹר       חָפְנִי חָפְנִי פִּינְחָס פִּינְחָס   אֵשֶׁת פִּינְחָס אֵשֶׁת פִּינְחָס חַנָּה חַנָּה   אֶלְקָנָה אֶלְקָנָה   פְּנִנָּה פְּנִנָּה אֲבִיאֵל אֲבִיאֵל               אֲחִיטוּב אֲחִיטוּב אִיכָבוֹד אִיכָבוֹד שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל נֵר נֵר אֲחִימָעַץ אֲחִימָעַץ קִישׁ קִישׁ אַיָּה אַיָּה גֵּרָא גֵּרָא                           אֲחִימֶלֶךְ אֲחִימֶלֶךְ אֲחִיָּה אֲחִיָּה יוֹאֵל (וַשְׁנִי) יוֹאֵל (וַשְׁנִי) אֲבִיָּה אֲבִיָּה אַבְנֵר אַבְנֵר   אֲחִינֹעַם אֲחִינֹעַם   שָׁאוּל שָׁאוּל   רִצְפָּה רִצְפָּה שִׁמְעִי שִׁמְעִי                                                       מֵרַב מֵרַב יְהוֹנָתָן יְהוֹנָתָן אֲבִינָדָב (יִשְׁוִי?) אֲבִינָדָב (יִשְׁוִי?)   מַלְכִּישׁוּעַ מַלְכִּישׁוּעַ   אִישׁ בֹּשֶׁת (אֶשְׁבָּעַל) אִישׁ בֹּשֶׁת (אֶשְׁבָּעַל) מִיכַל מִיכַל אַרְמֹנִי אַרְמֹנִי   מְפִבֹשֶׁת מְפִבֹשֶׁת                                 אֶבְיָתָר אֶבְיָתָר עַדְרִיאֵל עַדְרִיאֵל מְפִיבֹשֶׁת (מְרִיב בָּעַל) מְפִיבֹשֶׁת (מְרִיב בָּעַל)     נָבָל נָבָל   אֲבִיגַיִל אֲבִיגַיִל         אֲחִינֹעַם אֲחִינֹעַם פַּלְטִיאֵל פַּלְטִיאֵל עַמִּיהוּד (עמיחור) עַמִּיהוּד (עמיחור)         משבט יְהוּדָה משבט יְהוּדָה         יְהוֹנָתָן יְהוֹנָתָן מִיכָא מִיכָא יִשַׁי יִשַׁי כִּלְאָב (דָּנִיֵּאל) כִּלְאָב (דָּנִיֵּאל) אַמְנוֹן אַמְנוֹן תַּלְמַי תַּלְמַי                                     אֱלִיאָב אֱלִיאָב   לפי דברי הימים   נָחָשׁ נָחָשׁ אֲבִינָדָב אֲבִינָדָב שִׁמְעָה (שַׁמָּה) שִׁמְעָה (שַׁמָּה) דָּוִד דָּוִד         מַעֲכָה מַעֲכָה                           יִתְרָא יִתְרָא   אֲבִיגַל אֲבִיגַל צְרוּיָה צְרוּיָה יוֹנָדָב יוֹנָדָב יְהוֹנָתָן יְהוֹנָתָן       חַגִּית חַגִּית תָּמָר תָּמָר אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם                           עֲמָשָׂא עֲמָשָׂא יוֹאָב יוֹאָב אֲבִישַׁי אֲבִישַׁי עֲשָׂהאֵל עֲשָׂהאֵל   אֲבִיטָל אֲבִיטָל       עֶגְלָה עֶגְלָה אֲדֹנִיָּה אֲדֹנִיָּה תָּמָר (מַעֲכָה?) תָּמָר (מַעֲכָה?)                             יִבְחָר יִבְחָר אֱלִישׁוּעַ אֱלִישׁוּעַ   נֶפֶג נֶפֶג   יָפִיעַ יָפִיעַ   שְׁפַטְיָה שְׁפַטְיָה יִתְרְעָם יִתְרְעָם אֲחִיתֹפֶל אֲחִיתֹפֶל         אֲחִיטוּב אֲחִיטוּב אֱלִישָׁמָע אֱלִישָׁמָע אֶלְיָדָע (בְּעֶלְיָדָע) אֶלְיָדָע (בְּעֶלְיָדָע) אֱלִיפֶלֶט אֱלִיפֶלֶט אֱלִיעָם (עַמִּיאֵל) אֱלִיעָם (עַמִּיאֵל)     הַחִתִּי צָדוֹק צָדוֹק         בַּת שֶׁבַע (בַּת שׁוּעַ) בַּת שֶׁבַע (בַּת שׁוּעַ)   אוּרִיָּה אוּרִיָּה                           אֲחִימַעַץ אֲחִימַעַץ שַׁמּוּעַ (שִׁמְעָא) שַׁמּוּעַ (שִׁמְעָא) שׁוֹבָב שׁוֹבָב נָתָן נָתָן שְׁלֹמֹה (יְדִידְיָהּ) שְׁלֹמֹה (יְדִידְיָהּ) ראו גם: עץ משפחת שאול

ראו גם

• עץ משפחה של דמויות מקראיות – מתרח ועד שלמה
• אבשלום בן דוד

לקריאה נוספת

• דליה רביד, יואב בן צרויה: גיבור שנוי במחלוקת, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תש"ע. מבוסס על עבודת דוקטורט של המחברת.
• יעל שמש, "מדוע הרג יואב את אבנר? (שמ"ב ג 22–27): דוגמה מייצגת להסבר חלקי מטעם המספר", בית מקרא מח (תשס"ג), עמ' 144–153.
• שושנה זילכה, עיצוב דמותם של בני צרויה בסיפורי דוד, דיסרטציה לתואר "מוסמך", רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ז.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יואב בן צרויה בוויקישיתוף

• עיון ביחסי דוד ויואב, ד"ר איילת סיידלר, סרטון באתר יוטיוב
• רשימת מאמרים על יואב בן צרויה באתר רמב"י
• צ' פרידהבר , ‏הצבא בימי דוד , מערכות 269, יוני 1979
• יואב בן צרויה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יואב בן צרויה, דף שער בספרייה הלאומית