ז'וזפן פלדאן
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| לידה |
28 במרץ 1858 הרובע השני של ליון, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
27 ביוני 1918 (בגיל 60) ניי-סיר-סן, צרפת |
| שם לידה |
Joseph-Aimé Péladan |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות בטיניול |
| שם עט |
Sar Péladan, Sar Mérodack |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| תקופת הפעילות | מ-1882 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ז'וזפן פלדאן, שמו בלידה - Joseph-Aimé Péladan (בצרפתית:Joséphin Péladan, המכונה גם "שר מרודךּ" - Sar Merodak , 28 במרץ 1858 - 27 ביוני 1918) היה סופר ,הוגה רוחני ומבקר והיסטוריון אמנות צרפתיץ היה ממנהיגי הרוזיקרוציאנים, מאוחר יותר חסיד של המסדר המרטיניסטי שבראשות פפוס (ז'ראר אנקוס). הקים את סלון הוורד והצלב שמשך אליו ציירים, סופרים ומוזיקאים, בעיקר סימבוליסטים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלדאן נולד ב-1858 בליון בצרפת במשפחה קתולית אדוקה . הוא למד במכללות ישועיות באביניון ובנים. אחרי שנכשל בבחינות הבגרות עבר לפריז והפך למבקר ספרות ואמנות. פלדאן היה לחבר פעיל מאוד בתנועת תחיית האוקולטיזם בהצרפתי והטביע את חותמו על האמנות הסימבוליסטית בצרפת ובלגיה. אולם גישתו האקסצנטרית והשחצנית משכה עליו לא מעט לעג והוא נשכח מהר אחרי מותו.
פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1882 התקבל לעבודה אצל ארסן אוסה (Houssaye) בכתב העת "L'Artiste (האמן). ב-1884 פרסם את הרומן הראשון שלו "החטא העליון" (Le vice suprême) שכלל המלצה לגאולת האדם על ידי שיטות מאגיה אוקולטית של המזרח העתיק. בהתחלה התקבל הספר בהצלחה אצל הקהל הצרפתי שגילה באותה תקופה מחדש עיניין ברוחניות ובמיסטיקה והוא הופיע במספר מהדורות. גם "החטא העליון" וגם הספרים שבאו בעקבותיו בלטו בנושאים מהגות הצלב והוורד והאוקולטיזם. קריאת ספרו הראשון של פלדאן גרמה למשורר הצרפתי ממוצא איטלקי סטניסלס דה גואיטה לעסוק באוקולטיזם. אחרי התכתבות ארוכה ביניהם, השניים נפגשו בפריז. פלדאן הושפע במידת מה מתורתו של אליפז לוי אבל בעיקר מתורת הרוזיקרוציאנים, כפי שבאה לידי ביטוי בשלוחתם בטולוז. להשקפות אלה שהטיפו למעשים טובים בעולם ולהשגת אידיאלים רוחניים התוודע פלדאן בזכות אחיו אדריאן. אחרי תקופת החניכות במסדר שבה פלדאן היה המנטור של גואיטה , החליט התלמיד להקים אסכולה אזוטרית מזלו שביקשה למזג בתוכה תורות של מסדרים אזוטריים שונים. דה גואיטה הכיר לפלדאן את ז'ראר אנקוס, שנודע כ"פפוס", רופא ומיסטיקן ממוצא ספרדי, שכתב מספר ספרי מאגיה., ועל הקבלה והטרוט. ב-1888 שלושתם הקימו את "המסדר הקבלי הצרפתי של צלב הוורד". בין היתר, סיפק המסדר החדש OKRC אימונים בצורה סינקרטית של הקבלה. הוכנסו בו גם יסודות מהמרטיניזם, הבנייה החופשית ותאוסופיה. המסדר ארגן בחינות והעניק תארים אוניברסיטאיים על נושאים אזוטריים. ברשות דה גואיטה הייתה ספרייה פרטית גדולה מאוד בתחומי מטפיזיקה, מאגיה ותורת הנסתר. הוא כונה לפעמים "נסיך הרוזיקרוציאנים" . בשנות ה-1890 הופיעו סדקים בשיתוף הפעולה ובהרמוניה שבין שלושת המנהיגים של המסדר, שחלקו זה על זה גם ב אסטרטגיה וכן בדוקטרינה. פלדאן עזב כדי להקים מסדר התואם יותר את דעותיו. ביוני 1890 הוא הקים את המסדר הקוואזי-קתולי של מקדש הצלב והוורד. הוא קרא לעצמו מגיסטר גדול וייסד מבנה בשלוש רמות:נושאי כלים, אבירים, ומפקדים. חסידיו חויבו לשרת לפי נטיותיהם וכשרונותיהם - באמצעות אמנויות ומדעים, על ידי גרסה מתוקנת של האמונה הקתולית או על ידי גישה מיסטית של התמזגות עם רוח הקודש. הוא שאף להקים רשת בינלאומית שתפעיל את את המיטב מהכישרון האנושי.
המסדר של מקדש הוורד והצלב והסלון השנתי שלו לאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1881 התחיל פלדאן את הקריירה שלו כחוקר אמנות על ידי מחקר על רמברנדט. בשובו ממסע לאיטליה ב-1882 עמד לצידו של ז'ול בארבה ד'אורביי במאבק בנטורליזם כמבקר אמנות, פלדאן מתח בקורת על הזרמים ששלטו בזמנו בזירת האמנות הצרפתית - כולל הזרם האקדמיסטי והאימפרסיוניסטי. הוא האמין שהאמנות שבה מקודדים מסרים וסמלים רוחניים תמלא תפקיד בהתעוררות הקהל הרחב ותסחוף אותו להתעלות רוחנית. ב-1894 הוא הסביר את רעיונותיו במניפסט שלו L'art idéaliste et mystique: Doctrine de l'ordre et du salon annuel des Roses-Croix (1894) (האמנות האידיאליסטית והמיסטית:דוקטרינת הסדר והסלון השנתי של הרוזיקרוציאנים". הוא הרחיב אותם ב "אמפיתיאטרון של המדעים המתים" , מחזור של שבעה ספרי לימוד אזוטריים שנועדו למתחילים שביקשו להשתלב במערכת שלו לצורך חניכות עצמית ומימוש עצמי. באמצעות המסדר שלו, בשנים 1897-=1892 ארגן פלדאן סדרה של שש תערוכות של אמנים סימבוליסטים ,ציירים, סופרים ומוזיקאים אוונגרדיסטים . הן נודעו כ"סלונים של הוורד והצלב" התקבלו בשמחה על ידי העיתונות ועל ידי הקהל אבל מבלי לעורר מהפכה כלשהי באמנות הצרפתית, כפי שפלדאן קיווה. עם זאת היו לרעיונותיו האזוטריים השפעה על אושיות תרבות בעולם כמו אוגוסט סטרינדברג ועזרא פאונד ובקרב הסופרים והמשוררים באמריקה הלטינית. עד סביבות שנת 1900 השתמש פלדאן בכינוי העצמי "שר מרודך" . בני תקופתו לעגו למעמד של "מגוש בבלי" שהוא יצר לעצמו ולטענתו שירש אותו ממשפחתו. לדבריו השם מרודך והזדהותו עם האל הבבלי מרדוך היו חלק ממערכת ההחניכה שהוא הגה, בניסיון לגלם את האידיאלים הגבוהים ביותר.
פלרדן נפטר ב-1918, כמעט נשכח. הובא לקבורה בבית הקברות בטיניול בפריז (גוש 6)
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלדאן התחתן בפריז ב- 10 בינואר 1896 עם הרוזנת ז'וזפין לרואה דה בארד, אלמנה של ראו לרואה, רוזן בארד. היא נולדה כז'וזפין דה מאלה-רוקפור. הם התגרשו ב-31 במאי 1900.
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1909 - הפרס שארל בלאן של האקדמיה הצרפתית - עבור "טקסטים מובחרים של לאונרדו דה וינצ'י"
- 1914 - הפרס יסט של האקדמיה הצרפתית - עבור הספר "Nos églises artistiques et historiques (הכנסיות האמנותיות וההיסטוריות שלנו)
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלדאן כתב מעל מאה ספרים, רומנים ומחזות שהוא ראה בהם דרך רבת אפשרויות לתקשורת עם הקוראים, כדי לגרום להם התעוררות אזוטרית. ספרי העיון שלו נועדו להיות ספרי לימוד לחניכה עצמית אינדיבידואלית. החל עם "החטא העליון" מ-1884 כתב פלדאן 20 רומנים ועוד כ-30 ספרי עיון שבהם ביקש לשקף את שקיעת "הגזע הלטיני" כתוצאה מצמצום כוחו הכנסייתי והמדיני.
- Le Vice suprême, (החטא העליון) רומן , 1884
- Curieuse, 1885 (סקרנית)
- Femmes honnêtes!, 1885 (נשים הגונות!)
- L'Initiation sentimentale, 1887 (חניכה סנטימנטלית)
- Istar, 1888 (אשתר)
- A coeur perdu, 1888 (בלב אובד)
- Coeur en peine, 1890 (לב בסבל)
- Comment on devient mage, 1891 (איך להיות למגוש)
- L'androgyne, 1891 (האנדרוגינוס)
- La gynandre, 1891 (הגינאנדרוס)
- La Typhonia, 1892 (טיפוניה)
- Le panthée, 1892 (הפנתאוס)
- 1892 La queste du Graal, proses lyriques de l'éthopée de la décadence latine (החיפוש אחרי הגראל - קטעי פרוזה לירית על האתופיאה של הדקדנס הלטיני) פורסם ב"סלון הצלב והוורד" - כוללת 21 מספריו
- 1893 -Comment on devient fée (איך להיות לפיאה)
- 1894 - Le théâtre complet de Wagner: les XI opéras scène par scène avec notes biographiques et critiques, (התיאטרון השלם של וגנר:אחת עשרה (XI) האופרות - כל הסצנות עם הערות ביוגרפיות ובקורתיות)
- 1894 - L'art idéaliste et mystique: doctrine de l'ordre et du salon annuel des Rose + Croix
(האמנות האידיאליסטית ומיסטית:תורת הסדר ושל הסלון השנתי של הצלב והוורד)
- Babylone, טרגדיה, 1895 (בבל)
- Mélusine, 1895 (מלוזינה)
- Le dernier Bourbon 1895 (הבורבון האחרון), טרגדיה
- Le livre du sceptre: politics, 1895 (ספר הרביט:פוליטיקה)
- La Prométhéide : trilogie d'Eschyle en quatre tableaux, 1895
(פרומתאידה:הטרילוגיה של איכילוס בארבע תמונות)
- Le Prince de Byzance 1896 - (נסיך ביזנטיון) טרגדיה
- Le prochain conclave; instructions aux cardinaux, 1897
(הקונקלב הבא:הנחיות לקרדינלים)
- 1903 -Œdipe et le Sphinx (אדיפוס והספינקס) טרגדיה בפרוזה
- 1904 - Sémiramis (סמירמיס) , טרגדיה בפרוזה
- 1904 - La Dernière Leçon de Léonard de Vinci (שיעורו האחרון של לאונרדו דה וינצ'י) מסה
- 1905 - La Clé de Rabelais (המפתח של רבלה)
- 1906 - De Parsifal à don Quichotte (מפרסיפל לדון קישוט), מסה
- 1908 - La Doctrine de Dante (הדוקטרינה של דנטה)
- La philosophie de Léonard de Vinci d'après ses manuscrits, essay, 1910
(הפילוסופיה של לאונרדו דה וינצ'י לפי כתבי היד שלו, מסה - מהדורה מחודשת Stalker 2007)
- De l'Androgyne. Théorie plastique, essay 1910
(על האנדרוגינוס. תאוריה פלסטית). - מסה
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sasha Chaitow. Son of Prometheus: The Life and Work of Joséphin Péladan. Munich, Germany: Theion Publishing 2022.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'וזפן פלדאן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- כתבי ז'וזפן פלדאן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)