ועדה לאישור הפסקת היריון

ועדה לאישור הפסקת היריון היא גוף שנקבע על ידי החוק בישראל כמי שנדרש אישורו על מנת שאישה תוכל לבצע הפסקת היריון (הפלה מלאכותית). ועדה להפסקת היריון רשאית לאשר או לדחות בקשה להפסקת היריון, על פי שיקול דעתה במסגרת העילות המצוינות בחוק.

במדינת ישראל פועלות 40 ועדות להפסקת היריון, בבתי החולים העוסקים בהפסקת היריון. ועדות אלה מתפקדות לפי הנחיות משרד הבריאות, ואמורות להתכנס לפחות פעם בשבוע, בהתאם למספר הפניות. הוועדה היא גוף עצמאי המשמש כנציג הציבור ותפקידה להכריע בנוגע לגורל העובר.

הוראות החוק

חוקיות הפלות בישראל מפורטת בסימן ב' לפרק י' לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובתקנות העונשין (הפסקת הריון), תשל"ח-1978. על פי החוק, ביצוע הפלה מותר רק אם ניתן אישור מהוועדה להפסקת היריון והוא בוצע במוסד רפואי מוכר. עם זאת, החוק מתיר לרופא להפסיק את הריונה של אישה, גם ללא קבלת הסכמה, אם פעולה זו נדרשת באופן דחוף ומיידי כדי להציל את חייה.

הגופים והשרים המעורבים בביצוע החוק ובאכיפת החוק הם: שר הבריאות ושר המשפטים. ועדת העבודה והרווחה של הכנסת אחראית על אישור התקנות. מעמדם של שר המשפטים ושל ועדת העבודה והרווחה הוא מעמד של יועצים.

הקריטריונים להפסקת היריון

הועדה רשאית, לאחר שנתקבלה הסכמתה מדעת של האישה, לתת אישור להפסקת ההיריון כשמתקיים אחד או יותר מהתנאים הבאים:

1. האישה היא למטה מגיל הנישואים (כיום 18 שנים), או מלאו לה ארבעים שנה;
2. ההיריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות, או שהוא שלא מנישואים;
3. הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי;
4. המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לאישה נזק גופני או נפשי.

הוועדה מחויבת לתת לאישה הזדמנות להופיע בפניה ולמסור את נימוקיה. רק לאחר מכן תהיה רשאית לסרב לבקשה להפלה.

על אישור הוועדה להיות בכתב ולכלול את הפירוש והסיבה המצדיקה את הפסקת ההיריון.

חברי הוועדה

לפי החוק, על כל ועדה להפסקת היריון לכלול שלושה חברים, בהם אישה אחת לפחות, שהם:

• רופא מומחה ביילוד ובגינקולוגיה
• רופא נוסף שעיסוקו באחד מן המקצועות הבאים: יילוד וגינקולוגיה, רפואה פנימית, פסיכיאטריה, רפואת משפחה, בריאות הציבור.
• עובד סוציאלי.

הוועדה חייבת להתכנס במוסד רפואי מוכר שהוא בית חולים רשום. ניתן להקים בכל בית חולים יותר מוועדה אחת. מעמדם של חברי הוועדה שקול ושווה.

הסכמת האישה

• הוועדה מוסמכת לתת אישור להפסקת היריון רק לאחר קבלת הסכמה מדעת לטיפול רפואי של האישה ולהפסקת הריונה.
• כתנאי לביצוע הפסקת היריון, האישה תתבקש לחתום על טופס הסכמה מדעת לביצוע הפסקת ההיריון ועל כך שקיבלה הסבר מפורט ומובן טרם החתימה, על הסיכונים הגופניים והנפשיים הכרוכים בכך.
• קטינות רשאיות לפנות בעצמן לוועדות להפסקת היריון, והוועדות רשאיות לאשר ביצוע הפסקת היריון ללא הסכמתם או ידיעתם של הורי הקטינה. הסודיות הרפואית היא של הקטינה ואין להורים זכות לקבל את המידע הנוגע לדיוני הוועדה או לביצוע הפסקת ההיריון.
• במקרים שבהם אין לאישה יכולת שיפוט מספקת, כגון במקרה של אישה הלוקה בשכלה, ההסכמה ניתנת על ידי אפוטרופוס של האישה.

שמירה על סודיות

על פי החוק, כל המידע והמסמכים המתייחסים לבקשה המופנית לוועדה, לדיוניה והחלטותיה, הם סודיים וחסויים. הסודיות כוללת בקשות של קטינות אשר אינן מדווחות להוריהן או לאפוטרופוס שלהן. עם זאת, במקרים מסוימים עשוי בית המשפט להורות על הסרת הסודיות.

קיימת חובת דיווח של הוועדות להפסקת היריון. כלומר, על הוועדות להפסקת היריון מוטלת חובת דיווח שוטף למשרד הבריאות וללשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הוועדות מדווחות למשרד הבריאות דיווח חודשי שוטף על היקף פעילותן הכולל: מספר הפניות לוועדות, מספר אישורי הוועדות בהתאם לסעיפי החוק וביצוע הפסקות היריון על פי אישורי הוועדות. הוועדות מדווחות ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) - דיווח מזוהה פרטני על כל הפניות אליהן. עותק מטופס פניית האישה לוועדה מועבר ללמ"ס לעיבוד ופרסום.

מעמד האב

לאבי העובר אין מעמד חוקי בוועדה להפסקת היריון ולא נדרשת הסכמתו להפסקת ההיריון. בחוק הישראלי אין הוראה כלשהי בדבר זכות ההופעה של הבעל או האב לפני הוועדה. הוועדה רשאית לשמוע אותם, אם הם מבקשים זאת, אם הוועדה סבורה כי יהיה בדברים שיושמעו לפניה כדי לסייע בידיה להגיע להחלטתה, ובלבד שיוקפד על שני התנאים הבאים:

1. שלא תעוכב בשל כך פעולתה של הוועדה.
2. שהוועדה תאמץ לעצמה נהלים המונעים פגיעה בזכותה של האישה. למשל, יש לוודא שהאישה תוכל להיות נוכחת בעת הופעת האב, או שתוכל להגיב על טענותיו, אם תרצה בכך.

ועדות העל להפסקת היריון - ועדה להפסקת היריון בשלב החיות

הוועדות להפסקת היריון רשאיות לדון רק בבקשות שבהן גיל ההיריון אינו עולה על 24 שבועות, על-פי בדיקת אולטרה סאונד להיריון המאשרת את גיל ההיריון. אם גיל ההיריון עולה על 24 שבועות, הטיפול מועבר לוועדה מיוחדת - ועדה להפסקת היריון בשלב החיות(בהתאם להמלצות המועצה הלאומית למיילדות, גנטיקה ונאונטולוגיה,). כיום פועלות 13 ועדות על.

הפסקת היריון בשלב החיות, (שנקבעה מגיל היריון של 24 שבועות), שנויה במחלוקת. יש מדינות מערביות בהן, על אף השמירה הקפדנית על זכויות הפרט, הפסקת היריון בשלב זה אסורה או כפופה לסייגים מחמירים.

ועדה זו כפופה להוראות חוק העונשין, הקובע את הסיבות המותרות להפסקת היריון. בדומה לכלל הוועדות להפסקת היריון, הוועדה אינה רשאית לסרב לבקשת הפונה לפני שהובאו בפניה נימוקי האישה.

הפנייה לוועדות אלה יכולה להיעשות על ידי הוועדות הרגילות להפסקת היריון, או על ידי גינקולוג המטפל באישה. הביצוע בפועל של הפסקת היריון בשלב החיות מחייב אישור של ועדת העל, גם אם ועדה רגילה להפסקת היריון אישרה את הפסקת ההיריון בשלב מוקדם יותר. ניתן לבצע בפועל הפלה בשלב כזה באישור ועדה רגילה, רק אם היא מבוצעת בתוך שלושה ימים מיום ההחלטה, שהתקבלה כדין לפני שבוע 24 להיריון.

נוסף על כך, במקרים מיוחדים, כאשר מתקשה הוועדה ה"רגילה" לקבל החלטה חד-משמעית, ניתן להפנות לוועדת העל גם נשים שגיל הריונן נמוך מ-23 שבועות מלאים. אולם ועדות העל אינן מהוות ועדות ערר לוועדות רגילות.

אם ועדת העל המיוחדת מחליטה לאשר הפסקת היריון, הפעולה תתבצע בבית החולים בו התקבלה ההחלטה.

הרכב הוועדה להפסקת היריון בשלב החיות

על הוועדה להפסקת היריון בשלב החיות לכלול תמיד את הרכב הוועדה להפסקת היריון הקבוע בחוק, וחברים נוספים. הרכב הוועדה יכלול חמישה חברים, ובהם

1. מנהל המרכז הרפואי - ואם אינו בעל מומחיות מהמנויות בחוק (יילוד, גינקולוגיה, רפואה פנימית, פסיכיאטריה, רפואת המשפחה, או בריאות הציבור) - ימנה במקומו רופא מומחה באחד התחומים האמורים שהוא בעל ותק של 10 שנים כמומחה ובעל תפקיד בכיר בבית החולים.
2. מנהל מחלקת נשים ויולדות - (מומחה ביילוד ובגינקולוגיה).
3. עובד סוציאלי בכיר.
4. מנהל מחלקה ניאונטולוגית.
5. מנהל מכון גנטי.

• לכל אחד מהחברים ניתן למנות ממלא מקום, והוועדה רשאית לצרף יועצים נוספים במקרים מיוחדים בהם השתתפותם דרושה.

החברים המנויים בסעיפים 1, 2 ו-3 הם החברים המנויים בחוק. לפחות אחת משלושתם תהיה אישה. נוכחותם של החברים המנויים בחוק הכרחית לקבלת החלטה חוקית. הפסקת היריון תאושר רק אם לפחות שניים מבין שלושת החברים הנ"ל תמכו בביצועה.

שני החברים הנוספים (שאינם מנויים בחוק) הם יועצים קבועים לוועדה. במקרים שנויים במחלוקת בוועדה שיש להכריע לגביהם ברוב קולות, ההחלטה תוכרע על פי דעת הרוב מבין השלושה המנויים בחוק בלבד.

נתונים סטטיסטיים

בשנת 2021 נרשמו 16,591 פניות של נשים לוועדות להפסקת היריון (כ-8.2% מסך הנשים שנכנסו להיריון באותה השנה). 99.5% מהן אושרו על ידי הוועדות. בשנת 2020 נתון זה עמד על 99.6%. אחוז האישורים לביצוע הפסקות היריון מתוך סך הפניות עלה מ-90% בסוף שנות ה-80, ל-95% בשנות ה-90וליותר מ-99% בשנים האחרונות.

• בשנת 2021 חלה עליה קטנה בשיעור הפניות לעומת שנת 2020 (בשנת 2020 נרשמו 16,492). למרות עליה זו שיעור הפניות מידי בשנה נמצא בירידה משנת 1988.
• שיעור הפניות לוועדות להפסקת היריון של נשים מוסלמיות (6 ל-1,000 נשים) ודרוזיות (5.1) נמוך מאלו של יהודיות (8.1) ושל נוצריות ערביות (6.9). השיעורים של נשים נוצריות אחרות (שאינן ערביות) ונשים ללא סיווג דת הם הגבוהים ביותר (8.4 ו-8.6 בהתאמה).
• 6.8% מהפניות (1,135) לוועדה להפסקת היריון הן של נערות עד גיל 19. האחוז שונה לפי קבוצת האוכלוסייה של הפונה - אחוז הפניות הגבוהה ביותר הוא בקרב נערות אחרות (נוצריות לא ערביות ונשים ללא סיווג דת) - 9.4%, אחריו אחוז הפניות של נערות יהודיות - 7.6%, אחוז הפניות הנמוך ביותר הוא של נערות ערביות - 2.6%. באחוז הפניות לוועדה של נערות עד גיל 19 חלה ירידה משנת 2006 (14.3%).
• 50.1% מהפניות לוועדה להפסקת היריון הן של נשים נשואות, 39.6% - של רווקות, %9.9 - של גרושות ו-0.3% - של אלמנות.
• רובן המכריע (85.5%) של הפניות להפסקות היריון נעשה בשליש הראשון של ההיריון (עד לשבוע ה-12), 12.8% - בשליש השני (שבועות 23-13) ו-1.7% - בשליש האחרון (משבוע 24 ואילך).
• סעיף החוק השכיח לאישור הפסקות היריון הוא סעיף 2 לחוק "ההיריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מגילוי עריות או שהוא מחוץ לנישואין" (47.9% מהפניות). 24% מהפניות נתמכות בסעיף 3 לחוק "העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי". 18.8% מהפניות נתמכות בסעיף 4 לחוק "המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי". 9.3% מהפניות נתמכות בסעיף 1 לחוק "האישה היא מתחת לגיל הנישואין המינימלי (18) או שמלאו לה 40 שנה ויותר".
• 30% מהפניות לוועדות להפסקת היריון בשנת 2021 היו של נשים שביצעו הפסקת היריון בעבר.
• בהשוואה למדינות אחרות בעולם, יחס הפסקות היריון (ביצועים) ל-100 לידות חי נמוך בישראל (8.9 - נכון לשנת 2021), ומשקף, בין היתר, את הפריון הגבוה יחסית בישראל. לשם השוואה, הממוצע במדינות אירופה החברות ב-OECD עמד על 21 ב-2019.

הפסקות היריון בישראל - רקע היסטורי

עד 1970 לא היה בישראל חוק בנושא שמסדיר הפלות במוסדות הבריאות הציבוריים, אלא היו סדרה של תקנות מחמירות למדי, שהתבססו על תקנות הקוד הפלילי המנדטורי הבריטי מ-1861. החוק המנדטורי קבע שאישה הפונה לביצוע הפלה עלולה להישפט למאסר של 7 שנים ומבצע ההפלה עצמו למאסר של עד 14 שנים. בשנת 1962 מינתה הממשלה את "הוועדה לבעיות ילודה", אשר המליצה בעיקר על מדיניות של עידוד ילודה המשולבת במענה לצורכי הפרט ושאיפותיו. בנושא של הפלות מלאכותיות, המליצה הוועדה למסד את ביצוען, אך לא על מנת לעודדן, אלא דווקא להפך. זו המליצה להתיר ביצוע הפלות רק במסגרת בתי חולים מורשים ורק באישור ועדה רפואית. הוועדה נועדה לתת תוקף חוקי להפלות על פי קריטריונים רפואיים וחברתיים. כמו כן, במקור הוועדה הייתה אמורה לשמש כאמצעי למניעת חלק מן ההפלות באמצעות הסברת הסכנות לבריאות העלולות לנבוע מביצוע הפלה, ובמידת האפשר בעזרת מתן תמריצים חומריים ומוסריים להימנעות מביצועה. הממשלה קיבלה את המלצות הוועדה, אך לא יישמה אותן במלואן, ובפועל הוקמו מספר ועדות להפסקת היריון עוד בטרם התקבל החוק בכנסת.

השינוי המשמעותי שהתרחש בתפיסה לגבי הפלות חל גם על מערך השליטה וקבלת ההחלטות בתהליך ההפלה עצמו. בעבר נחשב הנושא פרטי, בעוד שהיום השליטה על הלידה בכלל ועל ההפלה בפרט נהיו לנושא הרבה יותר ציבורי.

ב-1972 מונתה "הוועדה לבדיקת האיסורים החלים על ההפלות המלאכותיות", במטרה לבדוק האם יש צורך בתיקונים בחוק הדן בהפלות. הוועדה העריכה שסעיף 175 לפקודת החוק הפלילי, המטיל איסור על ביצוע הפלות, אינו תואם מפאת חומרתו את צורכי החברה בישראל, ולפיכך הציעה לנקוט בדרך ביניים. מחד, להטיל אחריות פלילית על מי שמבצע הפלה, אך מאידך לפטור אדם מאחריות כזו באם התמלאו מספר תנאים - באם הפסקת היריון נעשתה בהסכמת האישה במוסד רפואי מוכר ולאחר שוועדה רפואית מיוחדת אישרה שאין לקיים את המשך ההיריון מסיבות שנקבעו בחוק.

הסעיף הסוציאלי בחוק העונשין וביטולו

עד שנת 1980 הוכר בחוק גם סעיף חמישי, הסעיף הסוציאלי, שהתייחס לתנאים המשפחתיים והרווחתיים שלתוכם יוולד הילד ובתוכם יגדל. בשנה זו הסעיף בוטל עקב לחץ מצד המפלגות הדתיות.

סעיף זה נחשב לסעיף הכי שנוי במחלוקת שהיה בחוק החדש. זאת מכיוון שהוא איפשר לוועדות לבסס אישורי הפלות על סביבתה החברתית של האישה ועל נסיבות חייה הכלכליות. הסעיף הופנה לנשים נשואות שלא נכנסו לאף אחת מקטגוריות הפטור האחרות. הסעיף היה שנוי במחלוקת בוויכוחים של הוועדה לאיסור הפלות, והכללתו בהצעת החוק שהעלתה הוועדה התבררה כמכרעת לקבלת התמיכה של קבוצות הנשים. שהיו אמביוולנטיות לגבי נחיצות הרפורמה בחקיקה.

המפלגות החרדיות — מתוך נאמנות לתפיסתן בדבר החשיבות שבשימורו ובהנצחתו של תפקידן האימהי של נשים, באמצעות מצוות פרו ורבו, על־מנת להבטיח את עתידו של העם היהודי — התמידו בהתנגדותן לסעיף הסוציאלי גם לאחר אישורו הסופי של החוק בכנסת. לבסוף, במסגרת ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין המפלגות החרדיות, שנחתם לאחר המהפך של 1977, התחייבה מפלגת השלטון להביא לידי מחיקת הסעיף החמישי לחוק הפסקת היריון. סעיף זה הוגדר על־ידי הצדדים להסכם כמהווה חריגה מ"הסטטוס־קוו הדתי".

בכך נמחק מן החוק הסעיף המשמעותי ביותר, לדעת יוזמי החוק, מבחינת הרחבת נגישותן החוקית של הפסקות היריון לנשים. כפי שהסביר שר הבריאות בעת הדיון הטרומי בהצעת החוק, הנתונים באותה עת הראו כי הפלות מעטות בלבד נעשות מטעמים של אונס או סכנה לבריאותה הגופנית והנפשית של האישה, וכי רוב ההפלות נובעות מטעמים סוציאליים (הקשרים אישיים, כלכליים, חברתיים או משפחתיים) ונעשות על־ידי נשים לא־נשואות או נשואות שנכנסו להיריון בלתי־רצוי. אחד הנתונים המובהקים ביותר ביחס להפסקות היריון הוא שברובם המכריע של המקרים נשים מבקשות להפסיק היריון בשל נסיבות חברתיות, ולא בשל סיבות רפואיות או פליליות.

מחיקה של הסעיף הסוציאלי שללה, בעיקר מנשים נשואות, אפיק חוקי להפסקות היריון דווקא במקרים בהם הצורך בהפלות נגישות היה הכרחי. יתרה מכך, מחיקתו חייבה נשים לייצר מסלולי מעקף של החוק על־מנת להבטיח לעצמן נגישות להפסקות היריון. התוצאה הייתה שבמקום להבטיח אכיפה מסודרת של החוק, החוק שגובש בסוף שנות השבעים עודד הסטה של הסדרת הפסקות ההיריון למסלולים עוקפי חוק.

על אף המחיקה, הסעיף הסוציאילי המשיך לשמש עילה להפסקת היריון בפועל, לפחות באופן חלקי. העילה של "חשש לנזק נפשי לאישה כתוצאה מהמשך ההיריון", מצביע על קשר בין מצב חברתי־כלכלי־משפחתי לבין מצוקה נפשית. קשר זה איפשר לוועדות להפסקת היריון להחזיר בדלת האחורית את העילה הסוציאלית אל מערך השיקולים החוקי של הוועדות להפסקות היריון.

מהלכים אלה השפיעו, ועודם משפיעים, על חייהן של אלפי נשים נשואות מדי שנה הנזקקות להפסקת היריון בשל טעמים משפחתיים־חברתיים־כלכליים. השפעה זו ניכרת גם בסיכונים הכרוכים בהסתמכות של נשים על סעיפים אחרים, כמו טענה כי ההיריון נוצר במסגרת שהיא מחוץ לנישואין. רישום כזה במסגרת הליך להפסקת היריון יכול ואף פוגע בנשים שבהמשך מבקשות גט מבעליהן, הן בבתי הדין הרבניים והן בבתי המשפט האזרחיים לענייני משפחה.

ביטול סעיף התנאים הסוציאליים ערער את הרציונל העיקרי לתמיכה של המפלגות הליברליות בחוק החדש. הן ראו בכך כישלון משמעותי. עד היום ביטול הסעיף הזה בחוק הוא בעל משמעות סמלית חשובה, ומדי פעם ישנם מאמצים להחזירו לחוק.

ועדות להפסקת היריון בראי הביקורת

מזה שנים קיים בישראל ויכוח ציבורי על זכותה של האישה להחליט לבדה אם לבצע הפלה מלאכותית או שלא. המחלוקת בתחום משקפת פערים בין תפיסות עולם דתיות וחילוניות וניגודים בין העדפותיו של הפרט ובין צורכי המדינה, ואינה נוגעת בשאלות רפואיות. נושא זה הפך לסוגיה פוליטית, עליה נאבקים ארגונים, מפלגות פוליטיות ורשויות החוק.

• כיום נתפס נושא הפסקות ההיריון היזומות כתחום של אנשי חוק, דת, פוליטיקה, רפואה ועוד. גופים שבולטים בדיון הציבורי בנושא בדרך כלל לוקים בייצוג חסר של נשים. כל אחת מן הקבוצות הנוגעות בעניין מחזיקה באינטרסים שונים, ולעיתים מנוגדים, כלפי הפלות. השינויים שהתרחשו במרוצת השנים בחוק הנוגע להפלות מלאכותיות בישראל משקפים את הקושי הטמון בניסיון לגשר בין התפיסות השונות. החוק הנוכחי הוא מעין פשרה בין העמדות המנוגדות כלפי ביצוע הפלות.
• ביקורת נוספת היא על ההבדלים הקיימים בין הוועדות בערים השונות. כיום נשים יכולות לבחור לפנות לכל ועדה ברחבי המדינה, ולבחירה זו עשויה להיות השפעה מכרעת על סיכוייהן לקבל את אישור הוועדה בנוגע להפלה. זאת, על אף תקנות משרד הבריאות האחידות. ממחקרים ניתן לראות כי ישנה שונות ניכרת בתדירות התכנסות הוועדות, כמות הניירת והבירוקרטיה הנדרשת מהפונות, וכן הטקטיקות הנהוגות בכדי להרתיע את הנשים הניגשות לוועדות להפסקת היריון. העדר עקביות בין הוועדות הוא תוצר הן של האמונות האישיות של רופאים בכירים ומנהלים בכל בית חולים והן של ההשתייכות המוסדית ותפיסת העולם הכללית של בית החולים.
• לפי האידאולוגיה הפמיניסטית, גוף האישה הוא חלק בלתי נפרד מאישיותה והוא רק שלה, לפיכך אין לשום גורם זכות להחליט עבורה מה יהיה עתידה ועתיד עוברה. יתרה מכך, על מנת שאישה תוכל להגשים את זכותה להזדמנות שווה, יש להיענות למספר תנאים מוקדמים, שאחד מהם הוא יכולתה לשלוט על פוריותה ולתכנן עיתוי של היריון וגידול הילוד. פמיניזם רואה בלידה לא רצויה ככזו העלולה לשלול מן האישה את אורח החיים המועדף עליה ולמנוע ממנה להגשים את שאיפותיה. אישה שנאסר עליה לעבור הפלה חייבת לעמוד באי הנוחות הכרוכה בהיריון, לסבול את כאב הלידה ואת תוצאותיה, להפסיק את תוכניותיה ולוותר על איכויות חיים מסוימות. כמו כן, היא עלולה לסבול מפגיעה בבריאותה הפיזית או הנפשית כתוצאה מהלידה הלא רצויה ומגידול הילדים, ובמקרים אחדים גם לסבול כל חייה מסטיגמה הנובעת מכך שילדה מחוץ לנישואין. לאור כל זאת, גישות חילוניות ליברליות שמאמצות את העמדה הפמיניסטית רואות בזכות להפסקת היריון לא רצוי כאחת מזכויות היסוד של האדם. ההסדר החוקי כיום בעניין הפסקות היריון מעוגן בחוק העונשין ומטיל מגבלות מהותיות על האוטונומיה הגופנית של נשים. מצב חוקי זה פוגע בזכותן של נשים לשוויון, לחירות, לכבוד ולבריאות ואינו תואם את המצב המשפטי הנהוג ברוב המדינות המפותחות.
• נוסף על כך, עולה כי ברוב הוועדות האישה נתבעת לחשוף פרטים על התנהגותה המינית, על דפוסי השימוש או אי השימוש באמצעי מניעה, על מחויבותה לבן הזוג שאיתו קיימה יחסי מין שהביאו להיריון בלתי רצוי, ועל מידת נחישותה שלא לממש את הריונה. כלומר, האישה מחויבת להיחשף על מנת לקבל את אישור הוועדה. זאת, על אף שהתנהגותן המינית היא עניינן הפרטי של הנשים המגיעות לוועדה ובכך נשללת מהן זכות בסיסית, והן חשופות לעינו הבוחנת של הממסד הרפואי.
• ביקורת נוספת טוענת שחברי הוועדות מתייחסים אל עצמם כ"מחנכים", ואל ההליך כחינוכי מעיקרו, ולא רק כהליך של מיון וקביעת התאמה בין מקרה פרטי לקטגוריה הכללית שקבע המחוקק. הם רואים עצמם כמייצגי הממסד הפוליטי וכדוברי האינטרס הקולקטיבי. תפקיד ייצוגי זה מסמיך אותם לקבוע נורמות הנתבעות מנשים בחברה הישראלית בתחום ההתנהגות המינית, הרבייתית והמחויבות האמהית, למיינן ולסווגן וכן לעמת אותן עם התנהגותן הבלתי נורמטיבית.
• יש הרואים את הוועדות להפסקות היריון כמשרתות את מדינת הלאום הישראלית ומעודדות ילודה. החוק מאפשר למדינה לווסת ולשלוט על הרבייה הנשית לצרכים דמוגרפיים-שלטוניים, שמבטאים בבסיסם אינטרסים פוליטיים. בנוסף, הוועדות מקנות לנשים "חינוך מוסרי", ובכך הן משקפות את הסטיגמה הקיימת על הפלות בחברה.