ולדימיר גוסינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה, הערך נראה כרשימת קורות חיים ולא כמקובל.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Vladimir Gusinsky.jpg

ולדימיר גוּסִינסקירוסית: Владимир Гусинский‏; נולד ב-6 באוקטובר 1952) הוא איל-הון ואיש עסקים יהודי-רוסי-ישראלי. הוא ידוע בתור המייסד של תאגיד התקשורת מדיה - מוסט המחזיק בערוץ העצמאי[1]NTV, העיתון סבודניה, תחנת הרדיו הדי מוסקבה ומספר מגזינים.

ראשית חייו והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1969

  • גוסינסקי נרשם ללימודים במכון גובקין ללימודי נפט וגז, אך לא סיים את לימודיו במכון.[2]

1973

  • הצטרף לצבא ברית המועצות כסמל זוטר בחיל המודיעין הכימי.[3]

1975

  • לאחר שהשתחרר מהצבא, גוסינסקי נרשם ללימודים באקדמיה הרוסית לאומנויות התיאטרון (ברוסית : гитис באנגלית GITIS).[3]

1979

  • סיים את לימודיו באקדמיה. עבודת הגמר שלו הייתה בימוי המחזה "טרטוף" מאת מולייר, בתיאטרון הדרמה בעיר טולה.[3]

תחילת קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1986

  • מנהל במה של "משחקי הרצון הטוב" של טד טרנר בארמון הקרמלין.[4]
  • הקים את אחד מהקואופרטיבים הראשונים בעקבות הפרסטרויקה - קואופרטיב "מטאל" - אשר התחיל לייצר מוסכי מתכת ולאחר מכן צמידי נחושת ואביזרי אופנה אחרים בכמויות מסחריות.[5]

1988

  • הקים את הקואופרטיב "INFEKS" בחסות משרד סחר החוץ של ברית המועצות, אשר ייעץ לחברות זרות שנכנסו לשוק הרוסי.[6]

1989

  • יצר את המיזם המשותף "מוסט" ביחד עם APCO (חברת ייעוץ בבעלות משרד עורכי הדין ארנולד אנד פורטר בוושינגטון הבירה).[7]
  • גוסינסקי הקים את "בנק מוסט", אחד הבנקים הקמעונאיים הפרטיים הראשונים והגדולים ביותר ברוסיה.[8] הכספומט הראשון שאפשר היה למשוך ממנו מזומנים ברוסיה הותקן בבנק מוסט ברוסיה בשנת 1994.[9]

1992

  • הקים את חברת ההחזקה "קבוצת מוסט", כל הכנסים העסקיים של גוסינסקי, בסך הכל 42 חברות, לרבות בנק מוסט ומספר חברות בניין, שולבו לתוך מבנה החזקה זה.[10]

מעורבות בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

1993

  • גוסינסקי חבר למספר עיתונאים מובילים והקים את סבודניה, עיתון פוליטי יומי.[11][12]
  • בסוף שנת 1993, גוסינסקי ומספר כתבי טלוויזיה מובילים ומומחי מדיה כגון איגור מלשנקו[13], יבגני קיסלב ואולג דוברודייב, הקימו את ערוץ הטלוויזיה הפרטי הראשון ברוסיה - NTV.

ערוץ NTV התמקד בעיקר בחדשות עצמאיות ולא מצונזרות ובתוכניות פוליטיות אובייקטיביות, הסלוגן שלהם היה "החדשות הן המקצוע שלנו".[14]

1994

  • מלחמת צ׳צ׳ניה הראשונה התחילה בשנת 1994, NTV סיפק סיקור עצמאי וחסר פניות ולעתים קרובות ביקר את ממשלת רוסיה, השימוש המופרז שלהם בכוח נגד אזרחים ומניין הרוגים שנגרם כתוצאה מכך. הממשלה ותומכי הממשלה האשימו את NTV ואת מייסדיה בשיתוף פעולה עם הכוחות הצ׳צ׳נים האנטי-רוסים. האשמות אלו היו חסרות בסיס ומעולם לא הוכחו.[15][16][17]
  • בדצמבר 1994 השירות החשאי של הנשיא קיבל הוראה לתקוף את המשרדים של גוסינסקי.

כתוצאה מכך גוסינסקי ומשפחתו נאלצו לעזוב את רוסיה. גוסינסקי היה מסוגל לחזור רק במאי 1995, אך אף על פי כן במשך היעדרו, NTV וכל נכסי התקשורת האחרים שלו המשיכו לסקר את המלחמה[18][19][20]באופן עצמאי.

1996

  • גוסינסקי היה אחד המייסדים של הקומגרס היהודי הרוסי, ובינואר 1996 נבחר לנשיאו.[21][22][23]
  • בפברואר 1996 בדאבוס, במהלך כנס הפורום הכלכלי העולמי, גוסינסקי אירגן ביחד עם בוריס ברזובסקי פגישה עם אנשי העסקים הבולטים ביותר של רוסיה. הקבוצה נפגשה כדי להחליט איך לתמוך במועמדות לנשיאות של ילצין ולמנוע מהקומוניסטים לחזור לשלטון. הקבוצה גם יצרה קשר עם אנטולי צ׳ובאס, יוזם ומקדם ההפרטה, ושכנעו אותו להוביל ולנהל את הקמפיין הנשיאותי של ילצין.[24][25]
  • הבחירות לנשיר הפדרציה הרוסית נערכו ביוני 1996 (סיבוב ראשון). הנשיא ילצין נבחר בסיבוב השני של הבחירות (יולי 1996). משקיפים בינלאומיים ומקומיים רבים מחשיבים את מערכת הבחירות הזאת למערכת הבחירות הראשונה ברוסיה שמתקרבת לסטנדרטים דמוקרטיים מערביים.[26]

קונסולידציה ופיתוח נכסי המדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1996

  • גזפרום, ענקית גז טבעי בבעלות המדינה, רכשה 30% מהמניות של NTV.[27]
  • חברת ההשקעות בתקשרות המבוססת בארצות הברית, Capital Group, רכשה 5% מהמניות של NTV ו-5% מהמניות של TNT - רשת אזורית.[28]

1997

  • בשנת 1997, "קבוצת מוסט" איחדה את רוב נכסי התקשורת שלה לתוך ישות חדשה - "מדיה מוסט". גוסינסקי התפטר מתפקידיו ב-"קבוצת מוסט" וב-"בנק מוסט", הפך לנשיא של "מדיה מוסט" ומיקד את כל מאמציו בפיתוח עסקי התקשורת.
  • חברת ההחזקה החדשה כללה את NTV ,TNT, NTV PLUS, הדי מוסקבה, ההוצאה לאור "שבעה ימים", תחנות רדיו נוספות, חברות לפיתוח האינטרנט, אולפני קולנוע וחברות עיצוב מדיה.
  • ״מדיה מוסט ״ הייתה חברת ההחזקת התקשורת הגדולה ביותר ברוסיה, לפי מספר הצופים והקוראים, וכנראה גם הגדולה באירופה. גוסינסקי זכה לשבחים ונחשב ל-"רופרט מרדוק" של רוסיה.[11]
  • על אף שגוסינסקי מעולם לא השתתף בהפרטה - הוא בנה את כל נכסיו מאפס, בשנת 1997 גוסינסקי ניסה בפעם הראשונה והאחרונה להשתתף בהפרטה - הוא הגיש הצעה להפרטה של ענקית הטלקומניקציה בבעלות המדינה, Svyazinvest. ההצעה לא צלחה, ופרשנים רבים האשימו את גוסינסקי בשימוש בכנסי המדיה שלו כדי להשפיע על ההצעה, דבר שהוביל לשערוריה ציבורית גדולה.[29]
  • באמצע שנת 1997, קונסורציום בנקאי בהובלת קרדיט סוויס פירסט בוסטון הכין את NTV להנפקה בנאסד״ק בשווי מוערך של 1.2-1.4 מיליארד דולר, כאשר חלק נכבד מההכנסות מההנפקה שימש לפיתוח העסק.[30]

1998

  • המשבר הפיננסי באסיה בשנת 1997 פגע באופן חמור בכלכלת רוסיה בשנת 1998.

כתוצאה מכך, סבלה רוסית מחדלות פירעון של חובותיה המקומיים והכריזה על דחיית תשלומים לנושים זרים באוגוסט 1998. חדלות הפריון הפיננסית בלמה את ניסיון ההנפקה של NTV.

  • בהמשך, על מנת להמשיך לפתח את ״ מדיה מוסט ״ ומתוך ציפייה להתאוששות כלכלית בעקבות חדלות הפירעון של רוסיה, "מדיה מוסט" קיבלה אשראי מקרדיט סוויס פירסט בוסטון, על ערבות מגספרום. הכסף הושקע בפיתוח העסקי של "מדיה מוסט".[31]
  • בנובנבר 1998, הלוויין של "מדיה מוסט", בונום 1, שנבנה על ידי חברת החלל והתקשורת האמריקאית יוז, שוגר מקייפ קנוורל שבפלורידה, ארצות הברית היה זה הלווין המסחרי הפרטי הראשון של רוסיה, והלווין הראשון בהיסטוריה שנבנה ושוגר בארצות הברית ונשלט משטח רוסיה.

הלווין סיפק שידורים ישירים לבית עבור NTV PLUS.[32][33]

עימות עם הקרמלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

1999

  • ברית שכללה את הנשיא ילצין, קרוביו של ילצין וקבוצה של אנשי עסקים, הידועה בציבור בשם ״ המשפחה ״[34], הנחיתה את ולדימיר פוטין בתור יורשו של הנשיא ילצין[35]. באותה התקופה, גוסינסקי מיצב את עצמו מחוץ ל- ״משפחה ״ וכתוצאה מכך הואשם בתמיכה בברית נגד הקרמלין של פרימקוב ולוז׳קוב.[36] זוהי התחלת הסכסוך בין גוסינסקי, המשפחה ופוטין.
  • בספטמבר 1999 היו מספר מתקפות טרור במוסקבה ובערים אחרות ברוסיה. מספר בניינים הופצצו ובני אדם רבים נהרגו. הקרמלין טען שבדלנים צ'צ'נים היו אחראיים לפיגועים.[37] באותה תקופה קבוצה של שכנים המתגוררים בבניין דירות מצאו כמות גדולה של חומרי נפץ במרתף של הבניין שלהם ודיווחו על כך לשירות הביטחון הפדרלי. באותו זמן קבוצה של עיתונאים חוקרים עצמאיים חשפו עובדות מסוימות שקישרו בין הפיצוצים לאנשים הקשורים לשירות הביטחון הפדרלי.[38][39] ערוץ NTV של גוסינסקי החליט לנקוט בגישה עצמאית ופתח בחקירה עיתונאית ציבורית מעמיקה - וחקר את האפשרות ששירות הבחון הפדרלי ביים את הפיצוצים על מנת להשפיע על הבחירות הקרובות[40][41]. העובדה שערוץ NTV של גוסינסקי פתח בחקירה עוררה זעם בקרמלין, ולמעשה, לגוסינסקי ניתן אולטימטום להוריד את "החקירה העצמאית" מ-NTV, או להתמודד עם ההשלכות - גוסינסקי סירב. יתרה מזאת, מספר פרשנים עצמאיים האשימו את הקרמלין ואת פוטין בארגון הפיצוצים, מה שהוביל למלחמה חדשה בצ׳צ׳ניה, כאשר המטרה הייתה להגביר את הפופולריות של פוטין לקראת הבחירות[42]. הייתה זו נקודת השבירה במערכת היחסים בין גוסינסקי והקרמלין, המשפחה, ויורשו של ילצין, פוטין.
  • ב-31 בדצמבר 1999, הנשיא ילצין התפטר, וולדימיר פוטין הפך לנשיא המכהן של רוסיה.[43]

2000

  • בינואר, גוסינסקי נבחר לסגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי.[44]
  • לאחר שהתפטרותו של ילצין הפכה את פוטין לנשיא בפועל, והבחירות שנערכו בהמשך במאי 2000 העלו את פוטין לשלטון, אחת מהפעולות מעוררות המחלוקת הציבורית הראשונות של הנשיא החדש פוטין - הייתה פתיחה בחקירה נגד גוסינסקי במטרה לאפשר לממשלה להשתלט על NTV ולהשתיק את האופוזיציה.[45][46][47]
  • ביוני, משרד התובע הכללי פתח בחקירה נגד גוסינסקי על מעילה בכספים עם החברה בשם "Russian video". ב-13 ביוני הוא נעצר במוסקבה ונכלא בכלא בוטירקה הידוע לשמצה.[48]
  • זמן קצר לאחר מעצרו, נציגים מהקרמלין הציעו לגוסינסקי למכור את מדיה מוסט ב-300 מיליון דולר בתמורה לשחרורו. הצעה זו התפרסמה בהמשך בתור עסקת ה- ״מניות תמורת חירות ״ או פרוטוקול מס 6 והייתה חתומה על ידי השר לסין בתפקידו.[49][50][51]
  • העסקה גרמה לשערוריה ציבורית גדולה, יום לאחר מעצרו של גוסינסקי ב-14 ביוני, נשיא ארצות הברית קלינטון נשאל במסיבת עיתונאים לדעתו בנוגע למעצרו של גוסינסקי, והוא השיב שהוא לא חושב שזה ראוי לעצור אנשים על השמעת ביקורת על הקרמלין, יתרה מזאת, פוטין, שביקר בספרד בעת המעצר נאלץ לענות על שאלות בנושא. אחת מהתשובות של פוטין הייתה - "אני לא יודע על זה שום דבר, ואיני יכול ליצור קשר על התובע הכללי של רוסיה".
  • כעבור שלושה ימים ובעקבות לחץ ציבורי אדיר, השערוריה, והספקולציות, ב-16 ביוני, גוסינסקי שוחרר מהכלא והושם במעצר בית. מספר שבועות לאחר מכן, ביולי, הוא חתם על הסכם במסגרתו מכר את כל נכסי התקשורת תמורת 300 מיליון דולרים. החקירה הפליללית נסגרה, ומיד לאחר מכן גוסינסקי עזב את רוסיה. מאותו היום גוסינסקי לא חזר לרוסיה.

בנסיעתו האחרונה לשדה תעופה של מוסקבה, ליווה אותו בוריס נמטסוב, מנהיג האופוזיציה שחוסל בפברואר 2015 בסמוך לקרמלין.

  • מחוץ לרוסיה, גוסינסקי התכחש לעסקה וטען שהיא נחתמה תחת איומים.
  • זמן קצר לאחר שגוסינסקי עזב את רוסיה, מנכ״ל גזפרום מדיה אלפרד קוך, פנה לתובע הכללי של רוסיה בבקשה לפתוח בחקירה חדשה נגד גוסינסקי ומדיה מוסט, בטענה על שימוש לא הולם בערובות של גזפרום לקבלת אשראי ( באותה תקופה גזפרום החזיקה ב-12.5% מהמניות של מדיה מוסט ן- 30% ממניות NTV ). משרד התובע הכללי הגיש בקשה למשרד הראשי של אינטרפול בליון להוצאת צו מעצר בינלאומי במטרה לעצור ולהסגיר את גוסינסקי. המשרד הראשי של אינטרפול דחה את הבקשה הרוסית וביקש להבהיר את הסיבה על מנת למנוע הפרה של אמנת אינטרפול, האורת על התערבות עם מאפיינים פוליטיים. לבסוף באינטרפול סירבו בתוקף להוציא כל צו מעצר שהוא נגד גוסינסקי, וכשהרשויות ברוסיה ערערו על הסירוב, המטה של אינטרפול תמך בתוקף בסירוב.
  • ב-17 לבובמבר, מדיה מוסט חתמה על הסכם פשרה עבור הערובות של גזפרום ועבור התחייבויות קיימות ועתידיות (אשר הבשילו בשנת 2001). מיד לאחר החתימה על הסכם הפשרה, אלפרד קוך מגזפרום מדיה כתב לתובע הכללי והודיע לו שהסכם הפשרה בוצע בהצלחה והודה לו על עזרתו. על אף שהסכם פשרה זה נחתם על ידי גוסינסקי תחת איומים של מעצר והסגרה, גזפרום הודתה ששווי הנכסים של מדיה מוסט הוערך בסכום של יותר מ-1.1 מיליארד דולר.
  • עם זאת, הסניף הרוסי של אינטרפול התעלם מהסכם הפשרה, ומסירוב המשרד הראש של אינטרפול להוציא צו מעצר בינלאומי (לאור החשד שהמעצר נגוע במניעים פוליטיים), עקף את הסירוב של המשרד הראשי, פנה ישירות לסניף הספרדי של אינטרפול וביקש לעצור ולהסגיר את גוסינסקי.
  • ב-12 בדצמבר גוסינסקי נעצר בספרד על סמך הבקשה הרוסית. צו המעצר הוצא על ידי השופט בלתאסאר גארסון.
  • ב-22 בדצמבר, השופט בלתאסאר גארסון שחרר את גוסינסקי מהכלא והעביר אותו למעצר בית בביתו של גוסינסקי בדרום ספרד. ההחלטה לשחרר את גוסינסקי התקבלה בביקורת חריפה בספרד, ומשרד התובע ערער עליה, מכיוון שהיה זה לא מקובל לשחרר זר העומד בפני הסגרה ולהכניסו למעצר בית.

עימות משפטי עם הקרמלין והמשך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

2001

  • בינואר גוסינסקי הגיש תביעה נגד רוסיה לבית המשפט האירופי לזכויות אדם על הפרת הזכויות והחירויות שלו.
  • באפריל, בית המשפט הלאומי של ספרד דחה את בקשת הפדרציה הרוסית להסגרתו של גוסינסקי. בית המשפט הספרדי ציין כי האישומים נגד גוסינסקי היו נגועים במניעים פוליטיים ושלמעשה הוא אפילו לא ביצע שום פשע - בית המשפט הלאומי ציין במיוחד כי "ניתן לראות במסמכים שהוגשו על ידי [המבקש] ..."נסיבות בולטות ומשונות במיוחד שאינן אופייניות בתביעות המשפטיות בתחום ההונאה, ושלמרות שאינן מובילות בעצמן למסקנה שאנו עוסקים בתביעה לא שגרתית שהוגשה למטרה פוליטית, הן מחייבות את בית המשפט לשקול שהטיעון [של המבקש] אינו חסר ביסוס באופן מוחלט בכל הנוגע לעובדות ולהתערבויות ואין זה בלתי מתקבל על הדעת או מופרך על בסיס קריטריונים של הגיון והניסיון." גוסינסקי זוכה.
  • באמצע אפריל, הפדרציה הרוסית פשטה על המשרדים של מדיה מוסט ו-NTV.
  • מספר ימים בלבד לאחר שבית המשפט הלאומי של ספרד קבע כי האישומים נגד גוסינסקי נגועים במניעים פוליטיים ואינם מהווים פשע, הפדרציה הרוסית פתחה בהליכים פליליים חדשים נגד גוסינסקי והוציאה צו מעצר חדש, עם טענות של הלבנת כספים שבבעלותם גזפרום.

הפדרציה הרוסית הגישה בפעם נוספת בקשה למעצרו של גוסינסקי בביתו בספרד, אך גוסינסקי לא היה שם - הוא נסע לישראל. מספר חודשים לאחר מכן בית המשפט הלאומי דחה את הבקשה החדשה של הפדרציה הרוסית וטען שהיא חסרת בסיס.

  • ביולי, ועד הפיקוח של אינטרפול המליץ לעצור כל פעולה עתידית נגד גוסינסקי על בסיס בקשות הפדרציה הרוסית. מזכ״ל אינטרפול, רונלד נובל, תיאר את התביעה נגד גוסינסקי כ-"בעלת אופי פוליטי מובהק". באוגוסט, ישראל סרבה להסגיר את גוסינסקי לרוסיה.

2002

  • במאי, גוסינסקי השיק פרויקט טלוויזיה חדש - RTVI או RTVI International, שהמשיך את מה ש- NTV International התחיל - שידור חדשות אובייקטיביות ברוסית לדוברי רוסית ברחבי העולם.
  • באוקטובר, פרויקט החדש האינטרנטי של גוסינסקי, Newsru.com, התחיל לפעול מכתובתו החדשה. לפני כן הפרויקט פעל כ- NTV.ru, אך שם הדומיין הזה ניתן לגזפרום מדיה, הבעלים החדשים של NTV. העיצוב של האתר נוצר על ידי המעצב הבינלאומי הנודע סמיון לוין.

Newsru.com כלל את המקור האינטרנטי נושא השבחים Inopressa.ru - המספר תקצירים של החדשות היומיות מהעיתונות המודפסות הזרה בתרגום לרוסית. כיום, לאתר Newsru.com יש מעל ל-65 מיליון דפים נפצים ו-7.5 מיליון מבקרים יוניקים מדי חודש.

2003

  • באוגוסט, גוסינסקי נעצר ביוון בעקבות בקשת ההסגרה נוספת מהפדרציה הרוסית. כעבור מספר ימים הוא שוחרר על ערבות והמתין להחלטה תוך שהוא מתחייב לא לעזוב את אתונה.
  • בספטמבר, בעודו ממתין להחלטת בית המשפט היווני בנוגע להסגרתו, חדר המלון של גוסינסקי נפרץ בזמן ששהה במסעדה. עלו טענות שמדובר בפריצה מקצועית אך המשטרה סרבה להגיב בנוגע לפריטים שנגנבו.
  • באוקטובר, לאחר שבחן את הטענות שהועלו נגד גוסינסקי על ידיד הפדרציה הרוסית, בית המשפט לערעורים באתונה דחה את בקשת ההסגרה. בית המשפט לערעורים קבע שהמעשים שהיו מיוחסים לגוסינסקי לא נוגדים את החוק היווני.

2004

  • במאי 2004, בית המשפט האירופי לזכויות אדם קבע שהמעצר והאישומים הפליליים נגד גוסינסקי הפרו את סעיף 5 וסעיף 18 של האמנה להגנה על זכויות אדם וחירויות יסוד, תוך ציון שהעובדות עליהן מבוססת התביעה נגד גוסינסקי ברוסיה היו נגועות במניעים פוליטיים ונועדו לאיים עליו. הפדרציה הרוסית ערערה. בנובמבר, בית המשט האירופי לזכויות אדם דחה את הבקשה של הפדרציה הרוסית לשקול מחדש את החלטתו.

2005

  • גוסינסקי איחד את פעילויות הפקת הטלוויזיה שלו לתוך חברת החזקות החדשה הנקראת New Media Distribution Company. החברה הפכה לאחת מהמפיקות הגדולות ביותר של דרמות מקוריות המשודרות בפריים טיים בשפה הרוסית, ומכרה את הפקותיה למספר רשתות שידור רוסיות, לרבות NTV ו- RTR, וכן לערוצי שידור אחרים באזורים דוברי רוסית אחרים בעולם (או בכל מקום שבו נפוצה השפה הרוסית). בעשור האחרון NMDC הפיקה מעל ל-3,000 פרקים מקוריים, כאשר רבים מהם זכו לפרסום ומשכו אחוזי צפייה גבוהים. NMDC גם מחזיקה במספר ערוצי טלוויזיה ייעודיים בתשלום, לרבות Detskii Mir (עולם הילדים), Teleclub ,Nashe kino (הסרטים שלנו) ו-Mir Seriala (עולם הסדרות). המשרדים הראשיים של NMDC יושבים בג׳ורג׳ טאון שבאיי קיימן, והחברה מפעילה חברת בת ברוסיה ובמספר מדינות נוספות באירופה.
  • במרץ, משטרת ישראל התחילה לחקור חשד להלבנת הון של העובדים והלקוחות של בנק הפועלים, סניף 535. בנק הפועלים הוא אחד מהבנקים הגדולים והותיקים בישראל.

גוסינסקי נמנה בין הנחקרים. שנה לאחר מכן, משרד התובע הכללי הישראלי ביטל את כל האישומים נגד גוסינסקי ללא תנאים נוספים או משא ומתן וסגר את התיק באופן סופי. מספר שנים לאחר מכן, בשנת 2010, בתי המשפט הישראליים קבעו כי הפעולות של משרד התובע בחקירת הלבנת ההון הזו היו מוגזמות ובלתי סבירות וקנסו את כל התובעים שהיו מעורבים בחקירה.

  • בדצמבר, גוסינסקי הקים חברת בת ל- Newsru.com, בשם Newsru.co.il. על אף שהייתה לה מערכת עצמאית, היה לה עיצוב דומה לזה של מקבילתה הרוסית. האתר הישראלי סיפק חדשות ברוסית ועסק בעניינים הפנימיים והבינלאומיים של ישראל, וכן בחדשות עולמיות. כיום, Newsru.co.il הוא אחד מאתרי החדשות הפופולרים ביותר בישראל בשפה הרוסית. יש לו ממוצע של דפים נצפים של 20 מיליון ל-1.5 מיליון מבקרים יוניקים מדי חודש.

2007

  • ברבע הראשון של 2007, גוסינסקי החליט להקים ערוץ בידור כללי באוקריינה. גוסינסקי התחיל לעבוד עם מכרו, קונסטנטין קגלובסקי, וביחד השניים הפיחו רוח חיים בפרויקט הטלוויזיה האוקראיני.
  • באפריל, גוסינסקי הקים פרויקט אינטרנט חדש, הפעם באוקראינה - Newsru.ua, בדומה לאתר הרוסי והישראלי, הייתה לו מערכת עצמאית אך העיצוב נותר זהה, והוא עסק בעניינים הפנימיים והבינלאומיים של אוקראינה, אך בניגוד אליהם, האתר מופיע הן ברוסית והן באוקראינית.

2008

  • במרץ, גוסינסקי וקגלובסקי השיקו ביחד את ערוץ הבידור הכללי באוקראינה, שמו TVI. TVI הפך במהרה לערוץ בולט ופופולרי.

2009

  • באביב, החלו להתעורר חילוקי דעות בין גוסינסקי וקגלובסקי בנוגע לכיוון של TVI. בספטמבר, קגלובסקי, בחשאי ולפי הגדרתו, "בדרך הרוסית - אוקראינית", דילל את החזקתו של גוסינסקי ב- TVI מ-50% לפחות מ-1%. בדצמבר, גוסינסקי תבע את קגלובסקי על גניבת TVI, במחלקה המסחרית של בית המשפט העליון של ניו יורק.

2012

  • במרץ, גוסינסקי מכר את RTVI לאיש העסקים ומנהל המדיה הבכיר רוסלן סוקולוב.
  • באוגוסט, גוסינסקי זכה במשפט נגד קגלובסקי והחברות שלו על גניבת TVI בסכום של מעל ל-30 מיליון דולר. קגלובסקי הגיש ערעור.

2014

  • באפריל, בית המשפט ערעורים של ניו יורק השאיר את פסק הדין נגד קגלובסקי על גניבת TVI על כנו.

השקעות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוסינסקי החזיק במניות בקבוצת הפועל תל אביב בכדורסל למשך שלוש וחצי שנים, ורכש 60% מהקבוצה בנובמבר 2000.

עד נובמבר 2008, גוסינסקי החזיק ב-27% ממניות העיתון הישראלי הבולט מעריב, אותן הוא העביר לבנק הפועלים כדי ליישב חוב לבנק.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוסינסקי הוא בעל אזרחות כפולה, ישראל וספרדית. הוא נשוי ויש לו שלושה ילדים. משפחתו מתגוררת בארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולדימיר גוסינסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ CNN.com - Profile: Vladimir Gusinsky - April 10, 2001, edition.cnn.com
  2. ^ [1]
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 [2]
  4. ^ Turner's New Game: Russian Roulette - March 5, 2001, archive.fortune.com
  5. ^ David Hoffman, The Oligarchs: Wealth and Power in the New Russia, PublicAffairs, 2011-01-01
  6. ^ US-SOVIET JOINT VENTURE SET UP TO ASSIST SIMILAR ENDEAVORS | JOC.com, www.joc.com
  7. ^ SOVIETS EXPECTED TO RELAX RULES ON FOREIGN OWNERSHIP IN '89, DeseretNews.com, ‏1988-12-15
  8. ^ SOVIETS EXPECTED TO RELAX RULES ON FOREIGN OWNERSHIP IN '89, DeseretNews.com, ‏1988-12-15
  9. ^ Первый в мире банкомат был установлен ровно 46 лет назад, www.plusworld.ru
  10. ^ Гусинский, Владимир, lenta.ru
  11. ^ 11.0 11.1 FRONTLINE/WORLD. Moscow - Rich in Russia. How to Make a Billion Dollars - Vladimir Gusinsky | PBS, www.pbs.org
  12. ^ CNN.com - Biographies, edition.cnn.com
  13. ^ Igor Malashenko | C-SPAN.org, www.c-span.org
  14. ^ David Hoffman, The Oligarchs: Wealth and Power in the New Russia, PublicAffairs, 2011-01-01
  15. ^ Tina Burrett, Television and Presidential Power in Putin’s Russia, Routledge, 2010-12-14
  16. ^ Sarah Oates, Introduction to Media and Politics, SAGE, 2008-02-18
  17. ^ https://www.gwu.edu/~ieresgwu/assets/docs/demokratizatsiya%20archive/03-2_DaniloffGrigoriev.PDF
  18. ^ Remnick, David (20 בפברואר 1995). "THE TYCOON AND THE KREMLIN". The New Yorker. ISSN 0028-792X. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2016. 
  19. ^ DIXON, ROBYN (14 ביוני 2000). "Owner of Media Outlets Critical of Kremlin Is Arrested". Los Angeles Times (באנגלית)‎. ISSN 0458-3035. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2016. 
  20. ^ Congressional Record - 104th Congress (1995-1996) - THOMAS (Library of Congress), thomas.loc.gov
  21. ^ Stanley, Alessandra (11 בינואר 1996). "Russia's Jews Organize, With Swiss Caterer's Help". The New York Times. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2016. 
  22. ^ Congressional Record - 104th Congress (1995-1996) - THOMAS (Library of Congress), thomas.loc.gov
  23. ^ Congressional Record - 105th Congress (1997-1998) - THOMAS (Library of Congress), thomas.loc.gov
  24. ^ David Hoffman, The Oligarchs: Wealth and Power in the New Russia, PublicAffairs, 2011-01-01
  25. ^ David Hoffman, The Oligarchs: Wealth and Power in the New Russia, PublicAffairs, 2011-01-01
  26. ^ Assessing Russia's Democratic Presidential Election - Harvard - Belfer Center for Science and International Affairs, belfercenter.ksg.harvard.edu
  27. ^ CNN.com - NTV fact file: From Gusinsky to Gazprom - April 10, 2001, edition.cnn.com
  28. ^ Higgins, Andrew; Journal, Alan Cullison Staff Reporters of The Wall Street (26 באפריל 2001). "U.S. Financier Sits at Center Of Russian Media Tempest". Wall Street Journal. ISSN 0099-9660. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2016. 
  29. ^ TV Mogul Gusinsky Did Bid for Svyazinvest | News, The Moscow Times
  30. ^ [3]
  31. ^ Journal, Jeanne Whalen Staff Reporter of The Wall Street (3 באוגוסט 2000). "Media-Most Might Give Gazprom A Blocking Stake to Pay Off a Debt". Wall Street Journal. ISSN 0099-9660. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2016. 
  32. ^ NTV's $150M Satellite Launched From Florida | News, The Moscow Times
  33. ^ Boeing Company, Boeing, Hughes Ready for Launch of Russian TV Satellite, www.prnewswire.com
  34. ^ The Spark : Russia: Yeltsin, "The Family" and the Bureaucratic Mafia, the-spark.net
  35. ^ J. Michael Waller, Yeltsin keeps it all in 'The Family' [On the rise of Vladimir Putin], www.iwp.edu
  36. ^ DIXON, ROBYN (1 ביוני 2000). "Pushing the Boundaries of a Free Press". Los Angeles Times (באנגלית)‎. ISSN 0458-3035. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2016. 
  37. ^ Re-examining the 1999 apartment bombings in Russia | The Stanford Post-Soviet Post, postsovietpost.stanford.edu
  38. ^ Amy Knight, Finally, We Know About the Moscow Bombings, The New York Review of Books
  39. ^ John Dunlop, The Moscow Bombings of September 1999: Examinations of Russian Terrorist Attacks at the Onset of Vladimir Putin's Rule, Columbia University Press, 2014-04-15
  40. ^ RFE/RL (14 באפריל 2011). "Ten Years Ago, Russia's Independent NTV, The Talk Of The Nation, Fell Silent". RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2016. 
  41. ^ Robert B. Durham, False Flags, Covert Operations, & Propaganda, Lulu.com, 2014-08-25
  42. ^ Litvinenko, Alexander, Blowing Up Russia: The Secret Plot to Bring Back KGB Terror, Encounter Books, 2007, ISBN 1594032017.
  43. ^ Bohlen, Celestine (1 בינואר 2000). "YELTSIN RESIGNS: THE OVERVIEW; Yeltsin Resigns, Naming Putin as Acting President To Run in March Election". The New York Times. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2016. 
  44. ^ Vladimir A. Gusinsky, photo, biography, www.persona.rin.ru
  45. ^ 1. How NTV was taken away - Limonov vs. Putin, www.e-reading.club
  46. ^ Braňo Šandala; e-mail: surfin.zap@gmail.com, Russian Television under Putin | Časopis pro politiku a mezinárodní vztahy, www.globalpolitics.cz
  47. ^ "Putin’s Choice". The Nation. ISSN 0027-8378. בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2016. 
  48. ^ Owner of independent TV station in Russia is arrested, imprisoned, tribunedigital-baltimoresun
  49. ^ Gusinsky Ruling Leads to a Slippery Slope | Opinion, The Moscow Times
  50. ^ ARCHIVE OF THE OFFICIAL SITE OF THE 2008-2012 PRIME MINISTER OF THE RUSSIAN FEDERATION VLADIMIR PUTIN - Prime Minister of the Russian Federation, archive.premier.gov.ru
  51. ^ Activities, eng.yabloko.ru