ולדימיר פלחוטניוק
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |||||
| צילום מ-2011 | |||||
| לידה |
1 בינואר 1966 (בן 58) Pitușca, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדובנית, ברית המועצות  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
מולדובה, רומניה | ||||
| השכלה |
האוניברסיטה הטכנית של מולדובה | ||||
| מפלגה |
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האירופית | ||||
|
www | |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
עיטור המסדר "תהילת העמל" (2007) | |||||
  | |||||
ולדימיר (ולאד) פלחוטניוק (ברומנית: Vladimir (Vlad) Plahotniuc, נולד ב-1 בינואר 1966) הוא פוליטיקאי, איש עסקים ונדבן מולדובני, המכהן כיושב ראש המפלגה הדמוקרטית של מולדובה. הוא היה חבר בפרלמנט בין 30 בדצמבר 2010 לאוקטובר 2013 ובין דצמבר 2014 ליולי 2015. בין דצמבר 2010 ופברואר 2013 כיהן כסגן יושב ראש הפרלמנט של מולדובה. בבחירות הפרלמנטריות שנערכו ב-24 בפברואר 2019 נבחר שוב לפרלמנט. בשנת 2016 הוא נחשב לאדם העשיר ביותר ברפובליקת מולדובה.[1] עד לשנת 2019 הייתה לו השפעה רבה על מוסדות השלטון.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלחוטניוק נולד בכפר פיטושקה במחוז קלראש, אז במולדובה הסובייטית, חלק מברית המועצות וגדל בכפר גרוזשט, במחוז ניספורן. אביו, גאורגה פלחוטניוק, ואמו, זינאידה לבית אוליניץ', עבדו כמורים וגידלו שישה ילדים: שלוש בנות ושלושה בנים. הסב מצד האם, אנדריי אוליניץ' היה בזמנו ראש מועצת הכפר. כשהייתה בת 7, האם ומשפחתה גורשו לסיביר על ידי השלטון הסטליניסטי.[2]
מילדותו אהב פלחוטניוק לקרוא ספרים, היה חובב מוזיקה ולמד נגינה. למד בבית ספר התיכון בגרוזשט אותו סיים בשנת 1983. ב-1991 סיים לימודי הנדסה בתחום תעשיית המזון באוניברסיטה הטכנית בקישינב. בעת לימודיו היה חבר בתזמורת האוניברסיטה. בשנת 2002 סיים תואר שני במנהל עסקים ובמנהל באותה אוניברסיטה. ב-2006 סיים גם תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה ללימודים אירופיים של מולדובה.
קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1991–1993, בעת לימודי ההנדסה, עבד במרכז למניעת טראומה ושיקום קרבנות קטינים של טראומות שליד עיריית קישינב. אחר כך עבד ככלכלן בחברת "יורו אסט הונדל בע"מ מולדובה" ובחברת וויאז' בע"מ מולדובה. במהלך השנים 1995–1998 הקים את הקבוצה הפיננסית המולדו-אמריקנית "איינג'לס", שאותה ניהל עד שנת 2001. בשנים 2001–2010 עבד כמנהל מסחרי אחר כך כמנכ"ל חברת "פטרום מולדובה" בע"מ העוסקת ביבוא ובהפצת נפט. החל משנת 2005 כיהן כסגן מועצת מנהלים של הבנק למסחר ויקטוריה-בנק, אחד הבנקים החשובים של מולדובה. החל מ-2006 כיהן כיושב ראש שלה, עד ינואר 2011. יש המייחסים את התעשרותו לפעילותו באותן השנים בראש הבנק ויקטוריה ובראש חברת "פטרום מולדובה", תחת חסות ממשל הנשיא ולדימיר וורונין.
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2010 הוצב במקום השני ברשימת המפלגה הדמוקרטית של מולדובה בבחירות. ב-30 בדצמבר 2010 נבחר כסגן יושב ראש המפלגה וכסגן יושב ראש ראשי של הפרלמנט של מולדובה. כמו כן כיהן בוועדה לכלכלה, תקציב וכספים של הפרלמנט. ב-2011 כשהקים הנשיא מאיראן לופו את "המועצה הלאומית לרפורמה של מוסדות ההגנה על נורמות המשפט" התמנה פלחוטניוק לסגן יושב ראש שלה לצדו של לופו.
ב-15 בפברואר 2013 בעקבות יוזמת מפלגת הקומוניסטים והמפלגה הליברלית דמוקרטית הצביע הפרלמנט המולדובני הצבעת אי אמון בפלחוטניוק, עם 73 קולות בעד מתוך 101 וביטל את תפקידו כסגן יושב ראשי של הפרלמנט. באוקטובר 2013 הוא ויתר על המנדט שלו כחבר פרלמנט כדי להקדיש את זמנו לפעילות בתוך המפלגה, אולם בבחירות הפרלמנטריות ב-2014 נבחר שוב. ביולי 2015 עזב שוב את הפרלמנט.
ב-15 באוקטובר 2015 עם הסרת החסינות ומעצרו של מנהיג המפלגה הדמוקרטית, ולאד פילאט, הודיע פלחוטניוק כי הוא משעה את עצמו מתפקיד סגן יושב הראש של המפלגה ומחברותו במפלגה עד להבהרת החקירה.
בדצמבר 2015 חזר לחיים הפוליטיים ולמפלגה הדמוקרטית ועשה הצהרות בקשר לשאיפות המפלגה למדיניות סוציאל-דמוקרטית. באותו יום, 14 מנציגי המפלגת הקומוניסטים עזבו את מפלגתם ועברו למפלגה הדמוקרטית. ב-13 בינואר 2016 הציע הרוב הפרלמנטרי שנוצר את ולדימיר פלחוטניוק לתפקיד ראש הממשלה. אולם הנשיא ניקולאיה טימופטי דחה את מועמדותו בגלל חשדות לחוסר יושרה ובגלל החלטה של הפרלמנט בפברואר 2013 לגבי מעורבותו בפעילויות בלתי חוקיות בעת כהונתו כסגן יושב ראש הפרלמנט. עשרות אלפי מפגינים תמכו במועמדותו. מפלגות יריבות ארגנו גם כן הפגנות נגד שבהן הביעו אלפים את התנגדותן למינויו ולמינוי פאבל פיליפ שנחשב כמקורבו לתפקיד ראש הממשלה. באותה שנה, 2015, התמנה פלחוטניוק למתאם מנהל של מועצת הקואליציה הממשלתית. מתוקף תפקיד זה הביע את רצונו לתמוך בתהליכי המודרניזציה של מולדובה ובהתקרבותה לאיחוד האירופי. ב-24 בדצמבר 2016 נבחר פלחוטניוק ליושב ראש המפלגה הדמוקרטית למשך שבע השנים הבאות. במרץ 2017 בכנס בקרטחנה בקולומביה נבחר פלחוטניוק לסגן יושב ראש האינטרנציונל הסוציאליסטי.
ב-6 במרץ 2017 הודיע במסיבת עיתונאים כי יזם רפורמה של מערכת הבחירות: הנהגת שיטת הבחירה הרובנית עם מחוזות בחירה חד-נציגיים, לפי דגם בריטי למשל, עם אפשרות לפיטורי הנציגים בפרלמנט לפי בקשת בוחריהם. בסקרים, כ-32% מהנסקרים הביעו תמיכה ברפורמה זאת. איגור דודון, ראש המפלגה הסוציאליסטית הציע לעומת זאת שיטה מעורבת. במרץ הציע פלחוטניוק הערכת פעילותם של חברי מפלגתו לפי קוד יושרה. במאי 2017 הוא הודיע כי מפלגתו תתמוך בתהליך לרפורמת המנהל המרכזי – כולל צמצום מספר שרי הממשלה מ-16 ל-9. בנובמבר 2017 הוא יזם את המיזם "בית ראשון" לפתרון בעיות הדיור של משפחת מרובות ילדים ועובדי ציבור. ב-2018 הבטיח תוכניות לתיקון ולסלילת כבישים נאותים באזורים הכפריים – כ-1,200 ק"מ. ב-24 בפברואר 2019 נבחר פלחוטניוק שוב לפרלמנט מטעם המפלגה הדמוקרטית באזור הבחירות 17 ניספורן.
דיפלומטיה פרלמנטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה שבה כיהן כסגן יושב ראש הפרלמנט של מולדובה בשנת 2011 השתתף פלחוטניוק בוועידה ה-9 של יושבי ראש הפרלמנטים של המדינות החברות בתהליך שיתוף הפעולה בדרום-מזרח אירופה SEECP. כמו כן, השתתף בכנס הבין-פרלמנטרית של המדינות החברות בחבר המדינות העצמאיות. בכנס הפרלמנטרי של הקונגרס האירופי, היה חבר באיגוד הידידות עם שווייץ, עם יוון ועם הונגריה.
קווי מדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלחוטניוק טען שלמולדובה יש וקטור יחיד – והוא הווקטור האירופי. במכתב לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הדגיש שמולדובה רוצה להיות "גשר בין המזרח למערב ולא שדה קרב". הביע מספר פעמים את רצונו לעצור את התערבותה של רוסיה בשטח מולדובה – בתחום המדיה, הבנקים, העמותות הלא ממשלתיות, הביטוחים והארגונים הפוליטיים, וביקש את פינוי הצבא הרוסי מטרנסניסטריה. תמיכת וושינגטון ובריסל עשויה להוביל לאיחוד מחדש של רפובליקת מולדובה.
המשבר הפוליטי-חוקתי ביוני 2019[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הבחירות הפרלמנטריות בפברואר 2019 נוהל משא ומתן ממושך להרכבת קואליציה ממשלתית. רק ברגע האחרון אחרי שכנועים מצד גורמים חיצוניים – רוסיה מחד, והאיחוד האירופי וארצות הברית מאידך – הוקמה קואליציה בין שני גושים מנוגדים – הברית הפרו-אירופית ACUM בהנהגתם של מאיה סנדו ואנדריי נסטאסה והמפלגה הסוציאליסטית הפרו-רוסית של הנשיא איגור דודון – על מנת לעקוף את המפלגה הדמוקרטית של פלחוטניוק שהייתה עד אז בשלטון ולמנוע את התחזקות ההגמוניה של פלחוטניוק בחייה הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים של המדינה. מאיה סנדה הרכיבה ממשלה שהצהירה על כוונתה להחליף את ראשי הרשויות לביטחון פנים ולמאבק בשחיתות שמונו על ידי הממשלת פיליפ (בראשות המפלגה הדמוקרטית). הממשלה בראשות פאבל פיליפ, שהייתה ממשלת מעבר בימי המשא ומתן הקואליציוני, סירבה לפנות מקום לקואליציה החדשה. בית הדין החוקתי החליט שהממשלה החדשה קמה מאוחר מדי, 90 יום אחרי הבחירות, הכריז על הממשלה של סאנדו כבלתי חוקית, הדיח את הנשיא דודון והחליף אותו בראש הממשלה המכהן פיליפ והכריז על ארגון בחירות חדשות כעבור 3 חדשים נוספים. לאורך ימים אחדים התחולל דואליזם שלטוני של שתי ממשלות ושני נשיאים, מלווה בהפגנות של חסידי שני הצדדים. בסופו של דבר, ב-14 ביוני 2019 השתכנעה הממשלה של פיליפ לוותר על השלטון ולעבור לאופוזיציה וגם בית הדין החוקתי חזר בו מן ההחלטות הקודמות והכיר בממשלה החדשה ובנשיא דודון. פלחוטניוק ועוד כמה מחבריו למפלגה הדמוקרטית יצאו זמנית לחו"ל.
איגוד אנשי העסקים של מולדובה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-26 ביולי 2010 הקים פלחוטניוק את איגוד אנשי העסקים של מולדובה AOAM. איגוד זה מבקש למשוך השקעות זרות אל מולדובה, לתמוך בעסקים הקטנים והבינוניים, לשפר את היכולת המקצועית של אנשי המנהל בעסקים ולקדם את הייצוא.
הקרן "אדלווייס"[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלחוטניוק נודע גם כמייסד הקרן "ולאד פלחוטניוק – אדלוויס" בשנת 2010. קרן זאת תורמת למיזמים חברתיים, תרבותיים וחינוכיים. היא תרמה ל-73 טיפולים רפואיים, תמכה ב-390 צעירים מחוננים, תרמה מחשבים חדשים ל-103 בתי ספר ועזרה לאלפי משפחות עניות.
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוולדימיר פלחוטניוק אזרחות מולדובנית ורומנית. הוא נשוי לאוקסנה קילדסקו ויש לו שני בנים. אשתו היא בת הצייר והפסל אמיל קילדסקו.
סוגיות במחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הקריירה הפוליטית הועלו נגד פלחוטניוק חשדות והאשמות רבים. בשנת 2011 העיתון הרומני אדוורול גילה שהוא נרשם במשרד הפנים ברומניה תחת שם משפחה שונה – אוליניץ' – שהוא שם המשפחה של אמו לפני הנישואים. אחרי גילוי הפרשה חזר גם ברומניה לשמו המקורי – פלחוטניוק. נטען כי פלחוטניוק שולט ברבים מערוצי התקשורת במולדובה והוא בעל המניות היחיד בשורה של תחנות טלוויזיה – Publica TV, Prime TV, Can 2, Can3 גם CTC Mega Super TV וכן תחנות הרדיו Publica FM, Maestro FM ו-MUZ FM. בנוסף לכך, נטען כי באמצעות המפלגה הדמוקרטית הצליח להשיג שליטה במוסדות המשפטיים וברשויות לביטחון ולמאבק בשחיתות. הועלו טענות כי מאז שנת 2009 הוא מימן את מפלגת הקומוניסטית בראשות ידידו, ולדימיר וורונין, ואחרי 2010 את המפלגה הדמוקרטית של מולדובה.
ב-13 בינואר 2020 הודיע מזכיר המדינה של ארצות הברית, מייק פומפאו שוולדימיר פלחוטניוק ומשפחתו נמצאים ברשימת האישיויות הבלתי רצויות בארצות הברית. ביוני 2020 פלחוטניוק הגיש ערעור על החלטה זאת בבית משפט בניו יורק. בשנים 2023-2021 נכלל שמו ברשימת אנשי עסקים רוסים או הקרובים לרוסיה שהוטלו עליהם סנקציות מטעם ארצות הברית, האיחוד האירופי וקנדה.[3][4] [5][6]
פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 29 באוגוסט 2007 – עיטור מסדר "תהילת העמל" של רפובליקת מולדובה – הוענק לפלחוטניוק על ידי הנשיא ולדימיר וורונין, על תרומתו לשיקום מתחם המנזר קורקי וזכויות בשמירתה וקידומה של המורשת ההיסטורית-תרבותית.
- 29 באוגוסט 2007 – עיטור מסדר הרפובליקה של מולדובה – על "תרומות מכריעות להשגת היעד החשוב של מדיניות החוץ של רפובליקת מולדובה – ההצטרפות הפוליטית והשילוב הכלכלי באיחוד האירופי".
ההחלטה בוטלה בפברואר 2021 על ידי הנשיאה מאיה סנדו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ולדימיר פלחוטניוק- ולדימיר פלחוטניוק, באתר הפרלמנט של מולדובה
- ראיון באתר VIP magazin, ספטמבר 2010, גיליון 77
- סוכנות "טאס": הכרונולוגיה של המשבר הפוליטי במולדובה ביוני 2019
- Vlad Plahotniuc: Moldova’s man in the shadows, באתר openDemocracy (באנגלית)
