לדלג לתוכן

ז'יל קמבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'יל קמבון
Jules Cambon
לידה 5 באפריל 1845
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בספטמבר 1935 (בגיל 90)
ווה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה תיכון לואי הגדול עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • שגריר צרפת בארצות הברית (18971902)
  • נשיא (19291935)
  • seat 40 of the Académie française (16 במאי 191819 בספטמבר 1935)
  • Prefect of Nord (18821887)
  • Prefect of Constantine (13 ביוני 187819 בפברואר 1879)
  • Permanent secretary of the French Foreign Affairs Ministry (19151920)
  • שגריר צרפת בספרד (19021907)
  • שגריר צרפת בגרמניה (19071914)
  • מושל אלג'יריה (18 באפריל 18911 באוקטובר 1897)
  • Prefect of Rhône (18861891) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קולר של מסדר האריה הלבן (24 במרץ 1925)
  • צווארון של מסדר קרלוס השלישי (25 במאי 1913)
  • צלב גדול של לגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זִ'יל-מַרְטֶן קַמְבּוֹןצרפתית: Jules-Martin Cambon‏; 5 בינואר 184519 בספטמבר 1935)[1] היה דיפלומט צרפתי ואחיו של פול קמבון. כשגריר בגרמניה (1907–1914) הוא עבד קשה כדי להבטיח דטאנט ידידותי. הוא היה מתוסכל ממנהיגים צרפתים כמו רמון פואנקרה, שהחליט שברלין מנסה להחליש את ההסכמה המשולשת של צרפת, רוסיה ובריטניה, ולא הייתה כנה בחיפוש אחר שלום. הקונצנזוס הצרפתי היה שמלחמה היא בלתי נמנעת.[2] מחבר הצהרת קמבון בדבר תמיכתה של צרפת בתחיה מחדש של הלאומיות היהודית בארץ ישראל.

קמבון החל את הקריירה שלו כעורך דין בשנת 1866, שירת במלחמת צרפת-פרוסיה ונכנס לשירות המדינה בשנת 1871. הוא היה ראש המחוז של נור (1882) ושל הרון (1887–1891), וב-1887. 1891 הפך למושל כללי של אלג'יריה, שם כיהן בתפקיד קטן ב-1874.

קמבון מונה לשגריר צרפת בוושינגטון די.סי. ב-1897, ובתפקיד זה ניהל משא ומתן לקראת השלום בשמה של ממשלת ספרד לאחר המלחמה עם ארצות הברית. הוא שימש כשגריר צרפת בארצות הברית במהלך מלחמת 1898. הוא היה שותף פעיל במשא ומתן לשלום בין ספרד לארצות הברית ותרם להסכם הסופי, חוזה פריז משנת 1898. תפקידו במשא ומתן זה סייע לספרד ולצרפת לפתח שותפות פוליטית חזקה.[3]

קמבון הועבר ב-1902 לתפקיד שגריר בספרד, וב-1907 לגרמניה ברלין, שם שירת עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, ולאחר מכן כראש המדור המדיני של משרד החוץ הצרפתי בזמן המלחמה. קמבון האמין בהסכמה הלבבית עם בריטניה, ופעל לחיזוק וחיזוק הקשרים הדיפלומטיים עם בעלת בריתה העיקרית של צרפת. משא ומתן חשאי הוביל להסכמה על ארץ ישראל, לאחר תבוסת בעלות הברית של האימפריה העות'מאנית. קמבון שימש כיועץ לראש ממשלת צרפת, אלכסנדר ריבו (אנ'), כשהמלחמה התקרבה לסיומה. הסודיות אפפה את נושא הסכם סייקס-פיקו, שהיה ידוע במשך חודשים רבים רק לפריז וללונדון. קמבון סייע בהסכמה המשולשת של הברית הערבית-ציונות-ארמנית לאחר שנפילת הסולטנות פינתה את מקומה למשטר הצבאי של הטורקים הצעירים. המחלקה שלו חלקה מידע צבאי ומידע אחר עם משרד החוץ הבריטי אחר תבוסת מעצמות המרכז, הצאריזם והבולשביזם.

קמבון הפגין אהדה לרעיון "הבית הלאומי היהודי" בארץ ישראל, לאחר שהוא הוצג לו על ידי נחום סוקולוב ב-1917. בעקבות המפגש הוא שלח לסוקולוב מכתב שבו נכללה הצהרה על אהדתה של הממשלה הצרפתית לרעיון התחייה היהודית בארץ ישראל.[4]

ב-1918 נבחר לאקדמיה הצרפתית,[4] וב-1928 פרסם את מה שהפך למחקר קלאסי של דיפלומטיה, Le Diplomate, שתורגם לאנגלית, ספרדית, גרמנית ורוסית. בו כתב: "מה שבאמת מבדיל את הדיפלומט מהעדר הפשוט הוא אדישותו לכאורה לרגשות; הוא נאלץ לסבול איפוק מקצועי לאורך זמן שנראה בלתי מובן".

גם אחיו, פול, היה דיפלומט צרפתי בולט.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Keiger, John (1983). "Jules Cambon and Franco-German Détente, 1907–1914". The Historical Journal. 26 (3): 641–659. doi:10.1017/S0018246X00021099. online
  • Jules Cambon, The Diplomatist, trans. Christopher R. Turner. London: Philip Allan, 1931.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'יל קמבון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Jules Cambon (1845-1935)". Bibliothèque nationale de France.
  2. ^ Keiger, John (1983). "Jules Cambon and Franco-German Détente, 1907–1914". The Historical Journal. 26 (3): 641–659. doi:10.1017/S0018246X00021099. JSTOR 2639084.
  3. ^ Offner, John (1983). "The United States and France: Ending the Spanish-American War". Diplomatic History. 7 (1): 1–22. doi:10.1111/j.1467-7709.1983.tb00379.x. JSTOR 24911417.
  4. ^ 1 2 הערך קַמְבּוֹן באנציקלופדיה העברית, כרך כ"ט, עמוד 806