ז'וזפן פלדאן

ז'וזפן פלדאן
Joséphin Péladan

לידה	28 במרץ 1858 הרובע השני של ליון, צרפת
פטירה	27 ביוני 1918 (בגיל 60) ניי-סיר-סן, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות בטיניול
שם לידה	Joseph-Aimé Péladan
מדינה	צרפת
שם עט	Sar Péladan, Sar Mérodack, Peladan
שפות היצירה	צרפתית
תקופת פעילות	מ-1882
השקפה דתית	נוצרי
פרסים והוקרה	פרס מונטיון (1907) Prix de Joest (1914) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

ז'וזפן -אֶמֵה פּלדאן (בצרפתית: Joséphin Péladan, שמו בלידה: Joseph-Aimé Péladan; מכונה גם "שר מרודךּ" – Sar Merodak‏; 28 במרץ 1858 – 27 ביוני 1918) היה סופר, הוגה רוחני ומבקר והיסטוריון אמנות צרפתי. היה ממנהיגי מסדר הרוזיקרוציאנים, מאוחר יותר חסיד של המסדר המרטיניסטי שבראשות פפוס (ז'ראר אנקוס). הקים את סלון הוורד והצלב שמשך אליו ציירים, סופרים ומוזיקאים, בעיקר סימבוליסטים.

ביוגרפיה

פלדאן נולד ב-1858 בליון שבצרפת למשפחה קתולית אדוקה של חקלאים וסוחרים. אביו, לואי-אדריין פלדאן היה עיתונאי שעבד בכתב העת "לה פראנס ליטרר" וייסד את השבועון "La Semaine religieuse" (השבוע הדתי). אמו הייתה ז'וזפין לבית ואקייה. אחיו הבכור, אדריין, יליד 1844, היה רופא ואיש אשכולות, שעסק בין השאר בהומאופתיה. פלדאן למד במכללות ישועיות באביניון ובנים. גילה אופי נון-קונפורמיסטי והורחק מהתיכון הראשון אחרי שהאשים את אחד המורים באתאיזם, מאוחר יותר סולק גם מהסמינר בעיר נים. אחרי שנכשל בבחינות הבגרות עבר לפריז ונעשה למבקר ספרות ואמנות. פלדאן היה לחבר פעיל מאוד בתנועת תחיית האוקולטיזם הצרפתי והטביע את חותמו על האמנות הסימבוליסטית בצרפת ובבלגיה. אולם גישתו האקסצנטרית והשחצנית משכה עליו לא מעט לעג, ואחרי מותו נשכח במהרה.

פעילותו

ב-1882 התקבל לעבודה אצל ארסן אוסה (Houssaye) בכתב העת "L'Artiste" (האמן). ב-1884 פרסם את הרומן הראשון שלו, "החטא העליון" (Le vice suprême), שהטיף לגאולת האדם על ידי שיטות מאגיה אוקולטית מהמזרח הקדום. בתחילה התקבל הספר בהצלחה אצל הקהל הצרפתי, שגילה באותה תקופה עניין מחודש ברוחניות ובמיסטיקה, והופיע במספר מהדורות. גם "החטא העליון" וגם הספרים שבאו בעקבותיו בלטו בנושאים מהגות הצלב והוורד והאוקולטיזם. קריאת ספרו הראשון של פלדאן גרמה למשורר הצרפתי ממוצא איטלקי סטניסלס דה גואיטה לעסוק באוקולטיזם. אחרי התכתבות ארוכה ביניהם, השניים נפגשו בפריז. פלדאן הושפע במידת מה מתורתו של אליפז לוי אך בעיקר מתורת הרוזיקרוציאנים, כפי שבאה לידי ביטוי בשלוחתם בטולוז. להשקפות אלה, שהטיפו למעשים טובים בעולם ולהשגת אידיאלים רוחניים, התוודע פלדאן בזכות אחיו אדריאן. אחרי תקופת החניכות במסדר שבה פלדאן היה המנטור של גואיטה, החליט התלמיד להקים אסכולה אזוטרית משלו שביקשה למזג בתוכה תורות של מסדרים אזוטריים שונים. דה גואיטה הכיר לפלדאן את ז'ראר אנקוס, שנודע כ"פפוס", רופא ומיסטיקן ממוצא ספרדי, שכתב מספר ספרים העוסקים במאגיה, בקבלה ובטארוט. ב-1888 הקימו השלושה את "המסדר הקבלי הצרפתי של צלב הוורד". בין היתר, סיפק המסדר החדש OKRC אימונים בצורה סינקרטית של הקבלה. הוכנסו בו גם יסודות מהמרטיניזם, הבנייה החופשית ותאוסופיה. המסדר ארגן בחינות והעניק תארים אוניברסיטאיים על נושאים אזוטריים. ברשות דה גואיטה הייתה ספרייה פרטית גדולה מאוד בתחומי מטפיזיקה, מאגיה ותורת הנסתר. הוא כונה לפעמים "נסיך הרוזיקרוציאנים" . בשנות ה-1890 הופיעו סדקים בשיתוף הפעולה ובהרמוניה שבין שלושת המנהיגים של המסדר, שחלקו זה על זה גם באסטרטגיה וכן בדוקטרינה. פלדאן עזב כדי להקים מסדר התואם יותר את דעותיו. ביוני 1890 הוא הקים את המסדר הקוואזי-קתולי של מקדש הצלב והוורד. הוא קרא לעצמו מגיסטר גדול וייסד מבנה בשלוש רמות: נושאי כלים, אבירים, ומפקדים. חסידיו חויבו לשרת לפי נטיותיהם וכשרונותיהם - באמצעות אמנויות ומדעים, על ידי גרסה מתוקנת של האמונה הקתולית או על ידי גישה מיסטית של התמזגות עם רוח הקודש. הוא שאף להקים רשת בינלאומית שתפעיל את המיטב מהכישרון האנושי.

המסדר של מקדש הוורד והצלב והסלון השנתי שלו לאמנות

ב-1881 התחיל פלדאן את הקריירה שלו כחוקר אמנות במחקר על רמברנדט. בשובו ממסע לאיטליה ב-1882 עמד לצידו של ז'ול בארבה ד'אורביי במאבק בנטורליזם כמבקר אמנות, פלדאן מתח ביקורת על הזרמים ששלטו בזמנו בזירת האמנות הצרפתית, כולל האקדמיזם והאימפרסיוניזם. הוא האמין שהאמנות שבה מקודדים מסרים וסמלים רוחניים תמלא תפקיד בהתעוררות הקהל הרחב ותסחוף אותו להתעלות רוחנית. ב-1894 הוא הסביר את רעיונותיו במניפסט שלו L'art idéaliste et mystique: Doctrine de l'ordre et du salon annuel des Roses-Croix ("האמנות האידיאליסטית והמיסטית: דוקטרינת הסדר והסלון השנתי של הרוזיקרוציאנים"). הוא הרחיב אותם ב "אמפיתיאטרון של המדעים המתים", מחזור של שבעה ספרי לימוד אזוטריים שנועדו למתחילים שביקשו להשתלב במערכת שלו לצורך חניכות עצמית ומימוש עצמי. בשנים 1892–1897, באמצעות המסדר שלו, ארגן פלדאן סדרה של שש תערוכות של אמנים סימבוליסטים, ציירים, סופרים ומוזיקאים אוונגרדיסטים. הן נודעו כ"סלונים של הוורד והצלב". התערוכות התקבלו בשמחה על ידי העיתונות ועל ידי הקהל, אך לא עוררו מהפכה כלשהי באמנות הצרפתית, כפי שפלדאן קיווה. עם זאת היו לרעיונותיו האזוטריים השפעה על אושיות תרבות בעולם כמו אוגוסט סטרינדברג ועזרא פאונד ובקרב הסופרים והמשוררים באמריקה הלטינית. עד סביבות שנת 1900 השתמש פלדאן בכינוי העצמי "שר מרודך". בני תקופתו לעגו לדמות "האמגוש הבבלי" שיצר לעצמו ולטענתו שירש את התואר ממשפחתו. לדבריו השם מרודך והזדהותו עם האל הבבלי מרדוך היו חלק ממערכת החניכה שהוא הגה, בניסיון לגלם את האידיאלים הגבוהים ביותר.

פלדאן נפטר ב-1918, כמעט נשכח. הוא הובא לקבורה בבית הקברות בטיניול בפריז (גוש 6).

חייו הפרטיים

פלדאן התחתן בפריז ב־10 בינואר 1896 עם הרוזנת ז'וזפין לרואה דה בארד, אלמנה של ראו לרואה, רוזן בארד. היא נולדה כז'וזפין דה מאלה-רוקפור. הם התגרשו ב-31 במאי 1900.

פרסים ואותות הוקרה

• 1909 – פרס שארל בלאן של האקדמיה הצרפתית – עבור "טקסטים מובחרים של לאונרדו דה וינצ'י"
• 1914 – פרס יסט של האקדמיה הצרפתית – עבור הספר "Nos églises artistiques et historiques" (הכנסיות האמנותיות וההיסטוריות שלנו)

ספריו

ז'וזפן פלדאן בציור מאת אלי ברזילייה

מודעת פרסומת לסלון הרוזיקרוציאני באבון, סן-א-מארן

פלדאן כתב מעל מאה ספרים, רומנים ומחזות שהוא ראה בהם דרך רבת אפשרויות לתקשורת עם הקוראים, כדי לגרום להם התעוררות אזוטרית. ספרי העיון שלו נועדו להיות ספרי לימוד לחניכה עצמית אינדיבידואלית. החל ב"החטא העליון" מ-1884 כתב פלדאן 20 רומנים ועוד כ-30 ספרי עיון שבהם ביקש לשקף את שקיעת "הגזע הלטיני" כתוצאה מצמצום כוחו הכנסייתי והמדיני.

• Le Vice suprême, (החטא העליון) רומן, 1884
• Curieuse, 1885 (סקרנית)
• Femmes honnêtes!, 1885 (נשים הגונות!)
• L'Initiation sentimentale, 1887 (חניכה סנטימנטלית)
• Istar, 1888 (אשתר)
• A coeur perdu, 1888 (בלב אובד)
• Coeur en peine, 1890 (לב בסבל)
• Comment on devient mage, 1891 (איך להיות למגוש)
• L'androgyne, 1891 (האנדרוגינוס)
• La gynandre, 1891 (הגינאנדרוס)
• La Typhonia, 1892 (טיפוניה)
• Le panthée, 1892 (הפנתאוס)
• 1892 La queste du Graal, proses lyriques de l'éthopée de la décadence latine (החיפוש אחרי הגראל - קטעי פרוזה לירית על האתופיאה של הדקדנס הלטיני) פורסם ב"סלון הצלב והוורד" - כוללת 21 מספריו
• 1893 -Comment on devient fée (איך להיות לפיאה)
• 1894 - Le théâtre complet de Wagner: les XI opéras scène par scène avec notes biographiques et critiques, (התיאטרון השלם של וגנר: אחת עשרה (XI) האופרות - כל הסצנות עם הערות ביוגרפיות ובקורתיות)
• 1894 - L'art idéaliste et mystique: doctrine de l'ordre et du salon annuel des Rose + Croix (האמנות האידיאליסטית והמיסטית: תורת הסדר ושל הסלון השנתי של הצלב והוורד)

• Babylone, טרגדיה, 1895 (בבל)
• Mélusine, 1895 (מלוזינה)
• Le dernier Bourbon 1895 (הבורבון האחרון), טרגדיה
• Le livre du sceptre: politics, 1895 (ספר השרביט: פוליטיקה)
• La Prométhéide: trilogie d'Eschyle en quatre tableaux, 1895 (פרומתאידה: הטרילוגיה של אייסכילוס בארבע תמונות)

• Le Prince de Byzance 1896 - (נסיך ביזנטיון) טרגדיה
• Le prochain conclave; instructions aux cardinaux, 1897 (הקונקלווה הבאה: הנחיות לקרדינלים)

• 1903 - Œdipe et le Sphinx (אדיפוס והספינקס) טרגדיה בפרוזה
• 1904 - Sémiramis (סמירמיס), טרגדיה בפרוזה
• 1904 - La Dernière Leçon de Léonard de Vinci (שיעורו האחרון של לאונרדו דה וינצ'י) מסה
• 1905 - La Clé de Rabelais (המפתח של רבלה)
• 1906 - De Parsifal à don Quichotte (מפרסיפל לדון קישוט), מסה
• 1908 - La Doctrine de Dante (הדוקטרינה של דנטה)
• La philosophie de Léonard de Vinci d'après ses manuscrits, essay, 1910 (הפילוסופיה של לאונרדו דה וינצ'י לפי כתבי היד שלו, מסה - מהדורה מחודשת Stalker 2007)

• De l'Androgyne. Théorie plastique, essay 1910 (על האנדרוגינוס. תאוריה פלסטית) - מסה

לקריאה נוספת

• Sasha Chaitow. Son of Prometheus: The Life and Work of Joséphin Péladan. Munich, Germany: Theion Publishing 2022.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'וזפן פלדאן בוויקישיתוף

• ז'וזפן פלדאן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• כתבי ז'וזפן פלדאן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ז'וזפן פלדאן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ז'וזפן פלדאן, באתר Discogs (באנגלית)

קברו של ז'וזפן פלדאן בבית העלמין בטיניול בפריז